בימים האחרונים מתרבות הידיעות על העברות כסף קבועות של בנק ישראל לרצועת עזה. דר' גיא בכור כותב: "עולם הפוך ומקומם... והשקלים זורמים עם משאיות הברינקס לרצועה". מי מרוויח?
אם הציבור, פוליטיקאים ופקידים – דורשים יותר רגולציה – אז אנחנו מקבלים אותה. ייתכן שבנקודה מסוימת מערכות המדינה יסתיידו מרוב חוקים, בחישה, ביורוקרטיה ושחיתות ואז יתחיל תהליך הפוך של דה-רגולציה.
הבנק המרכזי נועד במקור להיות "מלווה של המוצא האחרון". מלווה לבנק שנקלע לקשיי נזילות "זמניים". בהמשך התחיל הבנק המרכזי לנהל את הכלכלה: לשמור על "יציבות מחירים", "תעסוקה מלאה" ועוד. ממשלה מזיקה מקבילה.
יתרות מטבע החוץ הושקעו עד כה ב"השקעות סולידיות" – כלומר, בריבית אפסית. השקעה שגורמת להפסדים של כחצי מיליארד שקל בשנה. לאחרונה החליט בנק ישראל להשקיע במניות בבורסות העולם. סטנלי מסכן את כולנו.
הבנקים המרכזיים מנסים למנוע התמוטטות פיננסית בלתי נמנעת. אבל בכוחם רק "להרוויח זמן". שלטון שמשרת אינטרסנטים אינו עושה רפורמה אמיתית, אלא רק אחרי משבר גדול מאד. את זה ילמדו גם "המוחים" בישראל.
בנק ישראל נלחם נגד עם ישראל ומנסה לכפות עלינו ירידה ברמת החיים – החלשת השקל. ההפסדים שלנו, האזרחים, אמורים "לסייע ליצואנים" ולהביס את "הספקולנטים". בינתיים צומחים הפסדי בנק ישראל - רק למעננו. האומנם?
רוב הציבור מעדיף בשנים האחרונות את מסלול משכנתאות הפריים, אבל בנק ישראל מכריח אותנו "לבחור" במסלול אחר – זה שצמוד למדד המחירים לצרכן. פישר מציג בעקביות רק צד אחד של המטבע. האם הנגיד "רוצה רק בטובתנו"?
כדי שהשקל ייחלש צריך לקרות משהו רע מאד למדינת ישראל. ממש מלחמה, משהו כמו 6,000 טילים לתל אביב מתוכם 100 לאזור הבורסה באחד העם. האבסורד: כדי שבנק ישראל יינצל מהפסד עצום - אנחנו צריכים למות.
צמיחה מדהימה בשיעור שנתי של 7.8 אחוזים נרשמה בישראל ברבעון האחרון של 2010. כותרות כאלה נקשרו עד כה רק עם הכלכלה הסינית. האם האור הבוהק שבקצה המנהרה הוא של הרכבת שמאיימת לדרוס אותנו?
בנק ישראל החל ברכישת 100 מיליון דולר ביום ביוני 2008 . לפני מספר שבועות עבר לרכישות "מזדמנות": בספטמבר 1.65 מיליארד דולר. הרכישות נמשכות גם באוקטובר. כוחות השוק ינצחו את הנגיד ואנחנו נשלם את המחיר...