שבת, 25 דצמבר 2010 00:00

המלחמה בפיצול דירות – שיא חדש בעריצות השלטון

בשיאו של המחסור, דווקא כאשר שכר הדירה מטפס בעקביות, כאשר אלפי  צעירים מחפשים גג בייאוש – החליטו "הרשויות המוסמכות" למחוק משוק ההשכרה אלפי דירות קטנות. מאות בעלי דירות "עבריינים" מוזמנים לבית המשפט.

בשיאו של המחסור בדירות קטנות להשכרה, דווקא כאשר שכר הדירה מטפס בעקביות, כאשר צעירים בראשית דרכם מחפשים בייאוש קורת גג – החליטו "הרשויות המוסמכות" למחוק משוק ההשכרה אלפי דירות קטנות. בימים אלה מקבלים מאות "עבריינים", בעלי דירות שהוסיפו בתוך רכושם הפרטי מטבח ואסלה נוספים, זימונים לבית המשפט. משרד המשפטים פרסם הנחיה לקנוס בעלי דירות שפיצלו את דירתם במאות אלפי שקלים. בעלי הדירות המפוצלות נדרשים "להחזיר מצב לקדמותו". כל איחוד מחדש של דירה מפוצלת יסיר מהשוק 3 דירות קטנות ויוסיף דירה אחת גדולה במקומן.

המחסור בדירות להשכרה לצעירים בערי גוש דן צפוי להרקיע שחקים. שכר הדירה ינסוק לשיאים חדשים – כאשר אלפי צעירים מפונים, שחטאו ברצותם לגור בפרטיות, יתמודדו על קומץ הדירות הקטנות "החוקיות".

"חוק זה חוק" טוענים הביורוקרטים בקומות הגבוהות בקריית הממשלה ובעירייה וחותמים על גזר הדין נגד בעלי הדירות "העבריינים". "חוק זה חוק" טען סטאלין שאסר על גידול ומכירת ירקות באופן פרטי באוקראינה בשנות השלושים. איכרים "עבריינים" הוגלו לסיביר, אחרים שניסו לספק את הביקוש למזון באופן פרטי ("ספסרים") הוצאו להורג. הקומוניסטים פעלו ליישום אידיאולוגיה שוויונית שראתה ברווח הפרטי חטא ובסמכות המדינה ערך עליון, אפילו כאשר מדובר בביתך. חוות שיתופיות נכפו על האיכרים ותכנון ייצור המזון הועבר לממשלה כדי "שיהיה סדר ובקרה". כ-5 מיליון אוקראינים (שליש מהאוכלוסייה) מתו ברעב.

הרוח הבולשביקית נושבת חזק באידיאולוגיה השלטונית במדינת ישראל. חוק התכנון והבניה הוא כזה. ל"מדינה", דהיינו לפקידי העירייה והוועדות, נתונה הסמכות להחליט כמה מטבחים יהיו בדירתך. בניתם שני מטבחים – אתם עבריינים וראויים לקנס של מאות אלפי שקלים. לא סתם עבריינים – אלא עבריינים כבדים: אפילו על שודדים, רוצחים, ואנסים לא פורסמה "הנחיה" לקנסות בסדרי גודל אלה.

כל מחסור במוצר כלכלי בשוק נגרם כתוצאה מתכנון או רגולציה ממשלתית ריכוזית. השוק החופשי מתאים תמיד את ההיצע לביקושים ולכן לא יכול להיגרם "מחסור". כאשר הביקוש למוצר גדל, עולה מחירו. המחיר שהתייקר מאותת ליזמים להגביר את הייצור ולספק את הביקוש ואז המחירים יורדים שוב. האידיאולוגיה השוויונית של סטאלין אסרה על יזמים ואיכרים לענות לביקוש למזון – המדינה לקחה על אחריותה לתכנן את אספקת המזון. אבל פקידי ממשלה לעולם יהיו פחות מוכשרים מהאיזונים שהשוק יוצר באמצעות החלטות של מיליוני הצרכנים והיצרנים. התוצאה – מחסור תמידי במזון, עד לרעב.

"המחסור" בדירות בישראל נגרם אך ורק בגלל סמכויות היתר שהמדינה לקחה על עצמה לנהל, "להסדיר" ולתכנן את שוק הנדל"ן. כך נוצר מחסור בדירות קטנות, שכר הדירה התייקר ואלפי יזמים קטנים ("בעלי דירות") נרתמו לספק את המחסור. כך הפכו ל"עבריינים".

האידיאולוגיה הרוסית נשמעה הגיונית לאינטלקטואלים ולאזרחים רבים ברוסיה ובעולם, כך גם האידיאולוגיה שגורסת שהמדינה צריכה לעשות "סדר" בשוק הדירות. רוב הציבור שם וכאן מתקשה להבחין היכן ה"באג" בשלל הסיסמאות החיוביות. אבל, המדינה היא הבעיה. אין מחסור בקרקע לבניה בישראל, השמים הם הגבול לגובה הבניינים בלב אזורי הביקוש. בנוסף, די אם כל יישוב כפרי יוכל להוסיף 500 או אלף בתים כדי שנגיע לפוטנציאל של מיליוני דירות (שאף אחד לא זקוק להן בטווח הנראה לעין). אבל אסור. החוק אוסר על בנייה בהתאם לדרישות הצרכנים וכמו ברוסיה – פקידי ממשלה הם שקובעים. כך שאם יש ביקוש לדירות קטנות בתל אביב – אסור לבנות או לפצל דירה גדולה. אם יש ביקוש לבתים פרטיים באזורים מחוץ לגוש דן – אסור לבנות. אסור לבנות לגובה בגלל שהשכן מתנגד ואסור לבנות לרוחב כי הקיבוץ או המושב עלולים להרוויח.

בעלי הדירות שפיצלו את דירתם פעלו בדיוק כמו האיכר האוקראיני שניסה לגדל באופן פרטי, בלתי חוקי, תפוחי אדמה ונענש. שניהם ניסו לספק את המחסור שהתכנון והפיקוח הממשלתיים גורמים באופן בלתי נמנע.

מדינת ישראל נטלה לעצמה במסגרת חוק התכנון והבניה את הסמכות לקבוע כמה דירות "צריך" בכלל לבנות, כמה דירות מותרות על מגרש מסוים, כמה חדרים "חייבים" לבנות בדירה, כמה חניות "צריכה" כל דירה, מה יהיה גובה התקרה, וכמובן כמה מטבחים מותר לבנות בדירה. יזם הבניה, כמו האיכר האוקראיני, הפך לאויב העם. יזם הבניה יודע טוב מכל פקיד בעירייה מה נחוץ לצרכן. טוב מכל "מתכנן" בוועדות שאינו מסכן אגורה מכספו אם הוא טועה. גם האיכר האוקראיני לא היה זקוק לממשלה ולוועדה המחוזית כדי להחליט אם לגדל תפוחי אדמה או גזר – הוא ידע טוב מכל פקיד מה הצרכן רוצה. אך, מה לעשות, האידיאולוגיה של עליונות המדינה דוחקת את זכויות הפרט.

בדירת 4 חדרים יכולה לגור, גם על פי החוק המעוות הקיים, משפחה עם 6 ילדים ושתי מכוניות או 4 סטודנטים שותפים כשלכולם יש גם חברות... שום שכן או פקח עירוני לא יכולים לפעול חוקית נגדם. אבל אם הם יבנו לנוחיותם, ולמען פרטיותם, מטבח ואסלה בכל חדר – יגיחו מייד הקומיסרים והשכנים המלשינים ויתבעו את ה"עבריינים". הנימוק "המעשי" המופרך הוא "עומס על התשתיות" או "אובדן בקרה" של העירייה. האם שלושה ישבנים בדירה מעיקים יותר על ה"תשתית", או על השכנים, אם לכל אחד מהם תהיה אסלה פרטית? יבורך "אובדן הבקרה" של פקידי העירייה. "הבקרה" שלהם היא הגורם היחיד למחסור בדיור.

כדי ליישם את מנגנון החושך בנה סטאלין משטרה חשאית ומערך עממי של מלשינים שתוגמלו. רובם גם שוכנעו אידיאולוגית בצדקת ההלשנות. אפילו מורים בבתי הספר תודרכו לשאוב מידע מפליל מילדים תמימים על "עבירות" של הוריהם. חוק זה חוק. במקרים רבים הילד כבר לא מצא את הוריו בבית אחרי הלימודים. הכול היה חוקי. הבעיה הייתה החוק והאידיאולוגיה, ואולי בסדר הפוך.

עיתון "העיר" בתל אביב פרסמם כבר לפני כשנתיים כתובת מייל וטלפון כדי לעודד הלשנות על בעלי דירות עבריינים שפיצלו את דירתם. אחד מראשי העיר בגוש דן קרא לשכנים "שומרי חוק" להלשין על שכניהם. תמיד ימצאו שכנים טובים שישמחו לחסל חשבון ישן מתוך קנאה או על רקע סכסוך אחר מהעבר. ה"הצדקה" תהיה כמובן אידיאולוגית.

קשה היה להיפטר מסטאלין – מחוק התכנון והבניה הנוכחי אפשר וחייבים להיפטר. אין צורך שהחוק או העירייה יאסרו או "יסדירו" את "הדרישות לפיצול דירות" ולמגורים בלופטים תעשייתיים לשעבר. מה דעתכם פשוט לא להתערב? כל צעיר בתל אביב שמחפש דירה יודע מה טוב עבורו יותר מכל פקידי העירייה והממשלה גם יחד. עיתונאים ו"מומחים" כותבים בזעזוע ש"העירייה תאבד את הבקרה". זה בדיוק מה שנדרש – צאו לנו מהמטבח ומהאסלה – "הבקרה" שלכם מיותרת, מזיקה, גורמת למחסור בדירות ומייקרת לנו את החיים. די אם תדאגו לתשתיות ציבוריות (שגם בכך אתם מתקשים) ולא תקבעו עבורנו כמה מטבחים ובתי שימוש להתקין בדירה שבבעלותנו.

מוטי היינריך



עודכן לאחרונה ב שני, 18 דצמבר 2017 05:55
תגובות  
0 #1 נועם בהרל 2010-12-26 00:00
אמת לאמיתה
מאמר חשוב ביותר ומאיר עיניים. יש לפרסם אותו בעיתונים הגדולים ולשלוח לראש עיריית תל אביב .
ציטוט
0 #2 יגאל 2010-12-26 00:00
מוטי קורא לילד בשמו - בולשביזם
ישר כוח!

האידיאולוגיה שלפיה מדינה צריכה לשלוט בחיי אזריחה על כל היבטיהם היא מיושנת, מוטעית והרת אסון. ההסטוריה כבר אמרה את דברה בנושא.

הבעיה שעמה יש להתמודד היא איך להילחם בשטיפת המוח שנעשתה ונעשית לרוב הדומם כך שהוא מזדהה עם אידיאולוגיה זו ובטוח שהיא צודקת ומוצדקת.

זה האתגר מוטי. יש לאתר זה קוראים רבים ונאמנים. אך כדי לחולל שינוי של ממש, נדרש הרבה יותר מזה. נדרשת מהפכה תודעתית. איך עושים את זה?
ציטוט
0 #3 בתיה אבן 2010-12-26 00:00
הפתרון לדיור - חלקוה (פרק ג)
....מצב זה של אי התאמה בין הביקוש להיצע בנושא הקריטי הבסיסי של המגורים, יוצר שורת תופעות שליליות: ייקור נורא של הדיור וכן של דמי השכירות. דבר שמביא לירידה מהארץ של זוגות צעירים רבים שלא יכלו לעמוד בתנאים הקשים. זוגות רבים משועבדים למשכנתא וחיים בדוחק, וקשישים בעלי דירות גדולות מנועים מלהשכיר חלק מהן, ובכך נידונו למחסור כיס בעת זקנתם, וכפי שציינתי שכונות נהרסות והופכות לטרף לאוכלוסיות מציקות.
חשוב שכל מלשין נגד שכנו - בעל הדירה שחולקה יחשוב ויפנים: החלופה היא שהדירה לא תחולק אך תושכר לערבים או לסודנים, ודי בכך שמספר בעלי דירות בבניין ישכירו את דירתם כמגורי עובדים של הקבלן כדי לגרום שבעלי משפחות, הורים לילדות, וקשישים יחששו לגורלם, רכושם יאבד מערכו והם ייאלצו גם הם לעזוב את הבית ואת הרחוב והשכונה
אפשר למנוע את הרס הערים והשכונות, אפשר להוזיל את הדיור לזוגות הצעירים והרווקים – ובעצם של כולנו, אפשר לפתור חלק גדול מהמצוקה של הקשישים. כל שצריך הוא להתאפק ולא לכפות ולא לאכוף חוק דרקוני שנוצר בתקופת עבר. ולאפשר לשכונות להתאושש ולבני עמנו להתגורר. יש להקפיד על נקיון הסביבה, השקט ורמת הדיור, אך הדרך לעשות כך היא באמצעות יחס אוהד והתחשבות ולא באמצעות הרס, קנס, והלשנה.
ציטוט
0 #4 בתיה אבן 2010-12-26 00:00
הפתרון לדיור - חלוקה (פרק ב)
.השוק הפרטי התחיל להגיב כראוי למצב זה, ובעלי דירות רבים השקיעו וחילקו את הדירה כך שבמקום לאכלס 5 בני משפחה אחת, אותה דירה מאכלסת עתה (בחלקיה השונים) 2- 3 זוגות או בודדים ממשפחות שונות. אך בשל חוסר הנכונות של השלטון לנטוש את שמרנותו נשלחו הפקחים וקנסות כבדים כדי למנוע תופעה ברוכה זו, ובית המשפט פועל כדי להנציח את פער הביקושים ולאמלל את הציבור.
כאשר מונעים מאדם לחלק את דירתו ובכך לאפשר פרטיות לדייריו, מאלצים אותו להשכיר אותה במלוא גודלה כיחידה אחת. בעל הדירה נאלץ למעשה להשכירה לקבוצה גדולה. בלי להיכנס להסבר סוציולוגי לא נעים, המשמעות המעשית של הדבר היא שבערים רבות בארץ במקום שיתגוררו זוגות צעירים וסטודנטים מבני עמנו בדירות שחולקו, תהפוך השכונה לסלאמס של קבוצות דיירים ערבים וסודנים.
המתנגדים לחלוקת הדירות מנמקים זאת בכך שהחלוקה "מעמיסה על התשתיות" , אך אין אמת בכך, חשוב לדעת שזוגות צעירים ובודדים גם בדירה מחולקת מעמיסים פחות מאשר משפחות עם ילדים, וכמובן שהרבה פחות מאשר קבוצות של עובדים או מסתננים. את בעיות העומס על הכבישים והחניה יש לפתור באמצעים שונים, אך אין לראות בכך עילה כדי למנוע את המעשה המבורך של התאמת גודל הדירה לאופי הביקושים
ציטוט
0 #5 בתיה אבן 2010-12-26 00:00
הפתרון לדיור – חלוקה (פרק א)

רוב הדירות הקיימות בארצנו עוצבו ונבנו עבור משפחות. ואכן בעת שנקבעו הסטנדרטים של הבניה בראשית קום המדינה, רוב רובו של הציבור ובמרבית שנותיו התגורר בדירה של 4 נפשות ומעלה.
אך מאז זרמו מים רבים, והמבנה המשפחתי, ומכאן גם אופי הביקוש לדיור, עבר מהפיכה. שוויון האשה הביא לכך שבחורות אינן חוששות עוד לחיות לבדן, והצעירים ככלל מקדימים לעזוב את בית ההורים. אך מאידך דוחים הם את הולדת הילדים שלהם עצמם, כך שנוצר למעשה פער של כ 10 שנים בממוצע בין עזיבת הבן והבת את בית ההורים לבין המועד בו נוצר הצורך לבית משפחתי משלהם.
במקביל חלה מהפכה נוספת של הארכת תוחלת החיים ושיפור בריאות הקשישים. כך שלמעשה להורים צפויים כ 30 שנות חיים בבית הגדול והריק בחלקו לאחר שהילדים עזבו את הקן המשפחתי.
זאת ועוד, שיפור רמת החיים, והקטנת הלחץ החברתי, מאפשרים לגברים כמו גם לנשים לקיים מערכת חיים כבודדים, גרושים, פרודים וכדומה, ושיעור הבתים בהם חי אדם בודד, גם בגילאי ה 30 – 50 הנו פי 4 ויותר לעומת המקובל באמצע שנות המאה שחלפה
שילוב היבטים אלו יחד עם הגדלת הדרישה לפרטיות, הביאה לכך שכיום בחברה החילונית כ 60% משנות חיי האדם הוא נזקק לדירה קטנה של 1-2 דיירים בלבד. אך המצאי בדירות שנבנו מראש עבור קהל זה הוא רק של 15% מכמות הדירות בארצנו.
ציטוט
0 #6 עודד 2010-12-27 00:00
יעקב זה הסבר קצת מצחיק
כאילו שלבעל הדירה אין שליטה אם לחלק את הדירה, ואין יכולת סינון לגבי מי שנכנס או לא נכנס לדירה שלו.
ציטוט
0 #7 יעקב 2010-12-27 00:00
אבל, מה הנימוק הרשמי ? מניעת סלאמס.
מה שאתה אומר זו תיאוריית קונספירציה. לא מאמין בזה. פוליטיקאים אוהבים כוח, אבל הם מנסים לפחות להצדיק את מדיניותם בנימוקים לכאורה סבירים.
לאיסור על חלוקת דירות יש הסבר אחר.
כנראה שבעלי הדירות בשכנות מפחדים שהחלוקה תגרום לאיכלוס הדירות המחולקות באנשים עניים, שיגרמו לירידת ערך הדירות האחרות בבנין ובסביבה. אם הדירה גדולה זה כאילו (רק כאילו) מציב חסם כניסה שלא מאפשר לעניים להכנס לדירות הגדולות בגלל המחיר היקר.

ייתכן שהעיריה משרתת את האינטרס של מרבית בעלי הדירות (אלה שגרים בדירות ושלא מחלקים אותן), כדי למנוע הדרדרות של בניינים מבחינת ערך הדירות ואיכות החיים בהם. בקיצור: למנוע מהבנין להפוך לסלאמס.
העיריה משרתת את האינטרס של התושבים בעיר, נגד האינטרס של אלה שלא גרים בעיר אבל רוצים לבוא אליה (הצעירים). יש בזה ההגיון (עקום) מסוים.
ציטוט
0 #8 אליהו, חיפה 2010-12-27 00:00
הן כן משרתות מטרה
אמנם לא מטרה טובה - אבל כן מטרה.
כשמותר לפצל דירות, אין חוסר ואין "משברים" הירואיים שיש לטפל בהם.

כשאין משברים אי אפשר לקצר תהליכים "כדי להציל את הציבור"

כשאין קיצורי תהליכים, לא ניתן לקחת שוחד.
ציטוט
0 #9 יעקב 2010-12-27 00:00
לברה"מ הייתה חוקה
והיו כתובים בה הרבה משפטים יפים.
זה לא הפריע לסטאלין כהו זה.
טוב שיש חוקה, בייחוד אם היא חוקה טובה, המגבילה את כוחו השרירותי של השלטון.
הסיכוי שחוקה כזו תתקבל, בישראל, לא גדול. אבל גם אם תהיה חוקה, זה לא יעזור הרבה. ראה ארה"ב (לא סטאלין). יש להם חוקה נהדרת, אבל השופטים מפרשים אותה מחדש, ברוח הזמן (קרי ברוח הדיכוי באמצעות מנגנונים ממשלתיים).
אין פתרון מכני-טכני לביעה (חוקה או שיטת בחירות חדשה). הציבור צריך להשתכנע, אידיאולוגית, ולדרוש יותר חופש. אין קיצורי דרך.
כמובן - איסור חלוקת דירות ואיסור בנייה בכפרים הן שערוריות שרירותיות ומטופשות שלא משרתות שום מטרה (לא מטרה טובה ולא מטרה רעה).
ציטוט
0 #10 שמעון דיסקין 2010-12-27 00:00
חוק בלתי-חוקתי
"חוק" שאינו חוקתי אינו חוק.
ציטוט
0 #11 יעקב 2010-12-28 00:00
העיריה לא רוצה שיבואו לת"א
אולי העיריה לא רוצה לעודד עוד אנשים לבוא לגור בת"א ? שילכו לפריפריה. זו יכולה להיות טענה מתקבלת על הדעת.
אני מסוגל גם להבין מדוע, אולי, העיריה לא רוצה לעודד צפיפות ודיירים נוספים בת"א.
השאלה היא - באיזו זכות ?
אפילו נגיד שיש לעיריה אינטרס סביר שלא יבואו לגור בת"א - האם יש לה זכות לפגוע בזכות הקניין של בעלי הידרות ולמנוע את החלוקה ?
ציטוט
0 #12 אליהו, חיפה 2010-12-28 00:00
מדובר בנושא רחב. סלאמס זה תירוץ
אדם שמפצל דירה לרוב מעוניין ביותר מדמי שכירות גבוהים - הוא מעוניין בדיירים שישמרו על ערך הנכס. זה כולל נקיון הבית,חדר מדרגות נקי ומטופח, ושכנים שלא צועקים עליך כשאתה מראה לאנשים את הדירה.
במצבים חריגים, בהחלט סביר שתהיה פניה של השכנים לבית משפט - אבל המצב שהתפתח היום חורג מזה.
זאת - כי העיריה החליטה לנצל את המצב.

הבעיה מתחילה ונגמרת בצורך ב"תכנון".
כשלרשויות יש שליטה חזקה, יש הרבה קנסות על כל סוג של חריגה(סגירת מרפסת, גג רעפים, פיצול דירות, חניה מקורה, דלת נוספת ועוד), יש תרומות מקבלנים עשירים, יש שוחד מאנשים שלא רוצים לשלם קנס, וכמובן שהמחסור בדירות בשכר דירה נמוך מרחיק בהדרגה את העניים מהעיר.

במצב שהתפתח, אין לעניים כל יכולת לגור באזורים החדשים והיקרים, והעיריות מסרבות לאפשר הסבת אזורים ישנים לשימושם (ע"י פיצול דירות).
הפיתרון היחיד שעומד בפניהם היא מגורים ב"שכונות עניים מיועדות" (סלאמס) - שכולם שם עניים, וההזנחה מונעת את פיתוחם (לפחות עד שקבלן יעשה פינוי-בינוי).
ציטוט
0 #13 יופיטר 2010-12-28 00:00
התקנה החדשה של העלאת מס רכישה
על רכישת דירה שניה, שנועדה לכוון את ההשקעות של אזרחי ישראל, ולהצר את צעדי רוכשי דירה שניה, תביא גם היא למחסור בדירות להשכרה וממילא להעלאת דמי השכירות, דירות שניות הם המקור הגדול ביותר לדירות להשכרה. הבירוקרטיה הממשלתית, כרגיל, מושכת את השמיכה לכיוון אחד נניח לכיוון הראש ובינתיים נחשפות הרגלים
ציטוט
0 #14 יעקב 2010-12-28 00:00
לשכנים אין שליטה
בעלי הבתים עושים את החלוקה כדי להגדיל את ההכנסות משכ"ד. להם לא אכפת כול כך מי נכנס (אם הוא משלם), כי הם לא גרים בדירה. מי שחוששים מסלאמס זה השכנים, אלה שהינם הבעלים של הדירות האחרות בבנין, וגרים בבנין.
בעל הבית הוא הרבה פעמים לא תושב ת"א אלא תושב של שכונת ווילות בפרברים. כלומר - העיריה (כאילו) שומרת על האינטרסים של תושבי ת"א (המצביעים לעיריה).
ציטוט
0 #15 עודד 2010-12-29 00:00
אולי לשכנים אין שליטה
אבל מי שיהיה שכן גרוע יהיה גם דייר גרוע. ככה שההגיון הזה הוא חלקי בלבד, לדעתי
ציטוט
0 #16 נחמיה 2010-12-29 00:00
בקרוב, נעצר אדם שהתחלק בפיצה במסעדה
ברוח הקורה בנושא הדירות, לא ירחק היום ונקרא בעיתון שהנה נעצר אדם שהתחלק עם חברו בפיצה במסעדה,..
לא הועילה לאדם טענתו שבשל גילו המתקדם הפיצה היתה גדולה מדי עבורו, ולא היה לו צורך בכולה, ועדיף שעוד מישהו יהנה ממנה מאשר היא תבוזבז.
השופט קבע, החוק בוצע, והציבור נפגע
ציטוט
הוסף תגובה