הדפס עמוד זה
שבת, 17 ינואר 2009 15:43

כישלון הקפיטליזם האמריקאי?

בחודשים האחרונים מתרבים המאמרים בעיתונות המייחסים את המשבר הכלכלי ל''כישלון הקפיטליזם האמריקאי''. סיקרנו את השטות במספר כתבות בעבר.

בחודשים האחרונים מתרבים המאמרים בעיתונות המייחסים את המשבר הכלכלי ל''כישלון הקפיטליזם האמריקאי''. סיקרנו את השטות במספר כתבות בעבר [רשימת לינקים בתחתית העמוד]. הפעם בחרנו להשיב חזיתית למספר טיעונים, כפי שפורסמו בכתבה ב''ידיעות אחרונות'' לפני מספר שבועות. 

''חלום הניאו ליברליזם ושברו'' הוא שם המאמר שכותב אמנון פורטוגלי בכלכליסט. השם מעיד על גישתו האידיאולוגית של פורטוגלי; האם הוא ניאו מרקסיסט? או ניאו פאשיסט? – שתי אידיאולוגיות הדוגלות בניהול הכלכלה על ידי המדינה. [דרך אגב – לאידיאולוגיה הדוגלת בשוק חופשי אפשר לקרוא ליברליזם - ה''ניאו'' מיותר]. ננסה לעקוב אחר טיעוניו. 

הטענה העיקרית בחלק הראשון היא: 
''בחמש השנים האחרונות, בארה''ב, מערכת צללים פיננסית ''הדפיסה'' כסף בהיקף הנאמד בעשרות עד מאות טריליוני דולר. כסף זה לא הודפס על ידי הממשל אלא בצורה של מכשירי חוב שונים [Debt instruments] על ידי מערכת פיננסית מקבילה, בתי השקעות, קרנות גידור, ותאגידים פיננסיים אחרים שפעלו ללא כל חקיקה או בקרה.'' 

לא נכון עובדתית. נכון אמנם שהמערכת הפיננסית יצרה מכשירי אשראי מצחיקים, שניפחו את בועת האשראי. אבל הכול התחיל דווקא מהפד – הבנק המרכזי הפדראלי [הממשלתי] של ארה''ב שיצר [הדפיס] כמויות אדירות של כסף כאשר הוריד את הריבית ל- 1% בשנים2001 עד 2004. זו בועת האשראי הראשונה, הממשלתית למהדרין, ששימשה בסיס להמשך. פורטוגלי מתעלם מזה. הוא ממשיך: 

''המערכת הפיננסית המקבילה, זו שאחראית להצפה המוניטארית בשנים האחרונות, הייתה כולה בבעלות פרטית ובניהול פרטי למהדרין. היא פעלה בשוק חופשי מפיקוח ממשלתי, ובמידה והיה סיכוי לפיקוח הוא הוסר, בין השאר באמצעות חקיקה. המערכת הזו היא שהביאה עלינו את המשבר.'' 

לא נכון. לא כולה בבעלות פרטית. השחקנים הראשיים במערכת זו, הגדולים ביותר מבחינת היקף המכשירים – היו פאני ופרדי, הבנקים ה''כאילו'' פרטיים, שהיו למעשה בנקים ממשלתיים לכל דבר, מנוהלים על ידי מינויים פוליטיים, ומונחים מקרוב על ידי וועדת הבנקאות של הסנאט בראשות סנאטור כריס דודד הדמוקראטי. ממשל בוש ניסה ב- 2005 לרסן את פעילותן המסוכנת של פאני-פרדי – אבל הדמוקראטים הכשילו ניסיון זה. פאני ופרדי נדרשו להמשיך לתת משכנתאות זולות לכל דכפין מסיבות אידיאולוגיות-פופוליסטיות: בית לכל פועל – ואת הקול שלו לכל דמוקראט. זו דוגמה קלאסית איך נראית הכלכלה כאשר היא מנוהלת על ידי ''רגולאטורים ישרים'' כמו סנאטור דודד ושאר הפוליטיקאים. 

נכון הוא, כפי שפורטוגלי מציין, שמוסדות פיננסיים פרטיים רבים הצטרפו לחגיגה של המכשירים המצחיקים. הם אמרו: ''אם פרדי ופאני חוגגים, למה אנחנו לא?'' גם הם רצו להשתתף בחגיגה ונכנסו להרפתקאות מסוכנות. לא מגיע להם אות הצטיינות על כך, מגיעה להם פשיטת רגל. זה העונש המקובל בשוק החופשי. 

במקום זה הולכת הממשלה להציל, קודם כל את הבייבי שלה – את פאני ופרדי – ואח''כ, אם כבר אז כבר – את כ-ו-ל-ם. מקור הכסף עוד יותר מצחיק: הממשלה מדפיסה את השטרות במרץ חסר תקדים כל הזמן. חכו לבועה הבאה... 

הבנקים הפרטיים העריכו מראש, מן הסתם, שאם תהיה נפילה הממשלה תיאלץ להציל את פאני-פרדי, ולכן – גם אותם. לכן, הם הרשו לעצמם לקחת סיכונים בלתי סבירים עם מבחר המכשירים המצחיקים. 

בהמשך טוען פורטוגלי: 
''תשעת העשירונים התחתונים בארה''ב ניסו לשמור על רמת החיים שלהם על ידי הלוואות מגובות בערך בתיהם, ועל ידי חובות בכרטיסי אשראי, ואשראי לרכישת רכב בקנה מידה עצום. המשבר הנוכחי מוצא חלק ניכר מהאמריקאים שקועים בחובות עד צוואר...'' 

תשעת העשירונים התחתונים... הבנתם את זה? מאז 1980 רק 10% מהאנשים מרוויחים כסף והשאר באמריקה הם ''עשירונים תחתונים''! [הלוואי עלי עשירון חמישי של ארה''ב]. וכל האנשים האלה הם כל כך מסכנים, ממש רחמנות עליהם, מרוויחים רק 70-150 אלף דולר לשנה. הם ''נאלצים''! ממש נאלצים לקחת משכנתאות ולקנות בתים מפוארים בשכונות יוקרה, עם ג'יפים האמר בחניה טלביזיות פלסמה 78 אינטש על הקיר ! 

יש לי חדשות, מר פורטוגלי, אנשים חמדנים מטבעם ויקנו מה שבא להם. אנשים ייקחו הלוואות בלתי אחראיות ככל שיתנו להם [מרבית האנשים, אבל יש גם אנשים אחראיים. יש מכל הסוגים] בין אם הם בעשירון התחתון ובין בעליון, ושום סוציאליזם טוב לא ישנה עובדות חיים אלה. הבעיה היא שנותני ההלוואות, הבנקים, חייבים לשמור על כספם ולבחון היטב את אישיות הלווה ואת כושר החזר החובות שלו. איש לא מכריח שום לווה לקחת הלוואות, ואיש אינו מכריח שום בנק לתת הלוואות, וזו אחריות הבנק לדאוג לשלום כספו ולבדוק בציציות הלווים. בתנאים אלה – מרבית ההלוואות נלקחות בצורה אחראית ונפרעות בזמן. כאן התערב הרגולטור הטוב, והמיטיב, הממשלה בכבודה ובעצמה, ולא הצד הקפיטליסטי שלה כביכול, אלא הצד הסוציאליסטי [הדמוקראטים], ורצו להיטיב עם אותם תשעה עשירונים המסכנים. באמצעות ''חקיקה חברתית'' הורו לבנקים לתת הלוואה לכל דכפין מבלי לבדוק בציציות, ומבלי לדרוש אפילו מקדמה. ''הברוך'' של ההלוואות הבלתי אחראיות הוא כולו פרי מעשה הממשלה, ולא של ה''קפיטליזם'' או השוק החופשי. 

עוד משפט בהמשך המאמר: 
''כאשר הממשלה מצילה חברות ענק עם כספי ציבור בגלוי או בדרכים סמויות זה אינו שוק חופשי. גם לא ברור מדוע יש להציל את כספם ואת רכושם הפרטי של אלו שקנו אותו מהמדינה. מתברר שגם הניאו-ליברליזם דוגל במדינת רווחה אלא שבהבדל ממדינת הרווחה הקלאסית לאזרחים כפי שהייתה אחרי מלחמת העולם השנייה, מדובר על מדינת סעד לתאגידים ולעשירים, בה הרווחים שייכים לבעלי ההון וההפסדים לכלל האזרחים.'' 

נכון מר פורטוגלי. ''כאשר הממשלה מצילה חברות ענק עם כספי ציבור בגלוי או בדרכים סמויות זה אינו שוק חופשי.'' נכון ביותר. כאשר הממשלה מצילה חברות ענק או חברות בינוניות, או חברות קטנות, או כל מי שלא יהיה – זה לא שוק חופשי, זו רגולציה ממשלתית. זה מה שהרגולציה הממשלתית עושה. זה מה שאתה ממליץ, לא? שהמדינה תתערב בכלכלה. מי שנוקט במדיניות כזו [סיוע למפעלים גדולים] מן הראוי שיקרא ''ניאו פאשיסט'' ולא ניאו-ליברל. השוק החופשי דוגל באי התערבות ממשלתית. לצערנו אין שוק חופשי כבר 100 שנה לפחות. ואת הסיוע לחברות נותנים ביד נדיבה גם הרפובליקנים וגם הדמוקרטים, על פי הקריטריון המוצק: מי תרם יותר למערכת הבחירות. זאת רגולציה ממשלתית אולי לא במיטבה, אבל בטיפוסיותה. 

לא מובן בכתבה שלך [חוץ מהבלבול במונחים], מדוע אתה דוגל במדיניות ניאו-פאשיסטית כזו [התערבות ממשלתית], ומדוע אינך מבין שגם אם כוונותיך טהורות, זה מה שיוצא תמיד, בהכרח, כאשר הממשלה מתערבת. המאמר אינו אלא אוסף קלישאות ניאו-מרקסיסטיות, לא רציניות מבחינת התוכן העובדתי בהתייחסות להתרחשויות הנוכחיות. 

יעקב

עודכן לאחרונה ב ראשון, 03 דצמבר 2017 05:53

פריטים קשורים

3000 תוים נשארו