אתם כאן: עמוד הבית 
הבלוג המרכזי 2023 ומה יקרה... אם שופטי בג"צ יהיו אלה שיבטלו את זכות הג'ינג'ים להשתתף בבחירות?
הבלוג המרכזי 2023 ומה יקרה... אם שופטי בג"צ יהיו אלה שיבטלו את זכות הג'ינג'ים להשתתף בבחירות?
בעלי הנמשים והשיער האדמוני הפכו, שלא ביוזמתם, לדוגמה הלאומית להחלטה לא-סבירה של הכנסת. האיום הפוטנציאלי על זכויות הג'ינג'ים נישא בפי המוני מוחים, מתלמידת בית ספר ועד לראשי המחאה. אפילו השופט העליון יצחק עמית הזכיר אפשרות לפגיעת הכנסת בג'ינג'ים בדיון בעניין ביטול עילת הסבירות. ומי מסוגל לעמוד להצלת הג'ינג'ים מהחלטה לא-סבירה של הכנסת? רק שופטי הבג"צ ובתנאי שהם חמושים בנשק הפעלת "עילת הסבירות".
אנשי המחאה החליטו כי רק החלטות של הכנסת עלולות להיות לא-סבירות. כלומר, שופטי בג"צ (בניגוד לכנסת) ניחנו בתכונה מולדת של סבירות אולטימטיבית עילית; עם המינוי לכס השיפוט, שיקול דעתם מתעלה מעבר לזה של אחרים והם כמובן מנותקים מכל הטיה אידיאולוגית.
נמשיך ברוח תיאטרון האבסורד: מה יקרה אם שופטי בג"ץ, ולא הכנסת, הם שיפגעו בזכויות הג'ינג'ים? ייתכן שיידרשו להכריע בעתירה מנומקת היטב שתדרוש מבית המשפט לבטל את זכות הבחירה לג'ינג'ים; והגרוע מכל יקרה – העתירה תתקבל ואכן תבוטל זכות הבחירה; מי יציל את הג'ינג'ים מרוע גזירת בג"צ?
אבסורד? לא הגיוני?
אולי. אבל מדוע התסריט שכנסת ישראל תקבל החלטה דומה בעניין הג'ינג'ים כן מתקבלת על הדעת? תיקו! שני הטיעונים הזויים באותה מידה.
ואולי לא? אולי דווקא צריך לחשוש יותר מפסיקות הזויות של בג"צ ולא כאלה של הכנסת? הרי לבג"צ אין איזונים ובלמים – הוא המכריע האולטימטיבי, מעליו אין ערעור. לעומת זאת, הכנסת חוששת מאימת הבוחרים שעלולים להענישם על החלטה לא-סבירה. על כיסא פוליטיקאים מרחף גם איום שמעבר ל"דמוקרטיה": פוליטיקאים מתחרים ביניהם, שהרי פוליטיקאי לפוליטיקאי – זאב. בין שופטי בג"צ אין תחרות – הם נהנים ממונופול משוריין עד לפרישתם בגיל 70.
ומה יקרה אם הכנסת תדחה את הבחירות?
שאלה מטרידה זו צריכה גם היא להיענות בשאלה: ...ומה יקרה אם בג"צ יבטל את הבחירות?
ייתכן מצב, בהתקרב בחירות, יסתמן בסקרים רוב מוצק וברור לגוש פוליטי מסוים. הגוש האחר יראה בתוצאות הצפויות איום ממשי עתידי על "הדמוקרטיה". ייתכן גם שהגוש שחש מאוים ימצא שותפים אידיאולוגים בבית המשפט... ואז... הפסיקה הסבירה תהיה – דחיית הבחירות לכנסת כדי "להגן על הדמוקרטיה"? מדוע תרחיש כזה פחות סביר מהחלטת דחיה שתתקבל בכנסת?
ומה יקרה אם הכנסת תחליט על פגיעה בזכות הקניין ותחרים רכוש פרטי?
זה קורה מידי יום מאז קום המדינה. כאן כל הפוליטיקאים וכל שופטי בג"צ שותפים מלאים לפגיעה בזכות הקניין. גם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מכשיר זאת. החוק אמנם קובע את זכות הקניין כערך עליון, אבל סעיף 8 בחוק מתיר לפגוע בזכות הקניין "באופן מידתי", "לתכלית ראויה" ועל פי חוק.
רוב תקציב המדינה, מאות מיליארדי שקלים, מקורו בהפרת זכות הקניין של האזרח באמצעות החרמת חלק ניכר מהכנסתו על ידי מיסים. מיסים הם הכלי החזק של הפוליטיקאים להחרמת קניין פרטי.
כנראה שאין מנוס מגביית מיסים כדי לממן "מוצר ציבורי" מובהק כדוגמת ביטחון. אבל, רוב כספי המס מתועלים לחלוקה מחדש לקבוצות ש"מגיע להם" ולא למימון "מוצרים ציבוריים".
בהחלט ייתכן מצב, על רקע אווירה ציבורית מתאימה, בו המדינה תחרים (הלאמה) את רשתות שיווק המזון, לדוגמה, או את רשתות הפארם שיוגדרו כ"שירות חיוני". בג"צ כבר הוכיח זאת כאשר פסק להלאים בית כלא פרטי שנבנה על פי החלטת ממשלה ועמד לתת שירותי כליאה למדינה – החלטה אידיאולוגית נטו של השופטים – "סבירה".
אז מי מאיים יותר על הג'ינג'ים?
אין בסיס לוגי או אמפירי להנחה שכנסת וממשלה עלולים להיות יותר "הזויים" מפסיקות של 15 עורכי דין לשעבר, חלקם פקידי מדינה לשעבר, שהיום במקרה גם עוטים גלימות שיפוט בעליון. מי שחושש מחוק-כנסת נגד הג'ינג'ים צריך לחשוש, לפחות באותה מידה, מפסיקה של בג"צ נגד הג'ינג'ים.
מוטי היינריך
שופטי בג"ץ
שופטי בג"ץ הם אנשים ישרים, משכילים, הגונים, לא מטורללים, לא גזעניים, לא משיחיים ולא מושחתים. כך יהיה כל עוד הם ייבחרו בשיטה הקיימת. הם שונים בכך מרוב חברי הממשלה ומחלק ניכר מחברי הכנסת. לכן אין סיכוי לכך שיבטלו בחירה לכנסת על צבעם.לא נאמר שהם מושחתים וכו'.
ייתכן מצב שתהיה לרוב השופטים, לדוגמה, אג'נדה חברתית סוציאליסטית, ואז "סביר" להיענות בחיוב לעתירה להלאמת רכוש פרטי לטובת הכלל, כפי שתואר בכתבה.הואיל ורווח פרטי הוא "חטא קפיטליסטי" הגיע לעולם גם פס"ד קרקעות הקיבוצים שאסר על המדינה להעביר לבעלות הקיבוצים חלק קטן מאדמות המדינה שהקיבוצים חדלו לעבד ואת היתר להשיב למדינה. זה קרה במסגרת עתירה של עמותת "הקשת המזרחית" שטענה ל"חלוקה לא שוויונית". היוזמה להחזרת הקרקעות למדינה הוקפאה. חלקן היו מיועדות לבנייה.
זו דוגמה נוספת לשיקול דעת שמבוסס על "סבירות" שמיישרת קו עם אידיאולוגיה מסוימת.
כח משחית כל אדם, כולל אותי ואותך. אין יוצאים מהכלל.
דוד סלוטקי אמר/ה :האם זה הצבעת אמון מלא באוליגרכיה?
דוד סלוטקי אמר/ה :
אם שופטים הם בעלי תכונות של מלאכים אז למה משנה השיטה? אם לאו אז אך נדע שלא הסתנן אחיתופל אחד או יותר לחבר שופטי בג"ץ?
העיקרון של איזונים ובלמים הוגה על מנת להמנע מהצורך לענות על שאלות אילו, מכיוון שיש כאן בחירה לביטול הללו. אשמח ללמוד מהוא העיקרון הוודאות שחברי בג"ץ הם מלאכי שמיים בעלי כל התכונות המצויינות לעיל. האם יש ביטחונות שהם גם רואים כליות ולב, ואין סיכון שלשושלת האריסטוקריטית האלוהית שלהם לא יסתנן מפיסטו?
פתרון לכל בעיה
אם כך, מדוע בכלל צריך חברי כנסת או שרי ממשלה? אם שופטי בג"ץ הינם נעלים על כל אדם, מלאכי מרום עלי האדמות, למה להתבוסס במדמנה הזאת של סבבי בחירות כל כמה שנים, הקמת קואליציות, חלוקת תיקים וכו' אם ניתן פשוט לכפוף תחת אותם גאוני הדור הנדירים את כל הפונקציות הממשלתיות לניהולם המזהיר?בג"ץ כבר מנהל את המדינה
"אם ניתן פשוט לכפוף תחת אותם גאוני הדור הנדירים את כל הפונקציות הממשלתיות לניהולם המזהיר?"זה כבר קרה.
שום החלטה של הממשלה, שום פעולה ושום חוק לא מתקיים ללא אישור הבג"ץ.
למשל: הממשלה אישרה הקמת תחנת כוח בצומת קסם. עתרו נגד זה. לא תקום תחנת כוח בצומת קסם ללא אישור הבג"ץ. בג"ץ הפוסק האחרון בכול דבר ודבר. זה המצב האמתי בארץ.
אין חצי זיון
אז יאללה, למה להיסחב עם העמדת הפנים הלא נגמרת הזאת.נסגור את הממשלה, הכנסת, העיריות, המועצות בעירוניות והמקומיות ופשוט נתן למועצת החכמים לנהל את הכל.
טוב, אז מה הפתרון ?
נתמקד בשאלה (*): איך נגן על זכויות הפרט לחירות ולקניין מפגיעת הממשלה או הכנסת ?במציאות האטטיסטית הקיימת אין, ולא יכולה להיות, הגנה. "מישהו" מטעם המדינה תמיד יפגע בזכויות החירות והקניין. ה"מישהו" יכול להיות הכנסת, או הממשלה, או בית המשפט. כפי שכתב מוטי, כל אחת מ-3 הרשויות יכולה, במידה זהה, לספק פגיעה "הזויה".
אבל בניגוד להלכי הרוח במדינה, לא בפגיעה ה"הזויה" הבעיה. הבעיה היא בפגיעה השגרתית, מעשה יום ביומו, בחירות ובקניין. פגיעות כאלה, שמספרן גדול ורב, נעשות כל כולן תחת כנפי החוק והבקורת השיפוטית. מאז ומעולם. זהו טיבו של האטטיזם.
מהו הבסיס עליו צומחת הפגיעה בזכויות ? נקודת המוצא האטטיסטית מניחה שמקור הזכויות לחירות ולקניין הוא המדינה. היות והזכויות נובעות מהמדינה, למדינה הזכות להגבילן. ואכן המדינה מגבילה ופוגעת בזכויות אלה כרצונה. למשל באמצעות תשלומי העברה ורגולציה.
ו"שומרי הסף", היכן הם ? התשובה ברורה: גם בית המשפט והיועצים המשפטיים מקבלים אותה נקודת מוצא, ולכן אין הם פוסלים תשלומי העברה ורגולציה, למרות פגיעתם הברורה בחירות ובקניין.
אז מהו הפתרון ? איך באמת צריכה להיבנות ההגנה על החירות והקניין ?
הפתרון חייב להיות במקום בו הבעיה מתחילה - בבסיס, בנקודת המוצא. והפתרון הוא: שהזכויות לחירות ולקניין הן זכויות טבעיות. הן קיימות לאדם מעצם היותו. הן לא נובעות מהמדינה. היות ולא המדינה היא המקור להן, לא יכולה להיות למדינה כל זכות וסמכות להגביל אותן. מכאן שכל 'כלי עבודה' של המדינה הפוגע בזכויות אלה, דוגמת תשלומי העברה ורגולציה, לא יכול להיות לגיטימי.
(*) מוטי מתייחס גם לפגיעה בזכויות הפוליטיות. למשל, שלילת זכות הבחירה מהג'ינג'ים, או ביטול הבחירות. נושא חשוב, אך תקצר יריעת התגובות מלהתיייחס גם אליו.
דחיית בחירות.
גם זה קרה. הבחירות האחרונות לרשות הפלסטינית התקיימו, נדמה לי, ב 2006. (כבר שכחתי מתי ...). ניצח בהן, כזכור החמס. מאז אין בחירות. למה? מחשש שינצח הצד הלא נכון (כפי שקרה).שמישהו יעטור לבג"ץ.
היסטורית, הסכנה לחירות האדם תמיד הגיעה מממשלות
ולא מבתי משפט. כל התרחישים שהועלו פה הם בבחינת ספקולציות שלא עומדות במבחן המציאות.גם בית המשפט יכול לפגוע בזכויות האדם. יש תקדים.
התקדים הוא ההחלטה של בית המשפט העליון בנושא ההפלות בארה"ב - החלטה הידועה בשל רו נגד וייד - משנת 1973.הנוא ההפלות שנוי מאד במחלוקת בין אלה הדוגלים בזכויות הנשים לאלה לרואים בהפלה רצח של תינוק שטרם נולד. אין פתרון פשוט למחלוקת זו.
בית המשפט העליון בארה"ב החליט ב 1973 שהוא מתיר כול ההפלות, וכופה דעתו זו על כול תושבי ארה"ב. הוא טען (לא בצדק) שהזכות להפלות מוענקת על ידי החוקה של ארה"ב מ 1786.
אין בחוקת ארה"ב שום איזכור להפלות והפרשנות של השופטים הייתה מצוצה מהאצבע. והם כפו דעתם על כול אזרחי ארה"ב.
אני, אישית, בעד הפלות, אבל אני מכיר בזה שיש גם מתנגדים לדעה זו, והכפייה שהפעיל בית המשפט העליון בארה"ב על כולם - לא מוצדקת, לא מעוגנת בחוקה, והינה כפייה שרירותית ומסוכנת.
ההחלטה רו נגד וייד בוטלה על ידי בית המשפט העליון בשנה שעברה, וההכרעה עברה למקום שבו היא שייכת - לרשות המחוקקת.
רו נגד וייד לא ״מתיר כל ההפלות״
אלא רק הפלות בשליש הראשון ובסייגים מסוימים גם בשליש השני. לקחת את רו נגד וייד כדוגמה מייצגת להפרת זכויות אדם ע״י בית משפט? ניסיון נחמד, אבל רחוק מלשכנע. שוב, הסכנה האמיתית והקונקרטית לחירות האדם - ככלל - תמיד באה מפתחן של ממשלות (וגם דוגמאות פתולוגית כמו דרד סקוט לא באמת סותרות את זה). כל הצגה אחרת של הדברים היא הולכת שולל. יש פה מידה מועטה מאוד של יושרה אינטלקטואלית.רוב הפגיעות - על ידי הממשלות - ויש גם ע"י בתי משפט
ראשית אתה טועה עובדתית. תחת רו נגד וייד התיר בית המשפט העליון הפלות עד הלידה."פגיעה באה תמיד ממשלות". נכון. לרוב. אבל לא "תמיד". גם בית המשפט יכול לפגוע, ורו נגד וייד זו דוגמה טובה. (היו עוד החלטות פוגעות כמו אפלייה מתקנת, ודרד סקוט שאתה מציין - שהיא פסיקה ברוח הזמן שלה).
אני מסכים איתך שרוב הפגיעות באות מידי הממשלות. אבל זה לא הופך את בית המשפט לקדוש שאינו יכול לטעות ולפגוע.
לא הייתה התרה גורפת שכזאת
אתה מדבר על מקרים יוצאים מן הכלל ומציג אותם כאילו מדובר בכלל. פגיעה מהותית בזכויות אדם מעולם לא באה מכיוונו של שום בית משפט.לגבי הדוגמה של המזומן, לא ברור מה הטענה פה. ביהמ״ש דווקא נהג ריסון שיפוטי, גם אז הוא לא בסדר? הטענה לפיה ביהמ״ש היה אמור לפסול את חוק המזומן נכונה לגבי פסילה של כל רגולציה בתחום הכלכלי. הפגיעה האמיתית בקניין היא לא בהגבלת מזומן אלא בעצם קיומם של מיסים.
החוק לצמצום השימוש במזומן
כאשר המדינה אוסרת עליך להשתמש בכספך שלך, אותו הרווחת ביושר ושילמת עליו מיסים כחוק - הרי היא פוגעת בזכויות החירות והקניין שלך. זאת עובדה שלא ניתנת לערעור.כעת צריך לבחון האם פגיעה זו בחירות ובקניין עומדת במבחנים של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. החוק מציג 3 מבחנים עקרוניים. אבל את יישומם בפועל הוא הפקיד בידי בית המשפט. הבה נראה ...
1) האם החוק לצימצום השימוש במזומן "הולם את ערכיה של מדינת ישראל" (כמדינה יהודית ודמוקרטית) ? אין לזה שום "ערך" דמוקרטי ובוודאי לא "ערך" יהודי. גם אין לזה כל סימוכין במגילת העצמאות. לו סימון ביילס נשיאת העליון, אפילו היא לא תצליח להמציא אקרובטיקה משפטית שתענה על כך בחיוב. אבל בית המשפט העליון כנראה סובר שזה כן "הולם את ערכיה של מדינת ישראל". אחרת החוק היה נפסל.
2) האם זה "לתכלית ראויה" ? טענת המדינה: החוק נועד להילחם בהון השחור, בפעילות פלילית ובמימון הטרור. נניח, לשיטתם, שזה נכון. אבל גם הוצאת כל עניי ישראל מקו העוני היא "תכלית ראויה", אולי אפילו יותר, לא כך ? קלי קלות לביצוע: המדינה תמסה 90% מהרכוש של 100 עשירי ישראל ותחלקו לעניים. כל אחד מ"חצי מיליון העניים" יקבל כמיליון וחצי ש"ח (ולעשירים עדיין ישאר 10% מרכושם, שיספיק להם ולכמה וכמה דורות של צאצאיהם).
העניין הוא זה: שלמטבע "התכלית הראויה" יש צד שני - המחיר. החרמת הרכוש של 100 עשירי ישראל היא מחיר גבוה מידי ביחס ל"תכלית הראויה". כיצד אנו יודעים זאת ? כי לא קיים חוק כזה. והמחיר של פגיעה בחירות ובקניין של כלל תושבי ישראל ע"י החוק לצימצום השימוש במזומן ? היות ובית המשפט לא פסל את החוק בטענה שאינו עונה על עקרון "התכלית הראויה" וצידה השני - המחיר, משמע: בית המשפט העליון מסכים כי הפרה גורפת של זכויות החירות והקניין של כלל תושבי ישראל היא מחיר ראוי.
3) האם פגיעת החוק היא "במידה שאינה עולה על הנדרש" ? פעילות פלילית וטרור פוגעות בחיים ובקניין של אזרחי המדינה. לכן תפקיד המדינה להילחם בהן. גם מדינת החופש (ההיפוטתית) - זהו תפקידה המרכזי. אבל האם מלחמה בקומץ עבריינים וטרוריסטים מצדיק פגיעה ב100% של האזרחים ? הזוהי "מידה שאינה עולה על הנדרש" ? ואולי שהמדינה תתאמץ יותר ותמקד את מלחמתה בעבריינים והטרוריסטים במקום בכלל אזרחי המדינה ? תאונות דרכים הורגות כל שנה יותר מנפגעי הטרור והרוצחים הפליליים. נזקיה הכלכליים עצומים. האם כדי להילחם בפגע זה, על המדינה לאסור מכל וכל כל נהיגה במכוניות ? ברור שזו "מידה העולה על הנדרש". ולאסור על כלל תושבי המדינה להשתמש בכספם בחופשיות - זו כן "מידה שאינה עולה על הנדרש" ?
טוב, בית המשפט סובר שכן, אחרת היה פוסל את החוק מטעם זה.
לסיכום:
אז היכן בית המשפט ? זה שנועד להגן על הפרט ? לפסול חוקים שפוגעים בזכויות ?
תשובה: בית המשפט, בתוקף סמכותו כמפרש את עקרונות חוק 'כבוד האדם וחירותו', הוא שותף מלא לכנסת והממשלה בפגיעה בחירות ובקניין.
השאלה היותר יסודית היא: מדוע ? והתשובה: נקודת המוצא האטטיסטית לעומת נקודת המוצא של זכויות הפרט.
בחזרה לעיקרון הבסיס, איך אולגרכיה תפתור את הבעיה?
אלון אמר/ה :לא כל, אך אנו (אולי?) נסכים על רוב, אך מדוע זה כך?
האם זה עקב היות השופטים מלאכים? או האם לבית המשפט הייתה אפשרות מצומצת לפגיעה בחירות האדם?
אם זה האחרון, הענקת סמכות אבסולוטית לקליקה מצוצמת ולא נבחרת בודאי לא תשפר את המצב.
אם זה הראשון... בעצם, אני ציני מידי מכדי להאמין במלאכים.
ועד שלא יכנסו לכלא האשמים בריגול אחרי אזרחי ישראל חפים מפשע, אין לי אימון רב לא ברשות השופטת ולא במבצעת. אך לפחות המבצעת עומדת למבחן מסויים אשר בוודאי משאיר מקום רב לשיפור.