אתם כאן: עמוד הבית
כאשר מטיפים לנו שהצלחה כלכלית עלולה להזיק – צריכה נורת אזהרה אדומה להבהב, מעליה כתוב: "זהירות, עיוות כלכלי". לא ההצלחה היא הבעיה, אלא העיוותים בכלכלה המקומית - הם עלולים להפוך הצלחה ל"אסון לאומי".
טועה מי שחושב שלמדיניות "העשייה" המוניטארית של בנק ישראל יש תפקיד חשוב בהתפתחות הכלכלית של מדינת ישראל. "מדיניות נבונה" של בנק מרכזי אינה מסוגלת להביא לצמיחה כלכלית או "להבריא" כלכלה.
כלל לא קשור לפרופסורים הנכבדים פרנקל וליידרמן: המושג "גרעון בהון העצמי" בהקשר של בנק ישראל – מטעה. הגדרה שנלקחה מהעולם העסקי, אך אינה מתאימה לבנק מרכזי.
כל המפלגות רוצות לחלק אחרת את "העוגה"– גם לפיד. הבעיה של מדינת ישראל אינה חלוקת "העוגה", אלא החסמים שמונעים ובולמים את צמיחת "העוגה".
הרפורמה שמוצעת ב"קו ישר" היא "אוטופיה" פוליטית. אבל החלופה גרועה יותר: הר החוב ימשיך לצמוח, שכר העבודה בחברה ויתר "זכויות העובדים" ימשיכו לטפס, אין סיבה שגם "דור הנכדים" לא יצטרף למשפחת מקבלי התלושים.
"באג דמוקרטי" הוא הכשל המובנה בשיטה הדמוקראטית הנוכחית, שמאפשר לממשלות לבצע בקלות יחסית תשלומי העברה לקבוצות באוכלוסייה, ברוב פרלמנטארי רגיל שנסגר ב"דיל" בין 3 ח"כים, וכך להגדיל את הר החובות הלאומי.
התבקשתי פעמים רבות להכין תקציר של האתר, שניתן להדפסה. לאחר עבודה רבה, הנה התקציר.
ניתן להוריד את הטקסט המלא בפורמט PDF שניתן להדפסה.
כמעט כל המקורות הכלכליים לאחר קום המדינה היו מרוכזים בידי הממשלה, הסוכנות היהודית וההסתדרות – ובכולם שלטו מקורבי שלטון מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל – גלגולה הראשון של מפלגת העבודה). אז היו היה פעם...
ועדת טרכטנברג המליצה להטיל 2% "מס-יתר" על עשירים שהכנסתם מעל מיליון שקל בשנה. למה "רק 2 אחוז מס" הם הרבה יותר משני אחוזים?
ל"מאפיה" בנמל אין צורך ב"חיסול חשבונות" עם יריבים בעזרת מקלעים, או יציקת מתחרה בעומק בטון של יסודות בניין... אין להם יריבים ומתחרים – הממשלה במסגרת חוקי העבודה דואגת לביצור מונופול "העבודה המאורגנת".