מספר סיבות עומדות ברקע המהומות בארצות ערב ואיראן. ההיסטוריה הלא-רחוקה של האזור רצופה במהפכות, בחילופי שליטים, בשחיטת "אחים" ובדמוקרטיה של "השברייה". סיכוי סביר למדי שהדמוקרטיה המצרית החדשה תסתכם בהסדר בין האינטרסים הכלכליים של הצבא לבין שלטון אזרחי תְלוי בחירות כלשהו. גם בארצות ערביות אחרות יחולו שינויים. קשה לנבא את קצב השינויים וכיוונם, אבל אפשר להסתכן ולהעריך שהקצב יעלה ו"קול ההמון" יגבר.
הערכה זו מתבססת על הישגי החלק הקפיטליסטי של העולם בתחום התקשורת. הרדיפה המתמדת של האדם החופשי להגדלת עושרו ורווחתו מחייבת את היזמים להגדיל את התועלת להמונים, ללקוחות, ולהציע מוצרים טובים וזולים יותר: טלפונים סלולאריים חכמים, מחשבים קלים וניידים, לוויינים ושטף המידע אינם מכירים בגבולות ובמשטרים. מוצרים שרק לפני פחות משני עשורים היו כמעט מדע בדיוני הם היום נחלתם של מיליארדי בני אדם. מישהו זוכר איך התנהלו החיים בשנת 1990? בלי סלקום ופרטנר, ללא פייסבוק ויוטיוב, ובעצם ללא אינטרנט בכלל? וכך בתחומים רבים אחרים, רשימה ארוכה. האם מישהו מוכן להמר כיצד יראה העולם הטכנולוגי בעוד 20 שנה?
בסוף שנות השמונים התמוטט הגוש הקומוניסטי האדיר, אימפריית הרשע קרסה כמעט ללא יריות – תחת הכובד של עצמה. התהליך הואץ ללא ספק על ידי טכנולוגיית התקשורת, למרות היותה בחיתוליה. במשך מספר עשורים היו מדינות מזרח אירופה וברית המועצות סגורות ומסוגרות. התושבים קראו, שמעו וראו רק מידע שהשלטונות התירו להם, האזנה לשידורי רדיו מחו"ל או קריאה של עיתון זר נחשבו לעבירה – חתירה תחת שלום העם והסדר הציבורי. יציאה אל מחוץ לגבולות המדינה הותרה רק לקומץ מקורבי השלטון. החיים המדוכאים היו בזבל אך השלטון תמיד הבטיח שהעניין "זמני", נפנף ב"הישגים" והבטיח עתיד טוב יותר בתוכנית החומש הבאה. אחד מהנימוקים המכריעים היה ש"במערב לא טוב יותר" – אזרחי המערב נאנקים תחת עול של עבודת פרך, שקועים עד צוואר בשחיתות מנוונת וסרים למרותם של שליטים שמאיימים על שלום העולם בכלל ועל שלומו של "גן העדן הסוציאליסטי בפרט". והראייה – בכל תחרות בינלאומית "אנחנו" מנצחים: בספורט (זוכרים את מזרח גרמניה), בשחמט, במרוץ לחלל. ההמונים האמינו שערימת הזבל במערב גבוהה יותר. גם אם איפשהו כרסמו ספקות, הם התבססו על שמועות, על סיפורים של יושבי קרנות ובוודאי שלא על מראה עיניים.
המפנה חל עם התפשטות קלטות הוידיאו הראשונות שהוברחו מהמערב, שידורי לוויין שניתן היה לקלוט באמצעות אנטנות פיראטיות, מכונות הצילום המשרדיות שאפשרו שכפולים זולים של חומר "תועבה" מערבי. תושבי מזרח ברלין כבר ידעו את האמת על "המערב המושחת" משידורי טלוויזיה ווידיאו ובבוקרשט עברו מיד ליד קלטות וידיאו שהגיעו מתיירים. הלחץ בסיר הצטבר כמובן לאורך שנים רבות, אבל התפתחות אמצעי התקשורת האיצה את התהליך ההכרתי – טוב מראה עיניים.
לשליטים במדינות ערב אין דרך לחסום את שיתוף המידע בין האזרחים באמצעות צילומים בטלפונים החכמים, תקשורת בין מחשבים, פייסבוק, יו-טיוב וגוגל. גם אי אפשר להסתיר את המתרחש מהעולם. חסימת התקשורת הסלולארית והמחשבים משמעותה החזרת המדינה לתקופת האבן – גם השלטונות לא יוכלו להשתמש בטכנולוגיה. האפשרות אינה מעשית והמהומות רק יגברו, אפילו הלחם מהמאפיה יאחר להגיע לחנויות אם לנהג המשאית לא יהיה טלפון סלולארי.
המסקנה המתבקשת: המהפכה הטכנולוגית תגדיל את השפעת ההמונים ותקטין את כוחו של השלטון המרכזי.
השינויים צפויים גם במדינות המערב "הנאורות". ייתכן שהמהפכה במערב המתקדם תהיה אף גדולה ומהירה יותר. בכל תוכנית ריאליטי בטלוויזיה מאפשרים להמונים לבטא את דעתם באמצעות מסרים באינטרנט וב- SMS. דעה שמשפיעה על רייטינג של תוכניות, על עתידם הכלכלי של משתתפים בתוכנית, על רווחיותו של ערוץ, על תקציבי פרסום של מיליארדים ועל שיווק של מוצרים. אין מניעה שיגיע שלב בו ערוץ טלוויזיה יבקש מהציבור להצביע על החלטות פוליטיות בתחומי כלכלה, חברה ומדיניות חוץ כחלק מתוכנית טלוויזיה כלשהי. ההשפעה על פוליטיקאים תהיה אדירה. כבר כיום רבים הפוליטיקאים שמכוונים את "דעתם" לפי סקרי דעת קהל, גם במקומותינו.
השלב המתבקש הבא יהיה יוזמת חקיקה במדינה כלשהי שתהפוך משאלי עם דיגיטאליים לחלק בלתי נפרד של שיטת המשטר. הטכנולוגיה תאפשר דמוקרטיה ישירה ללא מתווכים בדמות חברי פרלמנט – חוכמת ההמון. הממסד הפוליטי במערב יילחם נגד כיוון הזרם בכל כוחו ויגייס את מיטב המומחים והנימוקים נגד השינוי. כפשרה, ייתכן שיתפתחו מספר מודלים – החל בשלטון ללא פרלמנט וכלה בשילוב הכנסת עם בית עליון נוסף – משאלי העם הדיגיטאליים. יוזמה צנועה שלנו לכיוון זה בישראל היא הקמת האתר www.reforma.org.il.
מוטי היינריך
