3. הטוקבקיסטים
אם אתם מגיבים לכתבה בתקשורת הארצית: נא שלבו בטוקבק
את שם האתר "קו ישר", או צטטו מהאתר.
ברוב המקרים זה מצליח.
4. הצטרף לרשימת תומכי האתר
הקישו כאן כדי לעיין ברשימת תומכי הרעיון. הצטרפות לרשימה מחזקת את הרעיון
- נדרשת וועדת חקירה ממלכתית – אחת שתגיש שלושה דוחות 24/02/2025 המשך לקרוא
אין סיכוי שמנדט הוועדה יכלול רק ציון עובדות. כלומר, הוועדה תתעמק בהערכות ופרשנות. לכן, יש משקל מכריע למטען האידיאולוגי של חבריה. במילים אחרות: כן/לא ביבי. אז מה – כן? הדרך לשרטוט "ריבוע עגול" – בהמשך.
- ̶̶מ̶י̶ה̶ו̶ מהו משיחיסט? – כינויי גנאי כתחליף להתמודדות עם השקפות הצד השני. 25/10/2024 המשך לקרוא
די אם נעיין בתגובות של טוקבקיסטים רבים לכל ידיעה ומאמר רלבנטיים בתקשורת, ונמצא שהגידוף 'משיחיסט' מככב. אנו מכירים כינויי גנאי דומים לרוב, בהקשר לנושאים בהם עוסק אתר "קו ישר". למשל 'קפיטליזם חזירי', 'טייקונים', 'כרישי נדלן', או הדבקת הכינוי 'פשיסטית' לאיין ראנד.
- פרופ' אהרון צ'חנובר: איך קורה שאדם חכם, זוכה פרס נובל – מדבר שטויות? 29/08/2024 המשך לקרוא
איך קורה שאדם חכם, זוכה פרס נובל – מדבר שטויות? נאום התוכחה של פרופ' צ'חנובר על "אותם אנשים שהחליטו שהם לא יכולים לחיות עוד במדינה הזו".
- אנרגיה "ירוקה" – הפסקות חשמל יזומות – "בינה" מלאכותית – רכב חשמלי 12/06/2024 המשך לקרוא
האם "הבינה האנושית" בנבצרות זמנית? הפסקות חשמל יזומות שנגרמות על ידי "אנרגיה ירוקה", תרומת הרכב החשמלי ו"הבינה המלאכותית" להפסקות החשמל שיהיו.
- 1 במאי – יום הזיכרון לקורבנות הקומוניזם במאה ה-20 01/05/2024 המשך לקרוא
כמידי שנה, אנחנו מציינים את ה-1 במאי כיום זיכרון לקורבנות הקומוניזם במאה ה-20. הפעם נַפְנה את הזרקור אל מושג מודרני לכאורה "פייק ניוז" או בקיצור "פייק" ובעברית פשוטה – שקר.
האם הפוליטיקאים לא מבינים מה שאתם מבינים?
חלק זעום מהם מבין, בודדים אולי מבינים גם את האידיאולוגיה. הסקטור הפוליטי, על כל מפלגותיו, לא מסוגל להציע תוכנית כגון זו כי פוליטיקאים מטבע הדברים, טווח ראייתם קצר – עד למערכת הבחירות הקרובה או עד למאבק הפנימי התורן להבטחת כיסאם ומעמדם. פוליטיקה נקראת "אומנות האפשר". הדברים הניתנים לשינוי במסגרת המערכת הקיימת ודפוסי המחשבה המקובלים – מוגבלים ביותר. המעט שניתן לעשות מתנפץ ומתמוסס לרוב מול ניגודי אינטרסים של קבוצות לחץ. ולכן, אם כמעט בלתי אפשרי לשנות אפילו דברים קטנים בטווח הקצר, אז מדוע שיבזבזו אנרגיה על תוכניות גרנדיוזיות?
רוב הפוליטיקאים והאקדמיה, כמו רוב הציבור, שבויים באידיאולוגיה הסוציאליסטית של "מדינת הרווחה". 100 שנות סוציאליזם שטפו את מוחנו באשר לתפקיד המדינה (הממסד הפוליטי) בחיי האזרח: להעביר כספים מאזרח לאזרח, "לחסל" עוני, "לצמצם" פערים, "לדאוג" לחינוך חינם, בריאות חינם, לתת מענקים, קצבאות, לפקח, להגביל פעילויות ברישיונות, היתרים, זיכיונות ורגולציה, "לעודד" תעשייה ומחקר, "לעודד" יצוא וחקלאות ועוד ועוד. כישלון העשייה הממשלתית בולט בכל התחומים. הצלחה של כישרונות ישראלים במחקר, תעשייה, הייטק ועסקים אחרים חובקי עולם אינה בזכות הממסד אלא למרות מעורבותו המזיקה. ההצלחה היחידה של הסוציאליזם כמובן שאינה בביצוע, אלא בשטיפת המוח שזו הדרך הנכונה; והרוב אכן משוכנע שזו הדרך. כאשר הכשלים טופחים על פנינו, רוב הציבור קולט אותם כ"גזרה משמים", כטעות של פקיד לא מוכשר, כשחיתות נקודתית, העדר תכנון, בקרה לקויה, סדר עדיפות שגוי, או אי-אכיפה של חוקים. טעות. מעטים מבינים שהבעיה בהשקפת העולם הסוציאליסטית על פיה אנו מתנהלים עשרות שנים. מעטים מעיזים לעצור לרגע ולחשוב שמא הכול בלוף.
בעיה אחרת של פוליטיקאים נובעת מתהליך הסינון המייגע שעוברים רובם עד שהם מתיישבים בכסא שבירושלים – המנצחים במערכת הפנים-מפלגתית (או הצבאית) על מאבקיה ותככיה לא ניחנים לרוב בהבנה מלאה של האידיאולוגיה המוצגת כאן. לפיכך, אין סיכוי שיציגו תוכנית כוללת לשינוי פני המדינה כגון זו של קו-ישר. הם הגיעו למעמדם בזכות יכולת ההשתלבות שלהם במערכת הקיימת ובאידיאולוגיה הקיימת. פוליטיקאים ספורים שמוצנחים לפסגה, שלא דרך המנגנון המפלגתי-צבאי, חוששים להציע פתרונות מקיפים משיקולים אלקטוראליים, חשש מחברי מרכז המפלגה, ואולי רואים זאת כבזבוז זמן.
חלק זעום מהם מבין, בודדים אולי מבינים גם את האידיאולוגיה. הסקטור הפוליטי, על כל מפלגותיו, לא מסוגל להציע תוכנית כגון זו כי פוליטיקאים מטבע הדברים, טווח ראייתם קצר – עד למערכת הבחירות הקרובה או עד למאבק הפנימי התורן להבטחת כיסאם ומעמדם. פוליטיקה נקראת "אומנות האפשר". הדברים הניתנים לשינוי במסגרת המערכת הקיימת ודפוסי המחשבה המקובלים – מוגבלים ביותר. המעט שניתן לעשות מתנפץ ומתמוסס לרוב מול ניגודי אינטרסים של קבוצות לחץ. ולכן, אם כמעט בלתי אפשרי לשנות אפילו דברים קטנים בטווח הקצר, אז מדוע שיבזבזו אנרגיה על תוכניות גרנדיוזיות?
רוב הפוליטיקאים והאקדמיה, כמו רוב הציבור, שבויים באידיאולוגיה הסוציאליסטית של "מדינת הרווחה". 100 שנות סוציאליזם שטפו את מוחנו באשר לתפקיד המדינה (הממסד הפוליטי) בחיי האזרח: להעביר כספים מאזרח לאזרח, "לחסל" עוני, "לצמצם" פערים, "לדאוג" לחינוך חינם, בריאות חינם, לתת מענקים, קצבאות, לפקח, להגביל פעילויות ברישיונות, היתרים, זיכיונות ורגולציה, "לעודד" תעשייה ומחקר, "לעודד" יצוא וחקלאות ועוד ועוד. כישלון העשייה הממשלתית בולט בכל התחומים. הצלחה של כישרונות ישראלים במחקר, תעשייה, הייטק ועסקים אחרים חובקי עולם אינה בזכות הממסד אלא למרות מעורבותו המזיקה. ההצלחה היחידה של הסוציאליזם כמובן שאינה בביצוע, אלא בשטיפת המוח שזו הדרך הנכונה; והרוב אכן משוכנע שזו הדרך. כאשר הכשלים טופחים על פנינו, רוב הציבור קולט אותם כ"גזרה משמים", כטעות של פקיד לא מוכשר, כשחיתות נקודתית, העדר תכנון, בקרה לקויה, סדר עדיפות שגוי, או אי-אכיפה של חוקים. טעות. מעטים מבינים שהבעיה בהשקפת העולם הסוציאליסטית על פיה אנו מתנהלים עשרות שנים. מעטים מעיזים לעצור לרגע ולחשוב שמא הכול בלוף.
בעיה אחרת של פוליטיקאים נובעת מתהליך הסינון המייגע שעוברים רובם עד שהם מתיישבים בכסא שבירושלים – המנצחים במערכת הפנים-מפלגתית (או הצבאית) על מאבקיה ותככיה לא ניחנים לרוב בהבנה מלאה של האידיאולוגיה המוצגת כאן. לפיכך, אין סיכוי שיציגו תוכנית כוללת לשינוי פני המדינה כגון זו של קו-ישר. הם הגיעו למעמדם בזכות יכולת ההשתלבות שלהם במערכת הקיימת ובאידיאולוגיה הקיימת. פוליטיקאים ספורים שמוצנחים לפסגה, שלא דרך המנגנון המפלגתי-צבאי, חוששים להציע פתרונות מקיפים משיקולים אלקטוראליים, חשש מחברי מרכז המפלגה, ואולי רואים זאת כבזבוז זמן.