הדפס עמוד זה
שני, 07 מאי 2012 04:48

לסמוך על הרגולטור? יציבות הבנקים אינה דאגתו היחידה.

הטענה שהרגולטור (בנק ישראל) שומר על יציבות הבנקים לטובת המפקידים היא אידיאולוגית ושגויה. הרגולטור דווקא מסכן את יציבותם, ויגרום בהכרח לקריסתם. את הקריסה מסתירים באמצעות "חילוץ" - העברת ההפסדים לציבור.

ברשימה הקודמת בחנתי את הבעיה של הריכוזיות. בואו נבחן כעת את הבעיה של האינטרסים. מהו האינטרס הבסיסי של הרגולטור על הבנקאות? במקרה שלנו הרגולטור הוא בנק ישראל - שהוא גוף ממשלתי.

ראשית, נראה מה האינטרסים של הבנקאי (מתוך הנחה שהוא בנק פרטי). האינטרס של הבנקאי, כמו של כל בעל עסק, הוא להרוויח כמה שיותר. אינטרס זה מחייב לשמור על יציבות הבנק - ואגב כך - על בטחון כספי המפקידים. ברור שאם הבנק נופל הבנקאי מפסיד את העסק שלו, את ההון העצמי שלו ואת מקור ההכנסה והרווח. לכן הדאגה הראשונה, והעליונה, ואפילו היחידה, של הבנקאי היא - יציבות הבנק. יש לו כמובן שאיפה להגדיל את רווחיו, אבל לא על חשבון יציבות הבנק. הוא צריך למצוא איזון נכון בין הרצון להגדיל את הרווחים (על ידי לקיחת סיכונים) לבין השמירה על היציבות.

מה האינטרס של הרגולטור הממשלתי? הרבה אינטרסים - להבטיח צמיחה במשק, ליצור פעילות כלכלית, להגדיל את התעסוקה, לקדם נושאים חברתיים (בית לכל פועל). על פי ההצהרות הרשמיות של בנק ישראל (ובנקים מרכזיים, רגולטוריים אחרים) - היעוד של הרגולציה הבנקאית היא לשמור על יציבות הבנקים. אבל - בפועל ראינו שזה לא היעד היחידי. הרגולטור של הבנקים, בהיותו חלק מהממשלה או המנהל הציבורי - יש לו אינטרסים נוספים, כבדי משקל כמו עידוד צמיחה ותעסוקה וקידום חברתי. האינטרסים לגיטימיים בהחלט, אבל הם דוחקים את נושא יציבות הבנקים לשוליים. יציבות הבנק אינו השיקול היחידי ואפילו לא העיקרי.  

ניתן אם כן לאמור - שאם מפקיעים את הדאגה ליציבות הבנק מידי בעליו (או מנהלו) ומפקידים את זה בידי הרגולטור - היציבות תיפגע. על פי האינטרסים והמבנה של המערכת - הפקדת יציבות הבנקים בידי הרגולטור, פירושו פגיעה ביציבות הבנקים, והפקרתם למשברים ופשיטות רגל. הרגולטור מחפה על פשיטות הרגל שהוא גורם על ידי "הצלת" הבנקים באמצעות הזרמת כספי ציבור.

יוצא אם כן שהטענה שהבנקאים הפרטיים מסכנים את הבנקים מתוך רדיפת בצע והתנהגות אי רציונאליות, ורק רגולטור מסוגל לשמור על האינטרס של המפקידים היא טענה אידיאולוגית, מגמתית ולא נכונה. האמת היא ההיפך. הרגולטור מסכן את יציבות הבנקים ומביא לקריסתם, לאו דווקא בגלל שהרגולטור רשע, או טיפש או אי-רציונאלי (יש גם כאלה), אלא בגלל מבנה האינטרסים שלו. הרגולטור לא פועל לטובת המפקידים אלא, כביכול, לטובת המשק כולו, על חשבון המפקידים (מה זה המשק כולו??).

אומר זאת שוב: האינטרס המובנה של הבנקאי הוא לשמור על היציבות. לפעמים בנקאים נכשלים, טועים, או אפילו מתנהגים באופן לא רציונאלי. בנקים (בשוק חופשי) נופלים, לעיתים. לעומת זאת לרגולטור יש אינטרס מובנה אחר - קידום הכלכלה, קידום החברה - אולי אינטרסים טובים, אבל הם שונים, וסותרים לאינטרס של שמירה על יציבות הבנק. ובנוסף, כמו הבנקאי, הרגולטור לעיתים גם נכשל וגם מתנהג בטיפשות ואי רציונאליות (הוא לא מחוסן). גם בשוק תחת רגולציה נופלים הבנקים. לדעתי - תחת רגולציה - הם לא יכולים שלא ליפול - הרגולטור מפיל אותם. אך את הנפילה מסתירים על ידי "הצלה" - כלומר מפזרים את ההפסדים על פני הציבור כולו.

המסקנה: יותר טוב בלי רגולציה. האמונה העיוורת בצורך ברגולציה אין לה בסיס רציונאלי.

יעקב

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 15:21

פריטים קשורים

3000 תוים נשארו