אנחנו מסכימים עם קביעתם של כלכלני בנק לאומי. כדי שהשקל ייחלש צריך לקרות משהו רע מאד למדינת ישראל. מבצע "עופרת יצוקה" בעזה לא הזיז להתחזקותו של השקל, צריך שתפרוץ ממש מלחמה, משהו כמו 6,000 טילים לתל אביב מתוכם 100 לאזור הבורסה באחד העם. אבל גם רעידת אדמה (רצוי מעל 7.4 בסולם ריכטר) יכולה לעזור ובתנאי שילווה אותה צונאמי בריא.
בנק ישראל מפסיד הרבה כסף, כ- 2 מיליארד שקל מידי שנה, על פי הערכת דר' אבי שמחון, יועצו הכלכלי של שר האוצר. כל העלאה בריבית (כדי "להילחם באינפלציה") מגדילה את הפסדי הבנק. ההפסדים נובעים מהריבית הגבוהה שהבנק משלם לאזרחים שמלווים לו את הכסף לרכישת הדולרים – אזרחים (וגם תושבי חוץ) מקבלים על מלווה זה ריבית גבוהה יחסית ואילו בנק ישראל "משקיע" איפשהו את הדולרים שלו בריבית נמוכה יחסית. ייתכן שבנק ישראל גם מדפיס "קצת" שקלים נטו לצורך רכישת הדולרים, לא בדקתי. הפסד נוסף מצטבר מהפרשי השער: הבנק קנה דולרים במחיר גבוה ועכשיו הדולרים שלו שווים הרבה פחות שקלים – גם כי הדולר בעולם נחלש בקביעות. ההפסד המצטבר של בנק ישראל בראשותו של "המבוגר האחראי" עומד כעת על למעלה מ- 20 מיליארד שקלים (לסוף 2009)! הרבה מיליארדים, וכדי למחיש את גודל ההפסד – מדובר בסכום השווה לתקציבי משרדי הממשלה הבאים, כולם גם יחד: משרד התחבורה, משרד החקלאות, משרד המסחר והתעשייה, משרד התיירות, משרד התקשורת, משרד הרווחה, משרד התשתיות, משרד השיכון (כולל מענקי בינוי), המשרד לעלייה, וכל תקציב התמיכה בהשכלה גבוהה.
הר הדולרים הגיע השבוע לשיא חדש של כ- 75 מיליארד דולר, גם ההפסדים רושמים שיאים. כדי שבנק ישראל יצא בשלום מההרפתקה צריך לקרות למשק הישראלי משהו רע מאד – מנוסה של המוני משקיעים מישראל, התנפלות על דלתות הבנקים כדי להיפטר מהשקל ולהצטייד במטבע חוץ שיתייקר. תסריט קודר בו ישראל תאלץ לרכוש בזמן קצר בחו"ל כמויות נשק גדולות, או ציוד וחומרי גלם לשיקום תשתיות הרוסות. כך ייחלש השקל, שער הדולר יזנק ובנק ישראל ירוויח שקלים על יתרות הדולרים שבמרתפיו.
אין צורך להיות כלכלן כדי להבין שמשהו יסודי לקוי במערכת בה בכל מצב רוב הציבור בישראל מפסיד: אם הבנק יתמיד במדיניות הנוכחית של "הגנה על יצואנים" ירקיעו הפסדי בנק ישראל לשחקים – הפסדים שיגולגלו לבסוף אל כל הציבור. גם במצב ההפוך – רווח לבנק ישראל, כדי שהשקל ייחלש צריך סבל ושכול אש וגופרית – "החרפה במצב הביטחוני", בלשון כלכלני בנק לאומי.
יש שמייחסים לסטנלי פישר כוונה מתוחכמת באגירת הר הדולרים – סטנלי בונה עבורנו "קופת ביטחון" לעת חירום, אולי מלחמה באיראן. הוא נשאל על כך בריאיון לניוזוויק. ייחוס כוונה זו לפישר הוא סימון מטרה לאחר שהחץ נורה – מן הטעם הפשוט שאין כל היגיון בהסתרתה. יש היגיון ליצירת "כרית ביטחון" פיננסית למדינה – קופת מט"ח לעת חירום לאומית בה יידרשו למדינה בזמן קצר מיליארדי דולרים בדחיפות. קופה כזו צריך ליצור באמצעות יצירת עודף קבוע בתקציב המדינה, נניח מיליארד דולר בשנה וצבירתו לאורך זמן ב"בלטות". העודף ייווצר מהקטנת תקציב המדינה יחסית להכנסות ממיסים. "קופת חירום" שגם רוב המשפחות מנסות ליצור לעצמן, לא צריך לממן מהלוואות עליהן משלמים ריבית גבוהה, ועוד הלוואות לזמן קצר מאד. גם פישר לא היה בונה "כרית ביטחון", אילו זו הייתה מטרתו, באמצעות הלוואות לזמן קצרצר.
הפסדי בנק ישראל יתפזרו על כל הציבור ואילו הרווחים ממדיניות זו מתגלגלים לכיסי מעטים – יצואנים, יזמי האקזיטים ומשקיעי מק"מ כבדים (אג"ח קצרות מועד שמנפיק בנק ישראל, כדי "למחזר" את השקלים שהוא מדפיס, תוך תשלום ריבית גבוהה יחסית).
התערבותו של בנק מרכזי בשערי ריבית ובשער המטבע מיותרת ומזיקה. אלה צריכים להיקבע על ידי כוחות השוק בלבד. גם ניסיון זה לכוון את הכלכלה באמצעות "תכנון מרכזי" ייכשל ובמחיר גבוה.
מוטי היינריך
