המחאה נגד יוקר המחיה שהתחילה לפני מספר חודשים סחפה, כך נדמה, כמעט את המדינה כולה. אנשים מכל המגזרים ומכל צידי המפה הפוליטית התאחדו תחת ההסכמה – יקר לחיות פה! תומכי מפלגת השלטון וראשי הכלכלה שמתהדרים בשלל הישגים כלכליים כגון הקטנת האבטלה לשפל, הגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה ויציבות כלכלית – לא מכחישים את הטענה, שלמרות האינדיקאטורים הכלכליים החיוביים, עלות המחיה בארץ גבוהה בצורה קיצונית.
למרות ההסכמה הרחבה בדבר קיומה של בעיית יוקר מחיה, קיימת מחלוקת בנוגע לגורמים, ובוודאי בנוגע לפתרונות. התקשורת מרבה לספר על נזקי הקפיטליזם "חסר הרסן", אך מתעלמת מכך שהגוף הכוחני היחיד שכופה את רצונו על השחקנים הפועלים במשק היא הממשלה. היא הקובעת את כללי המשחק במשק באמצעות התערבות בלתי פוסקת בכלכלה.
אפילו אם מניעי הממשלה זכים וטהורים, קשה להתכחש ל"תביעות אצבעותיה" הניכרות בכל ענף במשק בו אזרחים מתלוננים על יוקר המחיה: קרטל הבנקים מוגן ע"י המפקח על הבנקים המונע כניסת בנקים חדשים לתחרות; קרטל חברות התקשורת נשלט ע"י משרד התקשורת המספק במשורה רישיונות הפעלה לחברות; יצרניות המזון נהנות מהגנת מכסים גבוהים מפני יבוא מתחרה; קרקעות המדינה מוחזקות ע"י מנהל מקרקעי ישראל וכו'. כל התערבות כזאת מוצגת כמובן כאילו נעשתה אך ורק ממניעים אלטרואיסטים: המכסים מגנים על הפועלים, המפקח דואג רק ליציבות הבנקים, משרד התקשורת דואג רק שיהיה תמריץ להשקיע בתשתית מתקדמת ומנהל מקרקעי ישראל וועדות הבניה רק דואגות לקרקעות הלאום. אבל התוצאות בפועל הפוכות. התערבות ממשלתית יוצרת פרמיית רווח מונופוליסטית לגורם מסוים על חשבון שאר הציבור. כל התערבות מעלה קצת את יוקר המחיה לכל האזרחים לטובת קבוצת נהנים קטנה. התערבות ממשלתית בתחומים כה רבים בכלכלה גורמת לעלות מצטברת גבוהה ויוצרת את יוקר המחיה שהאזרח הממוצע פשוט מתקשה לעמוד בו.
השיטה הכלכלית שמייקרת לנו את החיים אינה קפיטליזם, אלא שיטה ששמה הראוי הוא פרוטקציוניזם. שיטה בה הממשלה מתערבת בכלכלה לטובת גורמים מקורבים, בין אם זה "טייקון" מקושר פוליטית או ציבור מצביעים קטן ומאורגן.
אם כן, כיצד ניתן לפתור את בעיית יוקר המחיה? למרות העובדה שהתערבות הממשלה היא שגורמת ליוקר המחיה הגבוה, רבים המאמינים שניתן לפנות לממשלה שתתקן את הבעיה ע"י התערבות מתקנת. אם מחיר הקוטג' יקר מדי – המדינה פשוט תקבע מחיר מקסימום, אם מחירי הדירות מרקיעים – המדינה תבנה בעצמה דירות זולות, חברות התקשורת מפקיעות מחירים – שר התקשורת יקבע הגבלה חדשה בצו מיוחד.
גם המאמינים בניקיון הכפיים של נבחרי הציבור צריכים מידה רבה של נאיביות כדי להאמין שאותם אנשים שיצרו את הבעיות הנוכחיות אכן יפתרו אותן ולא יגרמו לבעיות חדשות. כדוגמה כבר ניתן לראות התוכניות המוצעות לבניית דירות מוזלות: האם יש בכלל ספק ששנה לאחר יישום התוכנית נשמע על שחיתות במכרזים לבחירת הקבלן המבצע, בעוד שנתיים נקרא על תשלומי שוחד ולחצים של פוליטיקאים שהשפיעו על ההחלטה מי יקבל את הדירות המוזלות, וכעבור שלוש שנים את תלונות הדיירים על איכות הדירות שנבנו.
אם לא ניתן לסמוך על הממשלה, אז מה כן ניתן לעשות? אולי חרם צרכנים על הקוטג'? מודעות צרכנית מבורכת לא תוכל לבדה לרסן את מחירי המוצרים, במיוחד אם התחרות מעטה ומספר החלופות קטן. כדי לשמור על כך שמחירי הגבינה אכן ייצגו את עלות הייצור האמיתית ורווח סביר – צריך למצוא מישהו שיש לו אינטרס ברור לעקוב אחר מחיר הגבינה, ובנוסף ידע אמיתי על שוק הגבינות. למרבה המזל יש גופים כאלו – יצרני הגבינה האחרים והיבואנים.
אם השוק יהיה חופשי, בניגוד למצב היום, ומחלבות חדשות יוכלו לקום ללא צורך ברישיון והקצאה ממשלתית למכסות חלב, אם יצרנים זרים יוכלו לייצא לארץ את מוצריהם ללא מכסים של מאות אחוזים – אזי מובטח שהמחיר ישמר נמוך ככל הניתן. כל ניסיון להעלות את מחיר הגבינה, בשוק חופשי מהתערבות ממשלתית, ימשוך מיד את היצרן המתחרה בארץ או בחו"ל להציג על המדף גבינה במחיר זול יותר ולהשתלט על נתח השוק של היצרן שהעלה את המחיר. אותו יצרן, למרות שהוא מונע משיקולים אנוכיים ורצון להגדלת רווחיו, פועל כרגולטור היעיל ביותר לטובת הצרכן. רק אימוץ השיטה הקפיטליסטית של שוק חופשי אמיתי, מאפשרת לאדם שפועל ממניעיו האנוכיים, לשפר את מצבם של יתר הפרטים בחברה – כי רווח מופק כאשר מציעים לציבור שרות או מוצר בעל ערך עבורו. המתחרה הוא הרגולטור.
כרמל קני