זו כותרת של ידיעה רחבה בידיעות אחרונות השבוע. שחמורוב, כידוע, הייתה ספורטאית-אצנית שייצגה את ישראל באולימפיאדות. מאמנה, עמיצור שפירא, היה בין 11 הספורטאים הישראלים שנרצחו באולימפיאדה במינכן (1972) בידי מחבלים. זו הכותרת אבל לא הסיפור.
היום תיפתח במינכן בע"ה קונסוליה ישראלית, גם שר החוץ ליברמן יהיה שם – זה הסיפור. ברדיוס של פחות מ-4 שעות נהיגה יש לפחות עוד 6 נציגויות ישראליות נכבדות. לישראל יש כ- 100 נציגויות בעולם, חלקן שגרירויות וחלקן "שגרירויות קטנות" – קונסוליות. נציגות היא עסק יקר מאד. בראשה עומד כמובן השגריר ירום הודו או הקונסול; אם יש שגריר אז ודאי שיש גם סגן, מזכיר ראשון ומזכיר שלישי. לא ייתכן שלא תהיה לשגריר לשכה ורכב שרד (לפחות שניים, וכי מה יעשה השגריר אם הרכב בטיפול?). השגרירות מאוישת כמובן ב"צוות" – מישהו הרי צריך לעשות את "העבודה". ואם כבר יש נציגות אז צריך שיהיה בה גם נציג משרד הביטחון ונציג של משרד האוצר. לא בדקתי – אבל קשה להאמין שייפקד מקומו של נציג משרד הדתות. נציג למשטרת ישראל צריך? בטח! מי יטפל בעבריינים ישראלים בקופנהגן? ואם למשרד הביטחון יש נציגות בבוסטון, אז איך ייתכן שלא יהיה גם נספח צה"ל? ונציג של משרד המסחר והתעשייה ועוד רבים וטובים. רגע, אם יש נספחות של משטרת ישראל בפאריס או בניו יורק אז בטוח צריך לשלוח מהמטה הארצי בירושלים קצין בכיר פעם בשנה לערוך "ביקורת" – זו אינה בדיחה, אני מכיר מישהו שמילא משימה מפרכת זו... כמעט שכחתי: שגרירות משלמת תמיד הון תועפות שכר דירה, ובייחוד שגרירות ישראלית. ולנו יש ייחוד נוסף בגלל "הביטחוניות של המצב" (מטבע לשון של להקת ה"גשש החיוור" הזכורה לטוב) – צבא של מאבטחים ישראלים על נשותיהם וצאצאיהם, ב-3 משמרות סביב לשעון, מבטיח את שלומם של כל העושים במלאכת הקודש של ייצוג ישראל בתפוצות. העסק יקר ומיותר. לא פלא שכמעט כל אחד מאתנו מכיר מישהו שהיה "בשליחות" או שנמצא "בשליחות" בחו"ל.
לא צריך לחטט במספרים כדי לקבל תמונה על עלויות אחזקת שגרירות. אני מכיר שגרירות אירופאית ששוכרת בתל אביב דירת מגורים לארבעה צעירים רווקים מעובדי השגרירות – דירה ל"שותפים". ישראלי עשיר לא היה משלם על הדירה יותר מ-12 אלף שקל לחודש. השגרירות הזרה משלמת שכר דירה כ- 25 אלף שקל לחודש כשהפריט היקר ביותר בדירה הם 2 מקררי ענק על הגג, מלאים עד אפס מקום בבקבוקי בירה... הביטו בבניין המפואר של שגרירות סלובקיה ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב, ממש מעצמה אירופאית. אני חולף לא פעם ליד הבניין הגדול של שגרירות ניגריה ברחוב גורדון בתל אביב. ובכן, נראה שהעיסוק העיקרי של הניגרים בישראל הוא בהכוונה של מכוניות המרצדס השחורות אל החניה הצפופה וממנה החוצה. ועכשיו נותר רק לתאר לעצמנו את סדר היום העמוס של נציגי ישראל בניכר...
שגרירות פיזית קבועה במדינה זרה היא שריד לעבר הרחוק בו התקשורת למרחקים התנהלה באוניות מפרש ובכרכרות רתומות לסוסים ונוצר צורך בנציגות קבועה של מדינות וממלכות גדולות באזורי עולם שונים – לייצוג האינטרסים של המדינה השולחת. בעידן האינטרנט, המייל, הפקס, והטיסות הזולות – נראה שרוב השגרירויות מיותרות.
שום נזק לא היה נגרם למדינת ישראל אם מספר השגרירויות הישראליות בעולם היה מצטמצם לעשירית ממספרן כיום: שגרירות אחת בצפון אמריקה, אחת בדרומה, אחת ברוסיה ואחת במרכז אירופה, בסין ובהודו ובאפריקה. במשרד החוץ בירושלים ישבו "שגרירים נודדים" שיטוסו מעת לעת למסיבת קוקטייל של לחיצות ידיים במקומות הנדרשים ויישאו את דבר ציון לגולה. אין מסר שאינו ניתן להעברה באמצעים אלקטרונים ואם יש צורך, יכול נציג אישי של שר החוץ להמריא ללונדון בבוקר, להיפגש לשיחה בארבע עיניים עם אישיות רמת דרג אחר הצהריים ולשוב למולדת למחרת בבוקר – כל זאת ללא האישה והילדים, וללא רכב שרד עם נהג צמוד. הנפקת אשרות, דרכונים ויתר העניינים הביורוקראטיים יכולים להתנהל בקלות באמצעות האצלת סמכות לנוטריונים מקומיים בכל עיר גדולה – בעידן הדיגיטאלי יכול לשבת פקיד בירושלים שיאשר או ידחה בקשה כלשהי. מעורבות המדינה ב"קשרי מסחר", או "קשרי תרבות" עם המדינה הזרה היא תרוץ לצ'פר גדודי מקורבים. גם בגבולות המולדת אין מקום למעורבות המדינה ב"תרבות" ו"מסחר".
חלק נכבד מתפקידן הנוכחי של שגרירויות ישראל בתפוצות מתמקד באספקת ג'ובים נוחים לאנשים שהשלטון חפץ ביקרם. 10 נציגויות ישראליות קיימות רק בארצות הברית, ממיאמי ועד ללוס-אנג'לס ולאטלנטה – ממקומות העבודה הנחשקים ביותר לישראלים – זירה גועשת של מינויים פוליטיים ופרוטקציה... לדוגמה: לצה"ל ולמשרד הביטחון כ-28 משלחות ונציגויות ב- 24 מדינות בעולם. השליחים בחו"ל מחולקים, פנימית, בין "נספח צבאי" ל"נציג משרד הביטחון". הראשון הוא, במקרים רבים, צ'ופר שמחלקים בצבא לחבר'ה הבכירים, והשני, בונוס שמחלק וועד עובדי משרד הביטחון למי שחפצים ביקרו. סידור עבודה לחבר'ה. מקובל, למשל, שהמשלחת לפריז (מאז האמברגו ב- 1967 בקושי קונים בורג חלוד בצרפת...) היא "משלחת וועד העובדים". ואילו המשלחת בניו-יורק, מהג'ובים המבוקשים ביותר, מונה עשרות רבות של שליחים עַמֵלִים.
מידי פעם נחשפים "אי-סדרים" כספיים הנוגעים למשלחות בחו"ל, סכומי שיא של קנסות ועבירות תנועה לחברי המשלחת בניו יורק על חשבון תקציב הביטחון... ההוצאה הכספית על משלחות הביטחון התקרבה כבר לפני כ-10 שנים ל- 200 מיליון ₪ בשנה, התקשיתי לבדוק את העלות כיום. בכל מקרה, קשה לאמוד את ההיקף האמיתי של ההוצאה – קרוב לוודאי שחלק מההוצאות מסתתר בסעיפי תקציב יצירתיים אחרים.
אפשר להחזיר הביתה ללא היסוס את אלפי השליחים הדיפלומטיים על נשיהם וטפם, כולל כוחות העזר המקיפים אותם. נודה להם על מיטב השנים שנאלצו להקריב למען העם בארצות ניכר.
מוטי היינריך