בס"ד

השבוע בחרה הכנסת נשיא חדש למדינת ישראל. כידוע, נבחר יצחק (בוז'י) הרצוג, שגבר על מרים פרץ. תרועת החצוצרות דָמְמָה, וזו הזדמנות טובה לבחון את מוסד הנשיאות. נתייחס להיבטים שונים של מוסד הנשיאות, וכרגיל, מזווית שונה מהמקובל...

נשיא המדינה

נשיא מדינת ישראל אינו ראש הרשות המבצעת. ויקיפדיה: הנָשִׂיא במדינת ישראל הוא ראש המדינה. מאחר שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, תפקידו של הנשיא ייצוגי וסמלי בעיקרו, והוא נותן ביטוי לאחדות העם. סמכויותיו ומעמדו של הנשיא מוגדרים בחוק יסוד: נשיא המדינה.

תפקידי הנשיא וסמכויותיו

סעיף 11 לחוק יסוד נשיא המדינה מפרט את תפקידיו וסמכויותיו של הנשיא. ניתן לחלקם ל-2 סוגים: טכסיים, ומעשיים.
תפקידיו הטכסיים כוללים חתימה על חוקים. האמנה של שגרירי ישראל למדינות העולם, ושל שגרירים זרים המגיעים לשרת בישראל. חתימה על אמנות בין ישראל למדינות אחרות. חתימה על מינוי שופטים ובעלי תפקידים נוספים כנגיד בנק ישראל ומבקר המדינה – ללא כל שיקול דעת (כלומר, חותמת גומי). וכן, הנשיא משתתף בטקסים רשמיים של המדינה ומייצג אותה כלפי חוץ.
סמכויותיו המעשיות: מתן חנינה לעבריינים. הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת. וכן יזום מיזמים (בעיקר חברתיים) וגיוס תרומות למימונם, כגון קרן סיוע לנכים או למדענים.

שלא כמקובל, נדלג על השאלה הקלאסית, היש בכלל צורך בתפקידים אלה במדינת חופש? בהנחה שאופי המשטר הקיים נתון.
השאלה המתבקשת: האמנם נחוץ "נשיא מדינה" כדי למלא תפקידים אלה? האם לא ניתן למלא אותם, ככתבם וכלשונם, ע"י גורם שלטוני קיים אחר? הבה נראה...

• חתימה על חוקים יכולה להתבצע ע"י ראש הממשלה, שר המשפטים, יו"ר הכנסת, נשיא בית המשפט העליון – כולם יחד, או כל הרכב חלקי שלהם, או כל בעל תפקיד אחר.
• האמנת שגרירים יכולה גם היא להתבצע ע"י בעלי תפקידים שונים כשר החוץ, ראש הממשלה, ראש ועד העובדים של משרד החוץ (סתאאאאאם).
• חתימה על מינוי שופטים ובעלי תפקידים אחרים – כנ"ל.
• אלו תפקידים טכסיים ללא משמעות מעשית.

נעבור לסמכויות מעשיות של הנשיא:

• חנינת עבריינים: יכולה להיעשות ע"י נשיא בית המשפט העליון, או הרכב מיוחד של שופטים עליונים בדימוס, וכו'.
• הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת: לא מובן מדוע סוגיה זו מונחת לפתחו של הנשיא. זה צריך להיות מוסדר באמצעות חוק יסוד הממשלה, או הכנסת.
• מיזמי קרנות סיוע – נו באמת...

נשאר תפקיד אחד, טכסי, שיש להתייחס אליו בכובד ראש: ייצוג המדינה בטכסים רשמיים בארץ ובחו"ל. למשל בהלוויה ממלכתית של ראש מדינה חשובה בעולם. האין זה יכול להיות מתפקידי שר החוץ? בעיה. "שר חוץ" הוא תפקיד זוטר עד כדי עלבון להלוויה, למשל, של מלכת אנגליה (אחרי 120). במיוחד כאשר נציגי מדינות אחרות בטכס יהיו נשיאים, מלכים, וכו'. טוב, אז תפקיד כזה יכול בוודאי למלא ראש הממשלה.

מדובר לכאורה בהשחתת זמן יקרה של ראש ממשלה בישראל, אך אירועים אלה נדירים. נסיעות אלה רחוקות מלהיות טקסיות בלבד. כמעט תמיד הן מנוצלות לפגישות ב"ארבע עיניים" עם מנהיגי מדינות חשובים – הזדמנות "לסגור עניין" מבלי למשוך תשומת לב מיותרת. אם יתרחש אירוע ביטחוני שמחייב את ראש הממשלה להישאר בארץ, סגנו, או שר החוץ, ייצגו את ישראל. סביר שאפילו בנה היתום של מלכת אנגליה (הנסיך צ'ארלס הישיש) יקבל זאת בהבנה.

הנשיא כדמות ממלכתית

לנשיא המדינה יש תפקיד נוסף, בעצם זה אולי תפקיד-העל שלו. זה איננו תפקיד של ביצוע פעולה מסוימת אלא של תודעה: היותו דמות ממלכתית מלכדת.

כך זה מתואר באתר הרשמי של בית הנשיא: עוצמתו של נשיא המדינה נגזרת, במידה רבה, מהיותו ממלכתי, ומהיותו סמל לאחדות לאומית המייצג את ערכי הליבה של המדינה. משכך, מכוונת פעילותו לחיזוק השותפות ההדדית וקרוב לבבות בקרב אזרחי ישראל, ההזדהות עם המדינה וסמליה הממלכתיים, הלכידות החברתית, הגאווה הלאומית והקשר בין ישראל והתפוצות; לטיפוח ערכי המוסר, השוויון והשלום בחברה.

וכך פסק בג"ץ (בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, דברי השופטת פרוקצ'יה, סעיף 1 .עמ' 131 בפסק הדין): הנשיא מסמל את המדינה, ואת ערכיה המוסריים והדמוקרטיים... הוא מייצג במעמדו את הממלכתיות, ואת הקווים המאחדים והקושרים בין פלגיה השונים של החברה הישראלית. הוא אמור לשקף באישיותו את הטוב, היפה, הערכי והייחודי המאפיינים את הציבור בישראל. הוא אמור לשמש דוגמא ומופת בדרך מילוי תפקידו, ובאופן ניהול אורחות חייו הפרטיים גם יחד.

וכותב הפרופ' עופר קניג (מומחה בפוליטיקה השוואתית מהמכון הישראלי לדמוקרטיה): הנשיא, בהיותו האזרח מספר אחת של מדינת ישראל, משמש דמות מלכדת העומדת מעל הפוליטיקה המפלגתית היום-יומית. הוא מגלם בתפקידו את אחדות העם ומגשר בין קבוצות שונות בחברה... במבט כללי, מוסד הנשיאות מצליח לשמש מוקד להזדהות כללית של מרבית אזרחי המדינה, ולכן הוא חיוני ביותר לקיומו של המשטר במדינת ישראל, בעיקר בעידן של מגזריוּת ושל מתחים חברתיים.

אם נסכם, הרי שהמטרה, ב'הא' המטרה, של נשיא המדינה היא היותו דמות מלכדת, שכל אזרח יכול להזדהות איתה.

"דמות מלכדת" כזו קיימת במדינות גדולות וחשובות בעולם. למשל, נשיאי גרמניה או איטליה, או מוסד המלוכה באנגליה או ספרד. מצד שני, במדינות גדולות וחשובות בעולם כלל לא קיימת פונקציה כזו. כך בארה"ב או צרפת, שם הנשיאים משמשים כראשי הרשות המבצעת – דמויות מאד פוליטיות, ללא ספק. כלומר, בהחלט אפשר בלי "דמות מלכדת".

השאלה שבבסיס היא זו: האם האזרח הוא זאטוט בגן ילדים הזקוק ל"דמות מלכדת" שמספק הנשיא-גננת? האין "דמות מלכדת" כזו סותרת את היות האזרח בוגר ועצמאי, אדם חופשי?

אמנם כן, בישראל מחלוקות פוליטיות רבות, אזרחים שונים נחלקים בתפיסות עולם, בדעות שונות. לעיתים המחלוקות מאד אמוציונאליות. אז מה?! וכי אין מחלוקות כאלה גם בתוך משפחה? בין חברים? בגופים עסקיים? מאחורי טענת "הדמות המלכדת" נחבאת התייחסות פטרונית של המדינה כלפי אזרחיה. אתם טמבלים קטנים, שכל הזמן רבים ביניכם – הבה נספק לכם דמות שתזדהו איתה, נלכד אתכם תחת הנשיא הגננת.

ונניח שהמחלוקות באמת כה עמוקות, למשל בנושא הקמת/מניעת מדינה פלסטינאית, עד שהן גורמות ל... איך הביטוי החביב על כולם – "שסע חברתי". אז "נשיא המדינה" יעלים את המחלוקת, וכל "הימנים המשיחיסטים" ו"הסמולנים ההזויים" יקיימו לפתע את ואהבת לרעך כמוך?

מטרה עוד יותר מגוחכת ומקוממת מציגה ויקיפדיה בערך "נשיא מדינת ישראל": משמעותו הייצוגית והסמלית של תפקיד זה הביאה לכך שעל אף שהבחירה נעשית על ידי פוליטיקאים, נבחרת לתפקיד אישיות בעלת שיעור קומה, שזכתה לאהדה רבה בכל שדרות העם, ולכן אפשר לחנך את הדור הצעיר לאורה.

תגידו, השתגעתם? למה שהורים ירצו לחנך את ילדיהם לאורו של נשיא מדינה?! למה שלא אחנך את ילדי לאור דמותו של סבא רבא שלהם, שהיה רב גדול בפולניה? או של סבם מצד האימא שהיה לוחם עז נפש ב-101? ומה רע בדמות של כלת פרס נובל לכימיה? או של איין ראנד? ואפילו של דמות מופת ספרותית כאראגורן? ואם אבא ואימא מעדיפים לחנך את בנם לאורו של זלאטן איברהימוביץ', מי אתם שתגנו את זה?!

ונניח שאכן רצויה דמות ממלכתית מלכדת, מדוע זה צריך להיות אדם חי בן זמננו, שמתחלף כל 7 שנים, ועוד אדם מאד פוליטי (כאלו הם שבעת הנשיאים האחרונים)? מה רע במשה רבנו, או בדוד המלך, או בהרצל?

וכך כתב נשיא המדינה הראשון, חיים וייצמן, לבן גוריון ביחס ל"סמל" שעל הנשיא להוות (מתוך מאמר של ד"ר דנה בלאנדר – המכון הישראלי לדמוקרטיה): ... כך, למשל, נאמר לי כי הנשיא מהווה סמל. עד עכשיו לא עלה בידי להבין פירושה של אמירה מעורפלת זו ומיהו שהחליט על המשמעות הסימבולית של נשיא המדינה. ובראיון לעיתון New York Post (ב-6.9.1951) ענה הנשיא ויצמן: המקום היחיד שאליו מרשה לי הממשלה לתחוב את חוטמי הוא הממחטה.

והמדהים מכל: תפקיד זה, תפקיד העל של הנשיא, כלל לא קיים בחוק יסוד נשיא המדינה.

מי בוחר את הנשיא?

טוב. למרות הקושיות הקודמות על עצם קיומו של מוסד הנשיאות, עדיין התפקיד הזה קיים. עובדה. אז כיצד בוחרים בנשיא? על כך עונה סעיף 3(א) בחוק היסוד: הנשיא נבחר ע"י הכנסת.

והשאלה היא: מדוע הכנסת ולא כלל האזרחים?

סעיף 1 בחוק היסוד קובע: בראש המדינה עומד נשיא. האין זה מתבקש שבחירתו תעשה ע"י כלל האזרחים במדינה? וביתר שאת, לאור מטרת העל של הנשיא כדמות ממלכתית מלכדת – הדרך ההגיונית היחידה להשיג זאת היא ע"י בחירה ישירה של האזרחים. פשוט עד כדי כך, לא?

ומן הצד השני – הכנסת מפולגת. עבור חלק לא מבוטל של חברי הכנסת, זו לא סתם מחלוקת אלא תהום בלתי ניתנת לגישור. ובהתלהט הרוחות בכנסת, אמוציות הפלגנות מרקיעות שחקים. אז הם, תמצית הבלתי מלוכדים, הם אלה שיעניקו לאזרחים את הדמות הממלכתית "המלכדת"? הסתירה הפנימית זועקת לשמים.

בחירות חשאיות

סעיף 7 בחוק היסוד קובע: הנשיא יבחר בהצבעה חשאית של חברי הכנסת.
השאלה: ואם כבר הנשיא נבחר ע"י הכנסת, מדוע ההצבעה היא חשאית ולא גלויה, ככלל הצבעות הכנסת?

החוק לא מספק נימוק לחשאיות ההצבעה, ויקיפדיה כן: על מנת להבטיח כי חברי הכנסת יצביעו לפי שיקול דעתם האישי, ולא לפי שיקולים מפלגתיים ולחצים קואליציוניים.

וגם המכון הישראלי לדמוקרטיה מנמק: ...משום שבחירת הנשיא אמורה להיות בחירה ממלכתית, ולא פוליטית שאינה נובעת משיקול קואליציוני. מוסד הנשיאות איננו מוסד פוליטי במהותו. להיפך. הנשיא הוא ראש המדינה, דמות ייצוגית וטקסית. הוא אינו אמור לייצג אג'נדה פוליטית כלשהי אלא את העם כולו. ההצבעה החשאית נועדה לוודא כי חברי הכנסת יצביעו לפי שיקולם האישי ואף לאור שיקולים 'גבוהי-קומה' של ממלכתיות, ולא בדומה להצבעות שגרתיות יותר שבכנסת, המוכרעות גם לפי שיקולים פוליטיים.

כלום אין האזרח זכאי לדעת במי בחר הנציג שלו? אם חבר הכנסת מייצג אותי, איך בכלל עולה על הדעת שהוא יסתיר ממני כיצד הוא פעל בשמי? אם לאזרח אין זכות לדעת במי נציגו בחר לנשיא, ובמקביל כן יש לו זכות לדעת האם נציגו הצביע בעד/נגד מדינה פלסטינאית, בעד/נגד אי אמון בממשלה – אז יש או אין לו זכות לדעת? ואם החשאיות כה חיונית לעניין, אולי כל הצבעות הכנסת צריכות להיות חשאיות?

פירוש רש"י לנימוק הניתן לחשאיות: המחוקק כלל "לא סופר" את האזרח. השחקנים היחידים הם חברי הכנסת, מפלגותיהם והקואליציה. או, אפשרות נוספת: המחוקק עצמו לא מחזיק, מי יודע מה, מעמיתיו חברי הכנסת – אין להם אומץ להתייצב בגלוי מאחורי דעתם האמיתית, וכשגרה הם משעבדים את דעתם העצמאית למפלגה ולקואליציה.

חסינות הנשיא

סעיף 14 לחוק היסוד: נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי. זוהי חסינות מנהלתית (פרוצדורלית) שמשמעה: לא ניתן להעמיד נשיא מדינה לדין פלילי ולא ניתן לעוצרו, כל עוד הוא מכהן בתפקידו.

על רקע חקירתו והעמדתו לדין, של ראש הממשלה נתניהו, עולה מידי פעם הרעיון להנהיג בישראל את ה"חוק צרפתי". זהו חוק שיעניק לראש הממשלה חסינות מלאה מהעמדה לדין, כל עוד הוא מכהן בתפקידו. כזהו המצב בצרפת ביחס לנשיא. הרעיון נדחה על ידי מתנגדי נתניהו, בדרך כלל בטענה של "הרס הדמוקרטיה" וכיו"ב. רק ש... רק שחוק כזה כבר קיים בישראל, מזה עשרות שנים – ביחס לנשיא המדינה! והפלא ופלא, הדמוקרטיה לא נהרסת (כנראה גם לא בצרפת).

...וברכות לנשיא החדש.

לוי שרגאי