האם החזקתם אי פעם בידכם הגה של נושאת מטוסים ענקית בזמן שיט באוקיינוס? כנראה שלא... אבל אם יתמזל מזלכם, שימו לב שמרגע שאתם מסובבים את ההגה ימינה חולף זמן רב יחסית עד שאוניית הענק מגיבה וחרטומה אכן משייט לימין. ומה יקרה אם זמן קצר לאחר שסובבתם את ההגה לימין, תחליטו ''לתקן'' את הפנייה ותסובבו את ההגה קצת שמאלה? ושוב תתחרטו ותסובבו במהירות ימינה? קרוב לוודאי שלזיגזגים המהירים והתכופים בהגה לא תהיה השפעה על כיוון השיט. כלומר, האונייה לא תגיב כלל לשינויים ולא נחוש בפניה שלה ימינה ואחר כך שמאלה.

כלכלת מדינה דומה יותר לנושאת מטוסים ענקית מאשר לאופניים שמגיבים מייד לכל הטיה. הפוליטיקאים העניקו לנגיד בנק ישראל הגה ''עצמאי'' – קביעת שיעור הריבית במשק. שיעור הריבית משפיע על הכיס שלנו ממספר כיוונים שנראה בהמשך, אך התנהגותנו כצרכנים מגיבה לשינויים בריבית באיחור ובאיטיות. אפילו אם אנחנו אנשי עסקים, קרוב לוודאי שלא נקטנו בצעד כלשהו בעקבות הכרזתו הדרמטית של נגיד בנק ישראל כי הוא מעלה או מוריד את שיעור הריבית בחצי אחוז. הכלכלה הריאלית מגיבה לשינויים בריבית באיטיות, ממש כמו תגובת ספינת ענק על סיבוב הגה. כלומר, מרגע שבנק ישראל מכריז על שינוי בריבית הרשמית חולף זמן רב יחסית עד שההשפעה ניכרת על ההחלטות היום יומיות שלנו לקנות, לחסוך או לשנות את סדרי העדיפויות. חולף עוד פרק זמן ארוך יחסית עד שבכלל אפשר למדוד את השינוי הזה בסקרים שגם הם לא בדיוק מתמטיקה...

ה''מומחים'' של בנק ישראל לא חכמים מאתנו

אבל הדוקטורים של בנק ישראל החליטו בחודש מרץ 2008, לדוגמה, כי המדינה שטה לכיוון של האטה כלכלית וירידה באינפלציה ולכן הם הורידו את הריבית במחצית האחוז. חלפו 60 ימים, עוד לפני שהאונייה הספיקה להסתובב, התכנס שוב פורום הדוקטורים והחליט שוב לסובב את ההגה, הפעם לכיוון ההפוך ולהעלות את הריבית ברבע אחוז. האם הם טעו בהחלטתם הראשונה? האם טעו בהחלטתם השנייה? ה''מומחים'' של בנק ישראל גילו שהאינפלציה בעצם אולי גבוהה מידי. האם האוניה מגיבה לזיגזג? ברור שלא, כיוון השיט משתבש אבל די אקראית.

לפורום בבנק ישראל שמקבל את ההחלטות אין חוכמת-יתר, ואפילו לא נוסחה סודית, לפיה מתקבלות החלטותיהם. על כל החלטה ''מלומדת'' של מועצת הדוקטורים בבנק ישראל נגלה כי ישנם, לא פחות כלכלנים במשק ובאקדמיה וגם ''נגידים לשעבר'' שמגיעים למסקנות הפוכות. אפילו בין משתתפי ''הפורום'' יש חילוקי דעות. כל ההחלטות, וגם היפוכן, מבוססות יותר על תחושות בטן מאשר על מתמטיקה.

למי בכלל חשובה הריבית?

שיעור הריבית שנקבע על ידי בנק ישראל משפיע על האוברדראפט שלנו בבנק, על גובה החזרי המשכנתא שלנו, על היכולת של אנשי עסקים להרחיב את העסק ולהציע לנו מוצרים תחרותיים יותר בשוק. אפילו מקום העבודה שלנו עלול לקרוס אם הריבית תהיה ''גבוהה מידי''. אנו עלולים למצוא עצמנו ברשימת המפוטרים כי מישהו צריך לשלם עבור ההוצאות שגדלו עקב העלאת הריבית.

מדוע מצב הארנק שלנו צריך להיקבע על ידי פקידי ממשלה? מילא, אילו הייתה להם דרך בדוקה להיטיב לנו, או כישורים של מחשב-על [שטרם הומצא] לעיבוד מיליוני הנתונים הכלכליים, או אולי מוטיבציה עליונה לעזור באמת לאזרח. אבל, שימו לב: מדובר בפקידים [גם אם יש להם תואר ''דוקטור''], ללא מנגנון של שכר ועונש [הם לא מפסידים אגורה מכיסם אם ''טעו'']; במנגנון ה''שכר והעונש'' יש רק ''שכר'' – ומהגבוהים במשק. ועליהם אנחנו סומכים שיקבעו את שער הריבית ''הנכון'', ''יעודדו'' צמיחה, וישמרו על ''יציבות'' מחירים.

בנק מרכזי וממשלה לא יכולים ליצר מוצרים בעלי ערך שאדם חופשי יסכים לקנות מרצונו החופשי [אלא אם מכריחים אותו] , הם לא מסוגלים ליצר מחשבים או נעליים ואפילו לא לגדל חיטה. כל המדינות שהמשטר בהם גרס שליטה ממשלתית בכלכלה והלאמת תעשיות הביאו רק עוני ומסכנות על תושביהן. פעילות ממשלתית לא יכולה ''לעודד'' צמיחה אלא רק לשבש את המשק. אילו הייתה לבנק ישראל שיטה ''לעודד'' צמיחה, אפשר היה להעלות את המינון של התרופה, ו''להתעודד'' באופן קבוע. מי צריך לעבוד קשה? בנק ישראל יכול ליצור עושר, יש מאין, באמצעות קביעת הריבית...

אז מי צריך לקבוע את שיעור הריבית?

את שער הריבית קובעים האזרחים שמבקשים הלוואות לצורך מימון עסקים, מיזמים וצריכה שוטפת. הם לווים את הכסף [באמצעות הבנק] מאזרחים אחרים בעלי חסכונות שדורשים ריבית על חסכונותיהם. כאשר גדל הביקוש להלוואות יעלו הבנקים המסחריים [לא בנק ישראל] את הריבית המוצעת למפקידים כדי לפתותם לחסוך וכך להגדיל את המקורות שעומדים לרשותם להלוואות. שער הריבית ללווים יעלה גם הוא בדיוק כפי שמחיר המלפפון יעלה כאשר יגבר הביקוש למלפפונים. כאשר יש האטה במשק ועסקים נזהרים מהשקעות, קטן הביקוש להלוואות והריבית תרד. זוהי ריבית השוק ה''אמיתית''. בדיוק כמו מחירו הטבעי של המלפפון בשוק הכרמל. הבנק המסחרי הוא בסך הכול מתווך כספים, בעל הבסטה בשוק, הוא מלווה כסף שאינו שלו, למרות אחריותו כלפי המפקידים.

נגיד בנק ישראל לא יכול לקבוע את שער הריבית, הוא רק יכול לשבש את שיעור הריבית שהשוק קובע. השיבוש מתבצע בעזרת המחוקק שמאפשר לבנק המרכזי ''לייצר'' כסף ולחלק אותו תמורת ריבית שהוא קובע שרירותית. נגיד בנק ישראל מנחש את הריבית ה''רצויה'';  לפעמים הוא קובע ריבית ''נמוכה מידי'' ומוריד את ערך הכסף, ולעיתים ריבית ''גבוהה מידי'' ואז הוא חונק ללא צורך את האזרח. ואם במקרה הוא מנחש ''נכון'' וקובע ריבית, שהייתה ממילא נקבעת על ידי השוק, הרי שטרח לשווא... אז מי צריך את הנגיד?

בנק ישראל אינו שונה מעמיתיו בחו''ל

התערבותם של בנקים מרכזיים בעולם [לכל מדינה יש את ''בנק ישראל'' שלה] בקביעת שערי הריבית במשק היא תופעה חדשה יחסית, בערך בת כ- 80 שנים. הבנקים המרכזיים  בתפקידם זה, נועדו לשרת בראש ובראשונה את הממסדים הפוליטיים: באמצעות הורדת הריבית, מתחת לשיעור שהשוק היה קובע, אפשר לייצר תחושה שקרית וזמנית של שגשוג ולדחות מיתון כלכלי ''עד לאחרי הבחירות''. אבל העתיד תמיד מגיע ומתישהו צריך לפרוע את החשבון. מחזור משחקים, של הבנק המרכזי האמריקאי בשערי הריבית, מגיע בימים אלה לסיומו בהתרסקות כלכלית שאת היקפה קשה לחזות, אך ההדים כבר נשמעים גם בכלכלה הישראלית.

מוטי היינריך