כתבות בלוג

הצגת פריטית לפי תגיות דת ותרבות

חינוך פרוגרסיבי לגיל הרך באמריקה: "אולי אתם בעצם לא בן וגם לא בת"? כתגובת נגד אושר חוק בפלורידה: אסור לבית ספר "להדריך" ילדים קטנים בנושא נטייה מינית. "המחלוקת" מתדרדרת למלחמת אזרחים תרבותית מחוף לחוף. האם מתפקיד המדינה לקדם אידיאולוגיה מגדרית?

פורסם ב- 2022
שישי, 04 ספטמבר 2020 16:27

הטיל את מימיו

עברית נאותה ומאופקת כבר אתנו, שפה שגורה. מישהו אמר "מפגר"?

פורסם ב- 2020
תגיות:

לבטל את כל תקציבי המדינה לתרבות – כל סוגי "התרבות". גם משרד התרבות מיותר! מי שרוצה לתמוך בתרבות שיקנה כרטיס להופעה – מכיסו!  

פורסם ב- 2018
תגיות:

מגזרים רבים בטוחים בתרומתם החיובית למדינה. החרדים מאמינים בתרומתם באמצעות לימוד תורה. אז כמה מגיע לתורמים?

פורסם ב- 2017
שני, 10 אפריל 2017 05:30

"חרדים וערבים"

צרוף המילים "חרדים וערבים" חביב ומקובל בתקשורת. אילו היה נכתב שערבים ובדואים נחשלים, בורים ועובדים ב"שחור" – כולם היו זועקים – גזענות. צרוף "חרדים" ל"ערבים" מזקק ומוסיף נאותות פוליטית.   

פורסם ב- 2017
רביעי, 24 אוגוסט 2016 04:23

פילים אולימפיים לבנים

האם ממשלה צריכה להשקיע כסף ציבורי (שנגבה בכפיה) בארגון שעשועים יפים, מרשימים ומשעשעים ככל שיהיו?

פורסם ב- 2016
חמישי, 28 יולי 2016 03:35

"היללנים המקצועיים מן המזרח"

לא יכולה להיות "חלוקה צודקת של משאבים" – כאשר יש "חלוקה" היא לעולם לא צודקת.

פורסם ב- 2016

האם המשורר מחמוד דרוויש הוא חלק מ"הנרטיב של הישראליות" ומה הוא עושה בגלי צה"ל?

פורסם ב- 2016
ראשון, 17 יולי 2016 04:24

הגיע הזמן לשוויון בכדורגל

אליפות אירופה בכדורגל הסתיימה. איך נסחפנו ולא שמנו לב? משחקי הכדורגל הם זירה של אפליה בוטה לטובת החזקים, הצעירים והשבעים, בחסותם של תאגידים קפיטליסטיים חזיריים. מתי סוף סוף יגיע קצת צדק למגרש?

 

פורסם ב- 2016

"צדק חלוקתי" ו"שיוויון מגדרי" הן סיסמאות שביתת שחקניות ליגת הכדורסל נשים במאבק על תקציב הספורט. לעולם לא יימצאו קריטריונים "צודקים" לחלוקת כספים בספורט, ולכן החלוקה צריכה להיפסק גם בספורט.

פורסם ב- 2016
תגיות:
עמוד 1 מתוך 3

מיתוסים

דת ותרבות - מיתוסים - עדיין לא נכתב

הכשל

תרבות לענייננו היא אוסף פעילויות הפנאי של הציבור, כולל שירותי דת. תקציב המדינה מממן כיום חלק ניכר, ואולי רוב פעילויות אלה, חלק קטן ממומן מתרומות.

כמעט כל הציבור משתמש בשירותי תרבות (מעבר לשידורי טלוויזיה), אם כי לא באופן קבוע ורק במיעוטם. חלק לא מבוטל צורך תרבות לעיתים רחוקות. מעורבותה העמוקה של המדינה, בעיקר במימון התרבות, מטילה את עול התשלום וסבסוד התרבות דווקא על חלקים בציבור שממעטים להזדקק לשירותים אלה. אחרים נאלצים לממן שירותי תרבות שמנוגדים לתפיסתם ולאמונתם.

מדוע שאדם דתי יממן משחקי כדורגל בשבת או סינימטק עירוני? מדוע אזרח שאינו חובב מוסיקה או תיאטרון צריך לממן את העדפות הבילוי של מבקרי הבימה והתזמורת הפילהרמונית? ומדוע שחילוני יצטרך לשלם עבור שירותי דת שאינו צורך ולממן בתי כנסת, שכר רבנים ומקוואות? שירותים אלה אינם מוצר ציבורי מובהק (שלא ניתן לזהות את הנהנה מהשירות ולחייבו עבור השימוש בשירות או למנוע מסרבן תשלום את ההנאה מהשירות). אין כל הצדקה מוסרית לכפות על אזרח לממן את ההעדפות התרבותיות של שכנו.

מימון ממשלתי לשירותי תרבות הוא מקור בלתי נדלה לשחיתות, לריבוי ג'ובים מיותרים למקורבים, שכר גבוה למנהלים, והזרמת תקציבים לפי מפתח פוליטי מובהק. השליטה בתקציבי התרבות מבצרת כוח פוליטי לאוחזים בברז התקציב.  

 

הפיתרון

הפרדת שירותי הדת והתרבות מהמדינה:

 

מדינה, רשות מקומית, או כל גוף אחר שנתמך על ידי המדינה לא יממנו מתקציב ציבורי פעילויות תרבות, דת, ספורט וכדומה. 

מימון

שירותי הדת ימומנו על ידי המשתמשים בשירות, או מתרומות – בדיוק כפי שהיה מקובל, ועדיין מקובל, בקהילות היהודיות בעולם. עיריית חאלב או וורשה לא מימנה שירותי דת ליהודים אבל הקהילות פרחו והשחיתות הייתה מינימאלית, אם בכלל. 

מועצות דתיות

המועצות הדתיות שסמוכות אל הרשויות המקומיות יבוטלו ויאוגדו כעמותות. עמותות אלה יצטרכו לגייס תרומות ולגבות אגרות עבור שירותיהן כדי לשרוד ואף להתחרות בעמותות שירותי דת אחרות. יבוטל כל חוק או תקנה שמעניקים בלעדיות לשירותי המועצות הדתיות. לא תהיה מניעה ליזום שירותים מתחרים, וציבור המאמינים ישתמש בנותן השירות בו יבחר לפי אמונתו, המוניטין שלו ועלות השירות.

מעורבות:

רשויות המדינה לא יהיו מעורבות בעריכת נישואין, גירושין, בריתות מילה וקבורה. 

נישואין:

אזרח יוכל לבחור את סוג הסכם הנישואין במתכונת בה יבחר.

הרבנות הראשית:

הרבנות הראשית תבוטל. הממסד החילוני לא ימנה רבנים מקצועיים או ראשיים, לא במדינה ולא ברשויות המקומיות. הציבור הדתי, כפי שהיה לאורך אלפיים שנים, יחליט לאיזה רב להעניק את אמונו.

קבורה:

משפחת נפטר תוכל לבחור היכן לקבור את יקירה, באיזה טקס ובאמצעות איזו חברת קבורה. 

חקיקה דתית

כל חקיקה דתית מטעם המדינה תתבטל. כל קהילה דתית וולונטרית תוכל לקבוע כללי התנהגות פנימיים של חבריה, אם יראו צורך בכך (אפילו הפרדה בין נשים וגברים בחברת אוטובוס פרטית). כך מקובל גם כיום בקרב קהילות חרדיות לגוניהן.

מימון ספורט:

המדינה לא תתמוך ולא תסבסד ענפי ספורט. אוהדי הכדורגל ואוהדי הכדורסל ישלמו עבור המשחקים את עלותו הריאלית של הכרטיס. ענף ספורט שלא יהיו לו די אוהדים ותורמים – יחדל מלהתקיים. אין הצדקה לקיומו. 

קבוצות ספורט תחרותי ימומנו על ידי בעלי הקבוצות, על ידי מכירת כרטיסים לצופים בתחרויות, מכירת פרסומות, זכויות שידור וכדומה. ענף ספורט שמעניין רק מיעוט זניח – סביר שיחדל מלהתקיים.

ספורט ייצוגי:

נבחרות ספורט לאומיות ימומנו גם הן אך ורק מתרומות, חסויות מסחריות, וזכויות שידור. לא יהיה מימון בכפייה על חשבון משלם המִסים. ועדי ספורט לאומיים כגון הוועד האולימפי יירשמו כעמותות ולא ימומנו על חשבון משלם המִסים, אלא מתרומות בלבד. 

מימון בידור

תיאטרון, אופרה, תזמורות, מוזיאונים וכדומה ימומנו אך ורק ממכירת כרטיסים ומתרומות בדיוק כפי שמתקיים ענף הקולנוע. מוסד שלא יוכל לקיים את עצמו מעיד כי אין די אנשים בציבור שהמוסד חשוב להם, או שרמתו המקצועית נמוכה וציבור שוחרי התרבות מצביע נגדו.

המדינה לא תממן הפקת סרטים ישראלים, ולא תתמוך באומנים. אומן וסרט ישראלי צריכים להצליח בזכות איכותם, להתמודד בתחרות מול עמיתיהם ולא לכפות את מימונם על הציבור.

משרד התרבות והספורט:

משרד התרבות והספורט יבוטל.

משרד הדתות:

משרד הדתות יבוטל.

הימורים:

המועצה להסדר הימורים בספורט תבוטל, הימורי הטוטו יופרטו למרבה במחיר ומונופול ההימורים על אירועי ספורט יבוטל. המדינה לא תאסור הימורי ספורט, לא תהיה מעורבת בהימורים ולא ב"הסדרת" הימורים. 

מתקני ספורט

מתקני ספורט כגון אצטדיונים יופרטו או יירשמו כעמותות ויצטרכו לעמוד ברשות עצמם. ייתכן שלחלקם לא יהיה זכות קיום ולאחר תהליך התאמה ממושך יתרכזו מתקני ספורט על בסיס אזורי רחב יותר שיאפשר מימון עצמי מהשכרת המתקן לאירועים ותחרויות. מרכזי ספורט יוכלו להפוך לרב-תכליתיים ולהשכיר שטחים לניצול מגוון כגון מסחר, שווקים, ירידים ותערוכות.  

מתקני דת:

בהעדר מועצה דתית וסבסוד שירותי דת, יתאגדו בתי הכנסת ויתר מוסדות הדת כעמותות, יתקיימו מתרומות וממס חבר של הקהילה. ייתכן שמספר מוסדות הדת יקטן עקב איחוד בתי כנסת באזורים דלילי אוכלוסייה דתית, או בעקבות העדפות המאמינים עצמם.

דתות אחרות:

המדינה לא תתמוך בדתות אחרות, לא תהיה מעורבת במוסדות דת אחרים. מעמד דיינים ושופטים דתיים יהיה כמו של בוררים כאשר הצדדים המתדיינים מסכימים ביניהם מראש להתדיין בפניהם ולקבל את פסק דינם. 

 

הרפורמה תעלה את רמת הספורט והתרבות בישראל ובזכות התחרות יחדלו מלהתקיים ארגונים, ענפים וג'ובים שההצדקה היחידה לקיומם הייתה החיבור הקבוע לתקציב המדינה. הדת תתבסס בזכות ההכרה של הקהילות באיכות ההנהגה הדתית והסמכות התורנית ופחות בזכות התקציב שיכול ראש המוסד לחלק. התחרות בין ספקי שירותי דת תעלה את איכות השירותים.

החיסכון הכספי למשלם המִסים יהיה משמעותי ויתבטא בתרומה לעלייה ברמת החיים וברווחת הפרט. סביר שבתנאים אלה רמת העוינות ההדדית בין חילוניים לדתיים תפחת למינימום ואיתה התחושה כי קבוצה מסוימת מתקיימת על חשבון קבוצה אחרת. רק בתנאים אלה ייתכן כיבוד הדדי של זכויות האחר.