אתם כאן: עמוד הבית
ההשקפה הרווחת בקרב רוב הכלכלנים: מטבע האירו יסודו בטעות בגלל הבדלי מנטאליות ופריון עבודה בין המדינות. האירו אינו מאפשר, כך טוענים, לפחת מטבע יווני נפרד באופן שיבטא את חולשת כלכלת יוון. היכן הטעות?
כלכלנים ומדינאים רוצים להאמין בדברים בלתי אפשריים ביחס למשבר החובות שמחלחל ומתפשט לכלכלה העולמית. בהשפעת אמונה זו הם מאמצים צעדים שיסתיימו בטרגדיה. נבחן לאן מובילה תבונת הממסד הפוליטי, במיוחד באירופה.
גילגולו של "מודל" שפיתחו בנקים מרכזיים: תחילתו בהדפסת כסף בארה"ב והמשכו בהדפסה באירופה. מתמכרים להדפסה. אבל, כאשר הציבור מתלונן על "אינפלציה" - עוצרים. זה השלב בו נגרם "שבץ" למערכת הפיננסית.
לפוליטיקאים אין עניין בפתרון יסודי, אלא אם המציאות מאלצת אותם. הבראה אמיתית מחייבת הכרה בכישלון המודל המקובל של "מדינת הרווחה". כצפוי, זו אינה הדרך שנבחרה - ההתמוטטות נדחתה עד ל"אחרי הבחירות".
האם מעמדו של האירו יושפע מ"התמוטטות יוון"? האם גורלם של היוונים באמת מעניין את הפוליטיקאים בגרמניה ובצרפת? ארה"ב הייתה בתום מלחמת העולם בחובות גדולים יותר ביחס לתוצר ונחלצה מהם - מדוע זה לא יקרה הפעם?
כמעט כל מדינות המערב במשבר. הוצאות הממשלתות גבוהות מהכנסותיהן מזה זמן רב. המערבולת סוחפת את כולן. האם משחק הפירמידה מתקרב אל סופו?
שוב מתרבות בעיתונות הכלכלית (בעיקר הזרה) "ידיעות" ותיאוריות קונספירציה על פגישות תיאום חשאיות בין מנהלי קרנות השקעה בינלאומיות לתיאום מתקפה ספקולטיבית... והפעם על האירו...
האם האירו יחזיק מעמד? רבים קוטלים את ה"אנומליה" של האיחוד האירופאי שמבוסס על איחוד מוניטארי ללא איחוד פוליטי: לאיחוד האירופאי אין משרד אוצר מרכזי שיכול לקחת הלוואות, להנפיק אג"ח ולחלק כסף.
הכינוי הרשמי למשבר הוא "משבר האשראי" - אין בו תשובה לשאלה מדוע המערב בחובות כה כבדים. לא רק פורטוגל ויוון אלא יפן, ארצות הברית, בריטניה ועוד. צריך לקרוא לילד בשמו הנכון: "משבר מדינת הרווחה".
לא ברור מדוע נדחית האפשרות הפשוטה שיוון תפשוט רגל ותאולץ על ידי השווקים לרסן את הגירעונות. חילוץ יוון ללא מאמצי צמצום אמינים של הגרעון הממשלתי יהווה בסך הכול תרגיל דחייה של המשבר. אירופה במלכוד.