ראוי לחשוד בפוליטיקאי שרוצה "לעודד" - גם בשר תקשורת ש"מעודד" תחרות בסלולאר. כהתחלה צריך היה לסגור את משרד התקשורת, לשלוח הביתה את הגופים המפקחים ואת אלפי התקנות לפח. כחלון, כצפוי, בחר בדרך הפוכה.
גירעונות המפלגות, בייחוד לאחר בחירות, אינם סיפור חדש. המפלגות חייבות כסף לכל הבנקים. אלה מתייחסים להלוואות, בצדק, כ"כסף בטוח". החזרת הצ'קים של קדימה היא רק הצגה. אבל, למפא"י ההיסטורית זה לא היה קורה.
הטענה שהרגולטור (בנק ישראל) שומר על יציבות הבנקים לטובת המפקידים היא אידיאולוגית ושגויה. הרגולטור דווקא מסכן את יציבותם, ויגרום בהכרח לקריסתם. את הקריסה מסתירים באמצעות "חילוץ" - העברת ההפסדים לציבור.
המיתוס: דרושה רגולציה ממשלתית על הבנקים כדי למנוע משברים ופשיטות רגל. צריך לרסן את הבנקאים תאבי הבצע. המציאות הפוכה - הרגולציה היא שגורמת למשברים. הרגולטור הוא פוליטיקאי - יציבות הבנק אינה מדאגותיו.
.gif){kind=small}
הממשלה לחברות הסלולאר: להרגיל את הסוס לקיצוץ בכמות העשב
