הדפס עמוד זה
שני, 13 ספטמבר 2010 15:39

חשמל – האם מונופול בבעלות פרטית עדיף?

מונופול פרטי מול מונופול ממשלתי: מייקרוסופט וקרטל אופ"ק מול חברת החשמל. ללא ביטול "חקיקת העבודה" לא יתכן שינוי מבני בשום מונופול ממשלתי.

בשנות החמישים ותחילת שנות השישים, כאשר חברת החשמל שהולאמה זה מכבר עדיין התנהלה במנטאליות של חברה פרטית – התנהל קמפיין פרסום שסיסמתו הייתה "יותר חשמל – פחות עמל". הציבור נקרא לרכוש מוצרי חשמל ביתיים ולצרוך כמה שיותר חשמל. קמפיין טבעי, כמו בכל עסק שמטרתו רווח. 

בחלוף השנים, חדלה חברת החשמל מלהיות עסק. מקור "רווחיה" התבסס על החלטות פוליטיות שקבעו את תעריפי החשמל, את מספר תחנות הכוח ואת מינוי ההנהלה. "חקיקת העבודה" קיבעה בחוקי המדינה את האידיאולוגיה הסוציאליסטית (המקובלת במערב) לפיה יחסי עבודה אינם נושא למו"מ חופשי בין עובד למעסיק, אלא מערכת יחסים שנכפית בחקיקה על מעסיקים (איסור לפטר עובד, "קביעות", "קדושת השביתה", הסכמים קיבוציים, איסור על "הרעת תנאים" ועוד). בחסות ה"חקיקה המתקדמת" הועברה למעשה הבעלות הממשלתית על חברת החשמל לידי ועד העובדים. הכנסות החברה (לא "רווחים"), מחולקות למעשה לפי הוראת ועד העובדים ששולט בחברה יותר מאשר ההנהלה הרשמית. אפילו מנהלים ממונים לג'וב על ידי הממסד הפוליטי "בתאום" עם ועד העובדים. תעריפי החשמל הם מס ממשלתי, עם קשר רופף לעלויות הייצור. מס שאינו עובר לקופת האוצר, אלא מנותב לפי נהלים ויעדים שהתגבשו במשך שנים על ידי הכת השלטת בחברה. על פי דו"ח של הבנק העולמי, עלות עובד בחברת החשמל בישראל היא הגבוהה בעולם

פחדם של הפוליטיקאים מחברת החשמל, נובע מפוטנציאל הנזק שעלולים לגרום מנהיגי החברה לכל ממסד פוליטי מכהן (באמצעות סגירת ה"שאלטר", המפסק הראשי). לכן, אישר ה"מחוקק" המאוים חוקים, תקנות והסכמות שמבצרים עוד יותר את כוחה המונופוליסטי של החברה. העדר חשש להפסדים או חשש מהר החובות המצטבר מאפשר תעריפי חשמל נמוכים יחסית לנדרש לכיסוי ההוצאות ותשלומי החוב. התעריפים "הנמוכים" מקשים על מתחרים (שנבחרו ע"י הממשלה) לייצר חשמל פרטי. אילו נאלצה החברה לכסות את מלוא הוצאותיה ולהניב "רווחים" למדינה בעלת המניות, הייתה אי יעילותה (כתוצאה מהיותה מונופול ממשלתי) צפה ומתבטאת במחירים גבוהים שהיו מאפשרים למתחרים להיכנס לענף. החקיקה המיטיבה עם המונופול אוסרת למעשה על תחרות בחברת החשמל. גרוע מכך, הממשלה נאלצת "לעודד" גורמים פרטיים שרוצים להיכנס לענף. "הישגי העובדים" מעלים גם את עלות הכניסה של מתחרים – עלות למשלם המיסים. 

מונופול פרטי מול מונופול ממשלתי: מייקרוסופט ואופ"ק מול חברת החשמל 

מונופול שנמצא בבעלות פרטית חייב להרוויח. לעומתו, מונופול ממשלתי כמו חברת החשמל, יכול להרשות לעצמו לעכב השקעות פיתוח, להפסיד לאורך שנים ולגלגל חובות של עשרות מיליארדי שקלים כי משלם המיסים יכסה לבסוף את החוב. אין דוגמה בהיסטוריה הכלכלית למונופול בבעלות פרטית, או לקרטל של חברות פרטיות "דורסניים ונצלניים" שגרמו לנזק מתמשך לצרכנים. החוקים נגד מונופולים וקרטלים נועדו למנוע מראש תופעה שאינה קיימת בשוק פתוח ותחרותי. מזינים את כולנו מראש בתרופה יקרה למחלה שאיננה. עצם קיומה של החקיקה, עלותה הביורוקרטית והעיוותים שנגרמים בעטיה לכלכלה מזיקים יותר מאשר האיום הפוטנציאלי שטמון במונופול פרטי. 

מונופול פרטי חייב לפעול ביעילות, להשקיע במו"פ ובהתרחבות, לגייס את העובדים בעלי הכישורים האובייקטיבים הטובים ביותר, ולהיזהר מלהגזים במחיר לצרכן כדי שלא ליצור הזדמנות למתחרים להתפתח. מונופול ממשלתי, לעומת זאת, בולם מתחרים פוטנציאלים באמצעות חקיקה (רגולציה) שמחייבת את המתחרה הפוטנציאלי לבקש "רישיון" מהממסד הפוליטי. המונופול הממשלתי מפתח אוליגרכיה ששולטת בחברה ומורישה את "זכויותיה" לבני המשפחה. התנהלות שמחייבת שחיתות נרחבת ונורמות התנהגות שמנותקות מיצרנות, איכות ושאיפה למצוינות. הנזק התיאורטי שעלול לגרום מונופול פרטי הוא בגביית מחיר "גבוה" עבור מוצריו ושירותיו. אבל מחיר מוצריו של המונופול הפרטי גלוי, שקוף, קל למדידה ולהשוואה והצרכן יכול לחשב את צעדיו בהתאם (לדוגמה: להקטין את הצריכה). מונופול ממשלתי, לעומתו, מסתיר את העלויות האמיתיות לצרכן. הוא לא רק מסתיר, אלא גורם להונאה של הצרכן ומשבש את החלטותיו הכלכליות. חברת חשמל, לדוגמה, גובה מהצרכן באופן ישיר מחיר "נמוך" עבור החשמל אבל תחייב אותו בעתיד לפרוע את חובות העתק המתגלגלים. צרכני החשמל לא ישלמו את ההתחייבויות המצטברות לכ- 60 מיליארד שקל דרך חשבון החשמל העתידי. את החובות נשלם כולנו דרך מערכת המיסוי של המדינה. תשלום עבור מוצר צריכה דרך מערכת המיסוי מעוות את מנגנון המחירים במשק, ומשדר אותות מזויפים למשקיעים ולצרכנים על מחיר המוצר. כתוצאה מכך השקעות ומשאבי אנוש לא זורמים אל ענפים אופטימאליים ורמת החיים מדשדשת. במקום שצרכני החשמל הגדולים (מקורות, מפעל המלט, התעשייה הכימית ועוד) יגלמו את העלות האמיתית של החשמל במחיר מוצריהם – מתגלגל שיבוש מחיר החשמל אל חלק גדול של המוצרים במשק ומשפיע על החלטות הצריכה שלנו. אנחנו מעדיפים בטעות לצרוך יותר ממוצר זול לכאורה ולא מסוגלים לעשות דבר נגד יתרת המחיר שנגבית מאתנו באמצעות מס כפוי. 

המדינות החברות בקרטל אופ"ק מחזיקות בכ-75% מעתודות הנפט של העולם. הן מפיקות שליש מהנפט המופק בעולם ומהוות כחצי מייצוא הנפט העולמי. מערכת ההפעלה של מייקרוסופט שולטת על כ- 90 אחוז מהמחשבים וחברת IBM שלטה בעבר בשוק המחשבים הגדולים. 

האם "הקרטל החזק בעולם" שולט במחירי הנפט? חוקי הכלכלה חזקים ממנו ומחירו נקבע על ידי היצע וביקוש ולכן מחירו ירד בערך בחצי מאז תחילת 2008. אם מייקרוסופט היא אכן "מונופול דורסני" מדוע שלא תמכור את ה"חלונות" ב- 10,000 דולר ליחידה? התשובה פשוטה: השוק אינו מאפשר לה – במחיר כזה יקטנו הכנסותיה ואלפי מתחרים יצוצו בעולם. מייקרוסופט יודעת מה "המחיר הטבעי" של המוצר – המחיר שהוא די נמוך כדי למקסם את רווחיה. אין צורך שרגולציה ממשלתית תקבע את מחיר תוכנת אופיס. איום התחרות הפוטנציאלית מרחף תמיד מעל לראשו של המונופול הפרטי – לכן, עליו להיזהר בתמחור מוצריו. במשך הזמן, כוחות השוק מכרסמים גם במונופול פרטי וחברת מיקרוסופט, לדוגמה, כבר חשה היטב את הנשיפות בעורפה. המונופול הפרטי קידם את האנושות בצעדי ענק – המונופול הממשלתי של חברת החשמל הוא אחד מהבלמים לעליה ברמת החיים בישראל. 

קמפיין "החיסכון בחשמל" של חברת החשמל 

האם יעלה על הדעת שמונופול כמו מייקרוסופט ינהל קמפיין לעידוד קניה סלקטיבית של תוכנות כדי "לחסוך"? ("אם אתה לא מוכרח – אל תקנה אקסל"...). חברה עסקית שמנהלת קמפיין נגד מכירות של מוצריה מעידה על עיוות יסודי. בשנות החמישים, עדיין נותרו בחברת החשמל שרידי הגֵנים של עסק פרטי שפוי ולכן כיכב הקמפיין של "יותר חשמל – פחות עמל" שקרא להגביר את צריכת החשמל. היום מלמדת אותנו החברה כיצד לחסוך בחשמל... כמה אמין ייראה לנו קמפיין מסחרי כלשהו שיצהיר בעקביות – "קנה אצלנו, כי מטרתנו אינה רווח, אלא טובתך בלבד"... 

הרפורמה שלא הייתה 

ב- 15 השנים האחרונות קיבלו ממשלות ישראל לפחות שש החלטות לרפורמה במשק החשמל. ההחלטה האחרונה מ- 2007 דיברה על פיצול החברה למספר חברות ייצור עצמאיות, הפרטתן החלקית והפיכת חברת החשמל לחברת אחזקות שתשאיר בבעלותה, בין היתר, את קווי הולכת החשמל. "הרפורמה" בוטלה באפריל 2010. 

ללא ביטול "חקיקת העבודה" לא יתכן שינוי מבני בשום מונופול ממשלתי. אילו יושמה "הרפורמה" היינו מקבלים 6 חברות חשמל עם 6 ועדי עובדים חזקים ומתואמים (לועדי עובדים מותר לתאם "מחירים" – עליהם לא חלים חוקי ההגבלים העסקיים...). 

אבל נניח שבלתי אפשרי קרה, ובחוקי העבודה בוצעה רפורמה. בתנאים אלה, שינוי מבני אמיתי צריך לכלול גם ביטול מוחלט של הפיקוח על מחירי החשמל, אפשרות חופשית להקמת תחנות כוח פרטיות ללא צורך באישור ממשלתי, ואישור להנחת קווי מתח לכל חברה שתחפוץ. הממשלה לא תתערב גם אם חברות החשמל, כולן או חלקן, יחליטו לחזור ולהתאחד לחברה גדולה. 

מחיר "יקר" מידי של החשמל יגדיל את הכדאיות של יזמים להקים תחנות קטנות: מפעלים רבים יעדיפו תחנה קטנה מופעלת בגז בסמוך למפעל, ייתכן אפילו שיישובים או ועד של שכונה גדולה בעיר – יעדיפו לרכוש חשמל מיזם פרטי. מחיר "יקר מידי" לחשמל יגביר את החיסכון ויפגע ברווח הכולל של המונופול. 

ממשלות בכל העולם "מפקחות" על שוק החשמל, מעניקות בלעדיות אזורית ליצרני חשמל וקובעות, בין היתר, את מחירו לצרכן. זו כנראה אחת מהסיבות לכך שטכנולוגיית הייצור וההפצה של החשמל דורכת במקום כמעט 120 שנים (גנראטור מגנטי מרכזי בתחנת כוח שמזרים חשמל לרשת חוטים). 

מונופול ממשלתי "מפוקח" על ידי אינטרסים פוליטיים. כלל לא בטוח שהעלות הכוללת לצרכן "זולה" למרות המחיר ה"נמוך" שנקוב בחשבון החשמל. מונופול פרטי מפוקח כאמור על ידי השוק. בתנאים של תחרות חופשית, מונופול פרטי אינו מהווה איום על הצרכן. עלויות הייצור הפרטי נמוכות בהרבה למרות שייתכן שמתח רווחיו של מונופול פרטי גבוה מאשר בשוק מרובה-מתחרים, אך החלופה של מונופול ממשלתי גרועה בהרבה. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שלישי, 19 דצמבר 2017 05:36

פריטים קשורים

3000 תוים נשארו