הדיון הציבורי, על זכויות חברות הגז לרווחים בקידוחים הימיים, בהתאם לתנאי הזיכיון הראשוניים נוגע בבעיה יסודית שאינה מוגבלת לישראל: זכויות הקניין.
ממשלות רבות בעולם פוגעות בזכויות הקניין של יזמים אשר הפכו מחצב חבוי עמוק באדמה ל"אוצר טבע". הפגיעה נועדה לבזוז את בעלי התגליות כדי להשתמש ברווחים למטרות שייקבעו על ידי השליטים. במדינות הנפט הערביות, בוצע הגזל במעטה הביטוי המכובס "הלאמה", אשר השתלב עם הפילוסופיה הלאומית שיובאה מאירופה של המאה ה-19. המערב בעל רגשות האשם ה"קולוניאליסטים" קיבל בהבנה את שוד רכושם של היזמים החלוצים אשר התאמצו להקים את תעשיית הנפט בארצות אלה.
עריצות השליטים הערביים בכל הנוגע לפגיעה בזכויות האדם מתקבלת בהבנה, אבל כשמדובר בעולם החופשי מתעורר צורך בהצדקה כלשהי; מה שהצדיק את הלאמת שדות הנפט בתודעת הציבור של העולם החופשי היה הטיעון השקרי, שניסוחו נקבע על ידי פילוסופיית השמאל, לפיה מדובר בהחזרת "נכסים לאומיים" לעמים להם הם שייכים. כך יושם רעיון הגזל מבית המדרש המרכסיסטי של ה"חלוקה מחדש" של העושר – הפעם בין העמים. למותר לציין כי ההכנסות העצומות שהגיעו לידי מדינות הנפט סייעו רק לשרת את ענייניהן של עריצויות פרימיטיביות ומפגרות תרבותית, בהן מיעוט שליט קיבל זכויות לא לו.
עם גילוי הגז בישראל, צמח תאבונו של הממשל הריכוזי הישראלי לנתח גדול ככל האפשר מן הטרף. אנשי השמאל בישראל שלפו את הטיעון השמאלני הקלאסי של ה"קניין הלאומי" ושילבו אותו במאבקם המסורתי נגד ההון, כדי להושיע את הפרולטריון הישראלי מידי המפלצות הקפיטליסטיות...
במקרה של ישראל הסתבכו דוברי השמאל בדברם על נושא "הקניין הלאומי". בלהט העימות על זכויות הגז, דווקא אנשי השמאל, אשר מערערים בדרך כלל על זכותו של העם על ארץ ישראל, הם הרואים את ה"מדינה" או "העם" כבעלי זכות קניין על מה שלא גילו ולא השקיעו להשגתו.
גישה זו של השמאל מטעה רבים מאזרחי המדינה. רבים משתכנעים כי הגנה על זכות קניינית לתמלוגים, על פי הסכם חתום, היא עניין הנוגד את טובתו של האדם הפשוט בישראל. השמאל, כרגיל, מצליח לרמות את כלל הציבור באמצעות ההפרדה שהוא עורך בין עניני המשקיעים לאינטרס הציבור. בהפרדה מסוג זה מכחיש מחנה השמאל את תרומתם של אלה שבלעדיהם לא הייתה מלכתחילה שום "עוגה" לחלוק בה או "שלל" להתכבד בו – ומציג את עצמו כאילו הוא מייצג את עניני האזרח הפשוט, האדם העני, כנגד בעלי ההון.
אסור שהשפויים שבין אזרחי ישראל יפלו במלכודת הלא מוסרית; עליהם לזהות את הסתירה במאבק שבו מנסה השמאל, תוך טענת הגנה על "זכויות" העם, לפגוע בזכות הקניין של חלק מהעם – המשקיעים בחיפושי גז.
ראוי שאזרחים ישראלים הגונים יציינו לשבח ויעריכו את המשקיעים הפרטיים על הצלחת מאמציהם ואת תרומתם הגדולה של מפיקי הגז לכלכלת ישראל, אם וכאשר תבשיל. יחס הוגן היה מתבטא בהערכה שמעבר לרווחים שמגיעים למשקיעים מתגליתם – מגיע להם פרס הערכה גדול על הדחיפה שנתנו בתגליתם למעמדה של ישראל בעולם ועל הרווח העתידי, הישיר והעקיף, לאזרחי ישראל.
גישה מוסרית לסוגיה יכולה להיות מקור לגאווה. שלא כמו במדינות עריצות – זכויות הפרט של יזמים ומשקיעים בישראל – מכובדות. כבוד שראוי לחלוצים נועזים ואמיצים, אשר מתוך חזון מרחיק-ראות יזמו חיפוש במעמקי הים למרות כישלונות העבר וכנגד סיכויים רבים, וסיכנו את מיטב כספם למען המטרה.
הציבור הישראלי ייענש על בגידתו במוסר ובאמת, אם יתיר למחוקק תאב הבצע לרמות את היזמים "באופן חוקי". מדינת ישראל לא תראה ברכה בגז אם תלאים זכויות קניין ותפר הסכמים חתומים. דגל שחור יתנופף ברקע כל מו"מ עסקי עתידי של מדינת ישראל עם יזמים שיצטרכו להביא בחשבון את הסיכון הגדול בעסקאות עם המדינה. על נטילת סיכון משלמים מחיר יקר. אנחנו נשלם.
אוהד קמין ומוטי היינריך
