הסופר הסיני יאנג ג'ישנג מזכיר לנו פשע שלא כל כך ידוע או לא מפורסם במערב: רצח העם של הקומוניסטים הסינים בראשות מאו-טסה-דונג. רצח עם נחשב לפשע זוועתי במיוחד כאשר עם אחד רוצח עם אחר. אבל, משום מה, כאשר בני עם אחד רוצחים המונים מבני עמם זה פחות חודר לתודעה.

בייחוד אם הרוצחים הם קומוניסטים – שהם, כידוע, אידיאליסטים ששואפים לחברה יותר טובה, כביכול.

בין השנים 1958-62 מתו בסין, ברעב 36 מיליון בני אדם. 36 מיליון! לא 6 מיליון – 36 מיליון! יותר מאשר פי שניים מכל ההרוגים במלחמת העולם הראשונה. הסיבה הישירה לרעב: השלטון הטוטליטארי של המפלגה הקומוניסטית בסין, בראשות מאו-צה-דונג, והמדיניות שכפה שנקראה בשם היפה "הזינוק הגדול קדימה". הקומוניסטים תמיד היו חזקים במלל סיסמאות. הכלכלנית אמרטיה סן, ציינה בהקשר זה, שבארצות דמוקראטיות במעולם לא היה רעב המוני, הרעב הוא תמיד תוצאה של מעשה האדם, או יותר נכון – השליטים.

הרעב נגרם על ידי מדיניות אכזרית של קולקטיביזציה של החקלאות – שפירושה החרמת האדמות שבבעלות האיכרים, והעברתן לקולחוזים שבניהול המפלגה הקומוניסטית. כדי להטיל מרות, ולהלחם במתנגדים, החרים מאו את התבואה, והניח לאיכרים למות ברעב. בנוסף, ראשי הקולחוזים הקומוניסטים לא היו מסוגלים לעבד את האדמה בצורה יעילה, הייצור החקלאי ירד מאד, אבל ראשי הקולחוזים פחדו לדווח על כך, ודיווחו על יבולים טובים שלא היו ולא נבראו. התבואה המעטה שהייתה באסמים חולקה אך ורק לפעילים הקומוניסטים ששירתו את המטרה של מאו של ביסוס שלטון ללא מצרים.

המפלגה הקומוניסטית, השלטת עד היום בסין, מכחישה את הזוועה, מכחישה שהיה בכלל רעב, ובוודאי את ההיקף הבלתי נתפס שלו. השקר וההכחשה הם אבן היסוד של כל משטר קומוניסטי. בסין עצמה אסור להזכיר זאת ואסור לכתוב על זה. יאנג ג'שנג, שקרובי משפחתו מתו ברעב, הקדיש יותר מ- 20 שנה לנושא, וערך מחקר היסטורי מעמיק. הוא ראיין אישית יותר ממאה עדים במחוזות השונים של סין, ונבר שנים בארכיונים במסווה של מחקר על תולדות החקלאות. הספר שכתב על הנושא "המצבה" נאסר כמובן לפרסום בסין, ופורסם רק בהונג קונג, ביפאן ובמערב.

יעקב