במדינת המחוז דרום אוסטרליה היה ניתוק זרם חשמל ב-28 לספטמבר, במשך שעות רבות. עיקר האוכלוסייה מרוכזת בעיר אדלייד, בה גרים כ- 1.3 מיליון תושבים מתוך כ- 1.7 מליון בכול המדינה. נתק הזרם היה במדינה כולה.

מדינת דרום אוסטרליה היא מאד "מתקדמת" מבחינת יעדי האנרגיה המתחדשת (ובחינות אחרות...) ומפיקה כ- 41% מהחשמל ממקורות מתחדשים (חלק מטורבינות רוח). ראש ממשלת אוסטרליה, מלקולם טורנבול, האשים את ממשלת דרום אוסטרליה שהיא מקדמת יותר מדי את הרוח ולא דואגת כראוי לאבטחה סדירה של חשמל. הוא כינס ישיבת חרום של שרי האנרגיה של מדינות אוסטרליה כדי ללמוד לקחים מהמקרה ולפעול שלא יהיו נתקים בעתיד.

הירוקים, חסידי הרוח, טוענים שראש ממשלת אוסטרליה סתם שונא רוח, שהטורבינות לא אשמות בניתוק, והבעיה הייתה סערה גדולה שפקדה את דרום אוסטרליה, עם רוחות במהירות של עד 140 קמ"ש. רוחות אלה הפילו מספר עמודי מתח גבוה, כולל בקוו החיבור של הרשת הדרום אוסטרלית למדינה השכנה, וויקטוריה.

האמת היא זאת: טורבינות הרוח מתוכננות להיסגר (להיעצר) ברוחות עזות כדי למנוע הרס המסבים והגנרטורים. משעלתה עוצמת הרוח נסגרו הטורבינות כולן, בפתאומיות, באופן אוטומטי, וחדלו לספק חשמל. מאחר ולא היו מספיק מקורות זרם אחרים (תחנות כוח פחמיות, גזיות או הידרו-אלקטריות) נוצר מחסור בזרם שגרם לקריסת הרשת כולה. רשת החשמל היא דבר עדין, שחייב לשמור בכל עת על יציבות הזרם מבחינת מתח ותדירות. ברגע שהיציבות מופרת מופעלים מנגנונים אוטומטיים שסוגרים את הרשת כדי למנוע את שריפתה. וועדת חקירה של רשת החשמל מצאה שסגירת תחנות הרוח והתנתקות הרשת התרחשו לפני שקרסו עמודי המתח הגבוה בקו החיבור לוויקטוריה. כלומר: הסיבה לנתק לא הייתה נפילת העמודים (בגלל הרוחות העזות) אלא ההתנתקות הפתאומית של תחנות הרוח.

נתק הזרם היה תוצאה של היסחפות היסטרית ואידאולוגית אחרי אנרגיית רוח אופנתית, והתעלמות ממציאות פיסית-הנדסית. אנרגיית הרוח אינה אמינה וזקוקה לגיבוי ב- 100% על ידי מקורות יציבים (כמו פחם, גז או הידרו) – מקורות זמינים – שאפשר להפעילם לפי הצורך ולא כאשר הרוח מואילה לנשוב בעוצמה מתאימה, לא נמוכה מדי ולא גבוהה מדי.

כמו בהרבה מקומות אחרים, נבנו כל הטורבינות בדרום אוסטרליה על בסיס סובסידיות נדיבות, ו"יעדים מתקדמים" שמקדמים אנרגיית רוח על פני אנרגיה רגילה, יציבה. כתוצאה מכך נסגרו תחנות כוח פחמיות שהפעלתן הפכה בלתי כדאית מבחינה כלכלית, כי כמות החשמל שהרשת קנתה מהם הייתה קטנה מדי. התוצאה הייתה שבשעת מבחן לא היו בדרום אוסטרליה מספיק תחנות כוח כדי לספק את הביקוש בעת שאספקת חשמל הרוח פסקה.

סערות אינן נדירות או יוצאות דופן. מערכת חשמל תקינה חייבת להיות מתוכננת להחזיק מעמד גם בעת סערה. קל היה לחזות מראש שבסערה הצפויה יתנתקו טורבינות הרוח – זה לא אסון טבע בלתי צפוי. מפעיל רשת החשמל הממשלתית (חברת החשמל) התריעה לפני חודשים רבים שבעת סערה אין לדרום אוסטרליה מקורות חשמל יציבים, ועלולים להיות נתקים. אבל, האידאולוגיה הירוקה של ממשלת דרום אוסטרליה גברה על שיקולי אמינות וביטחון אנרגטי.

האידיאולוגיה הירוקה מובילה לניתוקי זרם. אני (ורבים אחרים) כותב על נושא זה זמן רב. הירוקים יגידו: "חייבים לשנות את אורח חיינו, חייבים להסתגל למצב החדש". אכן, מצב חדש, מצב של ניתוקי זרם. "תחיו מדי פעם, כמה שעות ללא חשמל. מה הבעיה?" יגידו הירוקים. דעו לכם – ראו הוזהרתם: הסתמכות יתר על מקורות זרם תזזיתיים (שמש ורוח) מובילה לניתוקי זרם. שחסידים אידאולוגיים של אנרגיה מתחדשת לא ימכרו לכם לוקשים, כאילו ניתן להסתמך על טורבינות רוח. אנרגיה מתחדשת (בכמויות גדולות) פירושו – בהכרח – ניתוקי זרם. זאת, כמובן, בנוסף למחירים הגבוהים במיוחד של החשמל בדרום אוסטרליה (הנובעים מהסבסוד של אנרגיית רוח), שהם גבוהים בהרבה מהמחירים בשאר המדינות. כלומר: תושבי דרום אוסטרליה משלמים מחיר גבוה עבור הזכות "ליהנות" מניתוקי זרם ממושכים.

מיותר לציין שהתכנית וה"מכסות" להקמת טורבינות רוח בישראל היא איוולת גמורה. בישראל אין רוחות עוצמתיות וסדירות (כמו בדרום אוסטרליה) ולא שטחים ריקים מיישוב (כמו בדרום אוסטרליה) שבהם ניתן להקים את הטורבינות, בלי לפגוע באנשים. הטורבינות המעטות שאושרו ושהולכים להקים בישראל הן בזבוז כסף מוחלט, פגיעה בנוף ובציפורים. הן שטות מוחלטת ואיוולת גמורה, מכל הבחינות, כולל את תרומתן (האפסית) למאבק בהתחממות הגלובאלית.

יעקב