"שליטת 30 המשפחות" היא תוצאה של מבנה כלכלי ודמוקראטי שריכז כוח הכרעה כלכלי בידי הממסד הפוליטי. הממסד הוא שהעניק את עמדות הכוח לאותן המשפחות, הוא שמגן עליהן מתחרות ומבצר את מעמדן הכלכלי.
לפוליטיקאים אין עניין בפתרון יסודי, אלא אם המציאות מאלצת אותם. הבראה אמיתית מחייבת הכרה בכישלון המודל המקובל של "מדינת הרווחה". כצפוי, זו אינה הדרך שנבחרה - ההתמוטטות נדחתה עד ל"אחרי הבחירות".
ראוי להתייחס לדרוג חובות של מדינות בספקנות רבה. במקרים מסוימים הדרוג שמוענק לחוב של מדינות משקף אופטימיות עד כדי אבסורד. נזכור את דרוג AAA שהוענק לאג"ח משכנתאות הסאב-פריים שערכן ירד לרמת "זבל".
התקשורת גדושה בפרשנויות שזועקות כי מקור השחיתות בתחום הבניה והקרקעות הוא ברגולציה רופפת או במחסור בגופים רגולאטורים. אין תחום כלכלי במדינת ישראל עם תכנון, פיקוח ורגולציה כה הדוקים. אז איפה הבעיה?
חלק ב' של הכתבה על ה"מהפכה התעשייתית". למה לא קמה תנועה סוציאליסטית לפני כן - הרי לא חסרו איכרים "מנוצלים"? ביטול ניצול ילדים בעבודה בבתי החרושת וקיצור יום העבודה הארוך - האומנם השגי הסוציאליזם?
