הדפס עמוד זה
ראשון, 27 מרס 2011 00:00

"אדמות הלאום" (הבדואי)

רוב שטח הנגב, הזמין להתיישבות, הוא בפועל בשליטה בדואית.  "ועדת גולדברג" תמליץ לרשום בטאבו על שמם חלק נכבד מהקרקעות שהם תובעים ועל היתר יקבלו "פיצויים" נכבדים. אבל ליהודים אסור לקנות קרקעות בנגב.

בשנת 1951 חיו בנגב הצפוני כ- 13 אלף בדואים. מספרם כיום עומד על כ- 180 אלף. לאחר קום המדינה הוגבלה נדידתם למשולש שבין באר שבע – ערד – דימונה שכונה אזור "הסייג". תחת השלטון הטורקי והבריטי נדדו הבדווים, בעקבות זמינות המרעה לצאן, על פני שטחים נרחבים מסיני ועד לסוריה ומשתי גדות הירדן. עיסוקם המסורתי הצטמצם לאספקת עצמית של מזון למחייה, מעט גידולי חקלאות עונתית וזמנית ו"השלמת הכנסה" משוד של יישובי קבע ועוברי אורח. שבטי הבדווים לא ישבו בדרך כלל במקומות קבועים, וגם אם ישבו לא ראו צורך לרשום בעלות על שטחים ומממלא לא נרשם קושאן (שטר בעלות טורקי), קשריהם עם השלטונות היו רופפים. לאחר קום המדינה, הוגבלה כאמור נדידת הבדואים והפכה ברבות הימים להתיישבות קבע מבלי שהקרקע נרשמה אי פעם בבעלותם. למרות זאת הורשו עד סוף שנות השישים עדרי כבשים של בדואים, בעיקר בקיץ, לנדוד למרעה גם למרכז הארץ ובילדותי, בשנות השישים בראשון לציון, עדיין נטו אוהלים בשדות בר ירוקים שבמרכז העיר בין שכונות מגורים. 

קצב הריבוי של הבדואים בישראל אינו כה טבעי. מלחמת ששת הימים הטיבה עם הגברים הבדואים בהגדילה את היצע הנשים. מעתה, יכלו לרכוש נשים ערביות מהר חברון ומעזה במחיר "שווה לכל נפש". חלק מ"מחיר" האישה לא שולם על ידי הבדואי הישראלי מכיסו אלא מכיסנו – הכלה החדשה קיבלה תעודת זהות כחולה שהבטיחה שירותי בריאות, חינוך וקצבאות מהביטוח הלאומי. כך למעשה רכשה מדינת הרווחה הישראלית נשים עבור הבדואים – מאוחר יותר התקבצו גם אחרים סביבן במסגרת "איחוד משפחות". בערך שליש מהגברים נשואים ליותר משתי נשים וחלקם נשואים ליותר מארבע. באופן זה מגיע מספר הילדים לעיתים גם ל-40 ילדים למשפחה (לגבר יחיד). תחזית מציאותית למספר הבדואים בעתיד הקרוב (2020) עומדת על קרוב ל- 400 אלף – גדול ממספר התושבים היהודים בין קריית גת לקו באר שבע-דימונה. 

הועדה ל"הסדרת התיישבות הבדווים בנגב"

בדצמבר 2007 הוקמה ועדת גולדברג ל"הסדרת התיישבות הבדווים בנגב". על פי הוועדה, הבדואים תובעים בעלות על כ- 780 אלף דונם. מתוך שטח זה מוחזקים בפועל על ידי בדואים כ- 380 אלף דונם והיתר, לטענתם, הם שטחים ש"מגיעים להם" היסטורית. ראוי לציין שעד שנת 2008 הוכרה כבר על ידי המדינה בעלות בדואית על כ- 250 אלף דונם ("השטח שהוסדר"). 

המתבונן במפת תביעות הבדואים, ובצילום אוויר של אזור בדואי טיפוסי, יבחין בקלות כי מדובר בטלאי עור נמר. קל להבין שכל השטחים "הפנויים", בין הטלאים, הם בעצם שטחים שמיועדים להשתלטות בדואית עתידית. לא ייתכן שלא ייווצר רצף. לכן, זו שטות להעריך את התביעות רק ב- 800 קמ"ר, אלא בשטח גדול פי שלושה או ארבעה. שטחו של הנגב הוא כ-13 אלף קילומטרים מרובעים. אם נחסיר משטח זה את האזור הסמוך לאשקלון, את הר הנגב ומכתשיו, שטחי אש ובסיסי צה"ל ועוד מספר שמורות טבע נקבל שהשטח הפנוי, תיאורטית, להתיישבות הוא לכל היותר 2,500 עד 4,000 קילומטרים מרובעים. מכאן נובע שרוב שטחו של הנגב, הזמין להתיישבות, הוא בפועל תחת שליטה בדואית ולא חשוב מה האדון גולדברג מהוועדה יכתוב.

ועדת גולדברג מתכוונת להמליץ לרשום על שם הבדווים בטאבו כ- 200 אלף דונם (200 קילומטרים מרובעים). על חלק זהה בגודלו שלא יירשם על שמם, אבל קיימת עליו תביעת זכויות של בדואים – המדינה תשלם להם פיצויים תמורת "הויתור". ומדובר בכסף כבד. "הסדרת התיישבות הבדואים" קיימת רק בדמיונם המערבי של "החְנוּנִים" מאיישי הועדות: רישום "תביעות" הבדואים התבצע בסוף שנות השבעים. מאז נולדו והתבגרו עשרות אלפי יורשים – סיכוי קטן שיגיעו ביניהם להסכמה על חלוקת "הירושה" לצרכי רישום בטאבו. גם במקרים של הסכמה – תמיד יהיו "מאוכזבים" שיפצו עצמם בהשתלטות על אדמות מדינה אחרות. אבל הועדה תמליץ, חלק יירשם בטאבו, על חלק אחר יתנהלו קרבות בין הבדואים לבין עצמם ובין פקידי מדינה לבדואים. הבדואים לא יסרבו לקחת "פיצויים" אבל למחרת תתחיל מחדש השתלטותם על אותן קרקעות בגינן "פוצו". זו שיטה ערבית טיפוסית כבר מאז ראשית הציונות – קרקעות שנרכשו בכסף מלא מבעליהן האפנדים במישור החוף, בעמק יזרעאל ובמקומות אחרים זכו לתשלום כפול ומשולש בגלל שתמיד צמחו "בעלים" נוספים או אריסים שישבו על הקרקע והיה צורך לפנותם תמורת "פיצוי" נוסף. לא נופתע אם מידי מספר שנים תעלה הצעה "חדשה" לתשלום "פיצויים" כבדים על משהו שלא ברור לאף אחד – וההשתלטות על יתרת השטחים תימשך. 50 אלף מבנים בלתי חוקיים קיימים יוכשרו או שלא, 50 אלף חדשים ייבנו – ובשנת 2020 תמונה ועדה חדשה שתקבל החלטות דומות...

1142 11142 2

צילום אוויר של בנייה בדואית אופיינית, מקור: מצגת תמונות ומפות מטעם רגבים

השתלטות הבדואים על קרקעות המדינה, אלה שרבים אצלנו מכנים "אדמת הלאום", שומטת את הקרקע לנימוק "המנצח" של המתנגדים להפרטת קרקעות שמוחזקות על ידי המדינה – "הפרטה תאפשר לזרים להשתלט על קרקעות הלאום". דווקא הבעלות הממשלתית על הקרקע מאפשרת זאת ו"בגדול". מדוע מותר לבדואים לקבל חינם קרקעות שיירשמו על שמם בטאבו וליתר אזרחי ישראל אסור לרכוש בכסף מלא קרקעות מהמדינה? למה אסור ליהודים לקנות את "אדמות הלאום"? אילו נמכרו קרקעות ליהודים בכל הנגב לפני 60 שנה ואילו לא היו כופים על תושבי ישראל את חוק התכנון והבניה הדרקוני הקיים – יכולות היו לקום בנגב עשרות שכונות כמו הישובים המבוקשים עומר, או להבים:

1142 3

גם כיום, הבדואים לא מתיישבים בתוך שטחי ישובים יהודים. הבדואים מכבדים קניין קרקע פרטי אבל מתעלמים מ"קניין ציבורי" (ולא רק הם... אפילו האלוף יואב גלנט ורבים אחרים שותפים להשקפה זו...) – "קרקעות מדינה" הם שטחים של "אף אחד". 

בעיה ללא פיתרון

מאות אלפי בדואים הם עובדה קיימת ואי אפשר יהיה למנוע את השתלטותם על רוב שטחי הנגב הצפוני, מאוחר מידי. כוחם הפוליטי משמעותי, החשש לתמונות באמצעי התקשורת בעולם של פינוי פחון או בית בדואי ואוזלת ידה של המשטרה בטיפול בפשיעה הבדואית – כל אלה יצרו מובלעת בדואית שחוקי מדינת ישראל לא חלים עליה, גם כאשר מדובר בפלילים. כל "תוכנית הסדרה" קיימת רק בדמיון הלא-מזרחי של כותביה. גם הניסיון של מתכננים יהודים להקים ערים בדואיות יסתיים כמו רהט ותל-שבע: עזובה, בתי מגורים שנראים כאילו נזנחו בתחילת הבניה, שוד של "מבני ציבור" שנותרו כפילים לבנים, ומשאבה של כספי מדינה אל כיסים עמוקים של ראשי חמולות תחת כותרות של סעיפי תקציב חלולים ומשכורות עבור ג'ובים שלא קיימים. גיא ליברמן מתאר מציאות זו בכתבה על "מדינת תל-שבע" (ידיעות אחרונות 18.03.11) – "...סטנדרדים מעוותים, בזבוזי כסף קפקאיים, הפרות סדרתיות של כללי מנהל תקין, שחיתויות בלתי נתפסות. דברים שבשום יישוב אחר בארץ לא היו עוברים בשתיקה, נעשים כאן בידיעה".

במבנה הקיים של השלטון במדינת ישראל ותחת האידיאולוגיה והעקרונות המנחים את התנהלות המדינה – אין פתרון ל"בעיה" הבדואית. התקווה היחידה היא ש"הזמן יעשה את שלו", מספר המשכילים יעלה וכך גם תצטמצם הילודה. אולי רמת החיים שלהם תשתפר בהדרגה בלחץ הסביבה היהודית. עד אז נצטרך לשאת בעלויות כבדות: תשלומי רווחה נדיבים, מימון התיישבות עירונית מעוותת (פטור מעשי מתשלומי ארנונה ומים ועוד), מימון שחיתות שמתקבלת "בהבנה", תשלום "פיצויים" כבדים מידי מספר שנים בכל פעם שיצטרכו להרחיב כביש בינעירוני או להניח תשתיות כלשהן של חשמל, מים או תקשורת שיפגעו ב"זכויותיהם בקרקע", רמת פשיעה גבוהה, ונקווה שלא ייווצר איום בטחוני על צירי תנועה ראשיים.

מה בכל זאת אפשר לעשות למען העתיד? (כי את הנעשה אי אפשר להשיב. כבר אבוד) 

במקביל לרישום הקרקעות של הבדואים בטאבו צריך להפריט את כל הקרקעות בנגב ובערבה (למעט שמורות טבע ואזורי ממשל כגון בסיסי צבא). מאות אלפי חלקות גדולות וקטנות יימכרו לכל המרבה במחיר במכרזים גלויים ופומביים. התמורה הכספית תושקע בפיתוח תשתיות תחבורה, תקשורת וחשמל. רישום בטאבו של הקרקעות הפרטיות שנרכשו יאפשר שלל יוזמות פרטיות לפיתוח הנגב. המסחר החופשי של קרקעות יאפשר ליזמים יהודים לרכוש במידת הצורך גם קרקעות גובלות גם מבדואים. אם יתבצעו רפורמות גם בחוקי התכנון והבניה שיקלו על יזמים לפתח קרקעות – לא נתפלא אם גם יזמים בדואים יתרמו לפיתוח הנגב. תחת כללי משחק אחרים, אלה של כלכלה חופשית שאינה חוסמת יוזמות באמצעות הררי היתרים ודרישות ביורוקרטיות – בעלות בדואים על הקרקע לא תהיה מכשול לפיתוח הנגב. רק צמצום מעורבות המדינה בתחום הקרקעות והבניה תאפשר את פיתוח הנגב ותאפשר גם ליהודים לגור בנגב. המדיניות הריכוזית הקיימת, שמתבטאת בשליטת הממסד הפוליטי בקרקעות, גרמה לאובדן מרבית קרקעות הנגב הצפוני, עיכבה את התפתחותו וחסמה ב"הצלחה" התיישבות יהודית.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 01 ינואר 2018 05:37

פריטים קשורים

יוסי ברנע
הכלכלה החופשית של היהודיםמעבר לשגיאות היסטוריות ( כמו למשל כיצד נוצר איזור הסייג,), וגם בדיחה חביבה על "יזמים בדואים" כשמדובר באוכלוסיה הענייה ביותר בישראל, המאמר מבטא את האנומליה של הליברטניות מאז תנועת עצמאות,בשל חוסר הנכונות להכיר בלאומיות טריטוריאליות ישראלית. לא מדובר בישראלים,אלא ב"יהודים" וב"בדואים",והם אינם אזרחי מדינה של ממש אלא מדינה וירטואלית המתמקדת בכלכלה חופשית, חוץ מזה אין לדבר על תרבות משותפת,אינטרסים פוליטים משותפים של אזרחים אחת דתם או מוצאם האתני. דומה שהרבה לא השתנה בימין מבחינת הסוגיה הפוליטית לאומית, מאז הוא גילה את נפלאות הליברטלניות.זה כמובן לא שולל הפרטה כזו או אחרת של מנהל מקרקעי ישראל, אבל למרבה הצער צריך לקחת בחשבון שיש תחומים בהם המדינה צריכה להתערב, כאשר יש עוני כמו זה של הבדואים.
0
גרי
כמו תמידדברי טעם.
0
אאא
הפנטזיות שלך לא שונות מאלהשל גולדברג.החלום להפוך את כל האנושות לליברלית ומערב אירופאית הוא בדיוק הפנטזיה המשיחית שעומדת בבסיס הקשקוש ששמו אוסלו וכל החלומות של הסמול.החלום על "תירבות הילידים".רק יהודים מתביישים בתרבות שלהם וחולמים על חיקוי אחרים והטמעות בהם כדי להפוך לגוי מבחינה חיצונית.לכן הקומוניזם מחק רק עם אחד בברה"מ מתוך מאות רבות שיש שם.הבדווים ימשיכו לחיות כשם שחיו אלפי שנים ואתה והגולדברגים לא תשנו אותם.כנ"ל לגבי הצוענים.או שמגרשים אותם,שמחסלים אותם או שהם יהפכו לרוב.כל האופציות גרועות אבל אלה היחידות שיש.יש תופעות שלא ניתן להתמודד איתן מבלי ללכלך את הידיים והלתכסות ברפש.ברוך הבא לעולם האמיתי.זה שלא קיים במשרד הממוזג ובמאמרים האקדמיים.
0
אלון גולדמן
ליוסי ברנעאנא הגדר מהו לדעתך תפקיד המדינה - כל מדינה - במובן הכללי, מהם העקרונות הפילוסופיים מוסריים המנחים אותך בהגדרה זו, והאם תפקיד המדינה משתנה בהתאם לרמת העוני.אולי כך אנו נבין את דעתך הלא ברורה במקרה הפרטי של מדינת ישראל והבדואים.
0
יוסי ברנע
תשובה לשואלהמדינה היא המסגרת הפוליטית של כלל האזרחים כמו גם של הלאום המורכב מהאזרחים. בישראל אין הלימה בין אזרחות לבין לאומיות ואין כלל אזרחי המדינה מהווים את הלאום שלה. לו ישראל היתה מדינה נורמלית אז כלל אזרחי ישראל היו מהווים את הלאום הישראלי. תפיסה זו לא מקובלת על הנחות היסוד של האתר כמו גם על תנועת עצמאות בשעתה. לגבי ההיבט הכלכלי של הסוגיה הבדואית. מאחר ומדובר באוכלוסיה ענייה, ברור שאין מה לדבר על כוחות השוק בהשקעות בתשתיות השונות. לא ניתן למממש כלכלה חופשית בין רמת חיים של בדואי לבין עשירוני ת"א- רמת השרון וכיו"ב. המדינה אינה יכולה שלא להיות מעורבת כאשר מדובר בתיקון עוול שנוצר ע"י המדינה בשנות החמישים.
0
יעקב
בן גוריון כבש את הנגב ב 1948בשנת 1948, במלחמת השחרור, ניצב בן גוריון בפני החלטה קשה: לשלוח את הצבא שעמד לרשותו לשחרר את הנגב או לכבוש את ירושלים העתיקה שנפלה לפני זמן קצר. לא היה מספיק בשביל שתי המשימות.הוא החליט לכבוש את הנגב. הוא חשב שהעם היהודי זקוק לעתודות קרקע להתיישבות, למרחב מחייה (לבנסראום). הנגב היה ריק - מתאים מבחינה זו ליישוב היהודים. ירושלים הייתה מיושבת המספר גדול של ערבים ולא היו שם מרחבים פתוחים.מסתבר שבן גוריון כבש את הנגב לטובת הבדווים, הם מהווים מבחינה כמותית את עיקר אוכלוסיית הנגב. הבדווים כמובן, התקבצו מכול ה"פזורה" (קרי: מכול המזרח התיכון) סביב היישובים היהודיים, כי שם יש פרנסה וגם הזדמנויות להשלמת הכנסה מסורתית. הבדווים צריכים לכבד את בן גוריון ולהוקיר את זכרו כאבי האומה הבדווית בנגב.
0
אלון גולדמן
ליוסי ברנעאני לא מוצא קשר בין שני חלקי תשובתך, מה הקשר בין אזרחות, לאומיות ורמת חיים ?כלכלה חופשית משמעותה שכל האינטראקציות בין בני האדם הן מרצון בלבד ללא שימוש בכוח, האלטרנטיבה כמובן היא כלכלה לא חופשית.איך העוני של אדם או קבוצה מצדיק הפרה של עקרון הכלכלה החופשית כלומר שימוש בכוח ?נ.באחד המאפיינים של קולקטיביזם לסוגיו הוא שכל עוול של השלטון גורר בהכרח עוולות נוספות, מרגע שהחל השימוש בכוח הוא הולך וגובר וחוקים דרקוניים חדשים באים לתקן את הנזק שנגרם מהחוקים הדרקוניים הקודמים.
0
יוסי ברנע
תשובה למעיראני קורא את המאמר ונתקל במושגים כמו "יהודים", " בדואים":, "אדמת לאום". מושגים אלו קשורים קשר רב לנושא המאמר. טענתי הבסיסית שהנחת היסוד של המחבר כמו גם כותבים אחרים באתר, היא המשך החשיבה הציונית הנסבה על מדינת היהודים וכיו"ב. לא מצאתי לא במאמר זה או בכל מאמר אחר מישוג הגורס מדינת לאום טריטוריאלית,לאו מיות אזרחית . לגבי טענת העוולה מעצם השימוש בטיעון הקולקטיבי. הטענה חושפת את בעיית היסוד של עצם היכולת לכונן מדינה. מדינה אינה חברה עסקית אלא שותפות שבה יש נכונות להלחם ולהקריב חיים.לא הכל יכול להיות אגאוסיטי ורציונלי.וספציפית לגבי הבדואים בישובי הפזורה, לא ניתן להניח ברצינות כי אוכלוסיה כל כך ענייה תוכל להגיע לבתי הקבע שלה ותעסוקתה בכוחות עצמה וללא סיוע. הייתי אולי רוצה שהכלכלה החופשית תעשה זאת, אבל זה בלתי אפשרי.
0
יוסי ברנע
תשובות לתוקפי עלומי השםראשית ראוי לא להסתתר תחת כינויים כמו א.א. לעצם העניין. א.הבדואים אינם נמצאים במקום של עירות הפיתוח כי למחציתם אין תוכניות מתאר על הקרקעות ולכן ישיבתם אינה חוקית. ב.ניתן להציע תוכניות שיתאימו לרצונם של הבדואים כמו משכנות רועים אבל המדינה לא עושה זאת. ג. לגבי לאומיות, אני מניח שהמעיר מצדד בלאומיות אתנית ד. אגב בצרפת לפי החוק כל האזרחים הם צרפתיים. ה. אגב לא כל היהודים שייכים ללאום של ישראל ולא כל מי שבשלטון ישראל הוא בעמדה שהמדינה רואה בו חלק מהלאום שלה.ה.לא טענתי שלא רצוי חופש. אני טוען,וטרם פיתחתי נקודה זו, כי היומרה לראות את המציאות בצורה רציונלית לגמרי ולהכפיף את החופש כערך עליון, היא בלתי אפשרית . אבל זה שווה מאמר נפרד.
0
אאא
לא ניתן "לחזק" את היישובים הבדוייםמבלי שהם יחדלו להיות בדווים ולחיות כבדווים.השאיפה להמיר עמים ואוכלוסיות למשהו אחר היא שאיפה סוביטית קלאסית.החלומות על הפיכת הערבים או הבדווים לליברלים אירופאים מעוררת בעיקר רחמים.והדרך היחידה לסייע לעיירות הפיתוח איננה למצוא חבורת מיוחסים\מקורבים ולצ'פר אותה בקרקע אלא לבנות תחבורה זמינה ומהירה מהן לריכוזי התעסוקה.ככל שתנסה לסייע לבדווים רק תגרום לכל בדווי אחר במזרח התיכון לבוא לפה ולהנות מהבוננזה שאתה מציע.בדיוק כמו עם האפריקניזציה שמבצעים בג"צ והתקשורת.
0
אאא
ליוסי ברנעהבדווים כן יקבלו סיוע להגיע למקומות התעסוקה שלהם.הם יקבלו בעיטה בתחת החוצה,מיד לאחר שנשחרר את המדינה מציפורני הסמול כמו שעושים הערבים בסוריה.
0
אאא
יוסי ברנע חושבבמונחים סוביטיים לפיהם כל האוכלוסיה צריכה להיות ברמת חיים דומה,פלוס מינוס.ולמה? כי המודל הסוציאליסטי חותר להומוגניות,בכל התחומים,שאפילו חרקים לא מצליחים להגיע אליה.מה זה "מדינה נורמלית" ?האם הכושים בצרפת הם חלק מהלאום הצרפתי ? המוסלמים? הם לא ולעולם לא יהיו לא חשוב איזו ניירת תהיה להם.כנ"ל לגבי המקסיקנים בארה"ב.האם צ'צ'ני ברוסיה הוא חלק מהלאום הרוסי ?מה זה הלאום של לוב ? ירדן ? סעודיה ? מצרים ? עיראק ? סוריה ?אתה חושב שרק בגלל שיש מדינה,אז נוצר גם לאום ? ואם מדינה מפסיקה להתקיים,אז אין יותר לאום ?הלאום קיים בין אם יש מדינה ובין אם לאו ולעתים קרובות יש כמה לאומים במדינה.במיוחד לאחר הסלט שהליברלים עשו ב 40 השנים האחרונות ועתיד בקרוב לייצר מלחמות שלעומתן מלחה"ע ה 2 תראה כמו טיול.
0
אליהו, חיפה
ליוסי - ישראל הוקמה על קניין חופשיעד 1948, על קבוצה אחת נאסרו חופש הקניין, הזכות להגדרה עצמית והזכות לביטחון אישי והגנה עצמית - שנפתרו ב1948 כשחוקי הגזע הללו בוטלו.הם הוחלפו במערכת חוקים הנשענת על זכות הקניין שהיו מתועדים יפה גם במאות השנים תחת שלטון עותומני - עד שמישהו החליט לקנות את הבדואים בחלוקת כמות הולכת וגדלה של אדמות חינם.600 אלף יהודים הצליחו להתקיים בארץ יפה ב"כוחות עצמם". לא חייבים לעוות את הכלכלה יותר ויותר כדי לחלץ את אותם העניים - שמשנה לשנה מחלצים את דרכם לעוני חריף יותר.תן לכולם להתחרות על אדמות זולות בפזורה בנגב - ותראה איך ליד כל עיירה עניה צומח ישוב חזק עם מספיק עם מקורות תעסוקה בלי סבסוד ממשלתי.זה עזר לחלץ את עיירות הפיתוח, שקיבלו לאורך עשרות שנים תקצוב ל"מלחמה בעוני" שכשלה כל פעם מחדש.היום ליד כל אחת יש שכונת וילות לתפארת, כשאוכלוסיה החזקה מסייעת להקפיץ את כלכלת היישוב - וזו הדרך לחזק גם ישובים בדואים.
0
עמרמי ברק
קארוונים ניידים לנגבאמנם אין לי זכות להשמיע טענה. בינתיים אני רק מדבר. אבל כל מי שרוצה דיור בנגב שיקנה קארוון נגרר ו"יתנחל" בנגב. כל פעם במקום אחר.כמו הבדואים מאז הקמת המדינה
0
יבגני
הגיון בריאתשובה ליוסי ברנע:1. הבדואים אינם חייבים לחיות באוהלים ופחונים - הם בוחרים בזה. אם תשים לב, לרבים מהם יש מכוניות יוקרה ליד האוהל, כמה נשים (שבד"כ אינן עובדות), וילדים רבים. זכותם להחליט שזה אורח החיים הרצוי להם - אבל אין שום סיבה הגיונית שהאוכלוסיה הכללית תסבסד את זה! בדואי שאינו מעוניין בחיים שכאלה יכול להימנע מרכישת הרכב היקר, להתחתן עם אישה אחת ולאפשר לה לעבוד, לעשות 2-3 ילדים כמו כל אדם נורמלי - ולקנות דירה קטנה בב"ש עם משכנתא. הוא רוצה לשמר את אורח חייו המסורתי? זב"שו!2. הלאומיות האתנית היא הלאומיות הטבעית. כל "לאומיות" אחרת היא המצאה מלאכותית, פוליטית - ולכן בהכרח חלשה יותר. אומנם תוך כמה מאות שנים, לאומיות מלאכותית יכולה, בדרך הטבע, להפוך ללאומיות אתנית (כפי שאכן קרה לא מעט במהלך ההיסטוריה) - אבל בטח שאי-אפשר לכפות את זה באמצעות ניירת תוך שנים מעטות. הרישום בצרפת הוא פורמלי לחלוטין - ולכולם שם ברור (גם אם לא נאמר בפומבי בגלל ה"פוליטיקלי קורקט" הפתטי) שאחמד אינו צרפתי מבחינה לאומית, גם אם רשום ככזה.
0

3000 תוים נשארו