מיון לפי תגיות

אחד במאי איגוד מקצועי אינפלציה אירופה אי שיוויון אנרגיה חלופית ארצות הברית ביורוקרטיה בנקים בנק ישראל בריאות גז ואוצרות טבע גלובליזציה דיקטטורה דמוקרטיה דת ותרבות החוק לעידוד השקעות הון הייטק היסטוריה הפרטה התחממות כדור הארץ זכויות אדם חברות ממשלתיות חופש הביטוי חופש הפרט חוק התכנון והבנייה חינוך חקלאות יוון יוקר מחייה יחסי עבודה ירוק כלכלה בעולם כלכלה חופשית כלכלה – תיאוריה כלכלת ישראל מגזר ציבורי מדינת הרווחה מדע מונופולים מים מיסים מלחמה ושלום ממשלה מערכת החינוך משבר כלכלי משטרה ומשפט נתניהו סוציאליזם סין סינגפור סעד ורווחה עוני עזרה זהר עמותות פליטים פערים צבא קומוניזם קפיטליזם קצבאות נכות קרקעות ובנייה קרקעות ודירות רגולציה ריכוזיות שוודיה שווייץ שחיתות שלטון מקומי שמאל תחבורה תעשיה ועסקים תקציב המדינה תקשורת
רביעי, 26 ינואר 2011 00:00

פשרה פושעת – המלחמה הקרה שבין האזרח למדינתו

יוזמת המדינה לאמץ לעצמה את רוב פירות תגליות הגז האחרונות באמצעות שינוי חד-צדדי של הסכם חתום הסתיימה ב"פשרה". אין זו פשרה מסוג הפשרות שבין אזרחים יצרניים חופשיים שמחליפים ביניהם מוצרים שווי ערך.

שופטים ממליצים בשנים האחרונות על עריכת פשרות כדרך לפיתרון סכסוכים. פשרה היא דרך חיים מוסרית שמתבצעת יום יום בין בני אדם יצרניים, שקונים ומוכרים זה את תוצרי עבודתו של האחר, ויש כמובן שאנשים מתפשרים בחיי יום יום על מחלוקות אחרות. אך אין זה המצב כאשר אחד הצדדים בעסקה מפעיל אלימות על הצד השני. כל הצעת פשרה במקרה זה היא צורה של כניעה לרוע, משמעותה המעשית היא שאדם שאינו מוסרי יקבל לידיו – בגלל סחטנותו – ערך שאין לו כל זכות עליו. כפיית "הסכם" מסוג זה היא פשרה פושעת, שאסור לאדם להסכים עימה מוסרית גם אם נכפתה עליו. 

מערכת היחסים שבין האזרח לשלטון ברוב המדינות בנויה רובה על סוג זה של פשרה פושעת. מעין מלחמה קרה אשר בה השלטון מדכא את האזרח דרך קבע. דוגמה אופיינית היא מערכת המיסוי: אזרחים יצרניים נאלצים להעביר חלק מקניינם לידי השלטון, המאיים לפגוע בהם בכוח הזרוע אם לא יצייתו.

פשרה ממוסדת זו, לה התרגלנו, נפוצה בעולמנו ומתבטאת בהלצה "יש בעולם רק שני דברים בטוחים: מסים ומוות." 

ההתייחסות למסים כאל תופעת טבע מאלצת יזמי תכניות כלכליות לקחת בחשבון את דרגת המיסוי הנהוגה בכל מקום שבו הם מתכננים להקים עסק. כל איש כלכלה יודע שאי יציבות היא אויב להתפתחות כלכלית ומגדילה את אי הוודאות בתוכניות ארוכות טווח. מבחינה זו עדיף לכלכלה, פעמים רבות, משטר של עריצות יציבה על מצב של חופש חלקי שבו החוק איננו יציב. המיסוי כבד במדינת ישראל מאז הקמתה, אי יציבות השלטון ושינויים מתמידים בחקיקה הכלכלית – ניצבים בעוכרי הכלכלה הישראלית. 

יוזמת המדינה לאמץ לעצמה את החלק הארי של פירות תגליות הגז האחרונות באמצעות שינוי חד-צדדי של הסכם חתום הסתיימה ב"פשרה". אין זו פשרה מסוג הפשרות שבין אזרחים יצרניים חופשיים שמחליפים ביניהם מוצרים שווי ערך. מדובר בפשרה פושעת. 

ראש הממשלה הציג את עצמו כ"עושה-השלום" שבין המחנות הניצים בעניין המיסוי על חברות הגז. משימתו הראשונה הייתה לשכנע את הציבור שהפרת הסכם עם חברות הגז מייצגת צדק. ולכן צריך להביא את חברות הגז להכרה שבמלחמה המתקיימת בין המשקיעים לבין השלטון – ראש הממשלה הוא איש הפשרה, הוא אשר יפשר בין הנצים. כמו בכל פשרה פושעת, מצליחה המזימה להפיל בפח את אלה המעדיפים את השלום הגרוע על המלחמה הטובה או, במלים אחרות, את "השלום" על פני הצדק. 

החליפה בה לבוש החוק מסתירה את פשע הפרת הסכם קיים על ידי הממשל. נתניהו שיבח את הפשרה של ועדת ששינסקי שמציבה את המדינה ואת משלם המסים באותו מישור: "הוועדה מצאה את האיזון הנכון בין צורכי אזרחי ישראל לבין צרכי היזמים". כדי לרכך את הפשרה הפושעת הציג נתניהו "תמורה" שיקבלו המשקיעים: "מדינת ישראל תיקח חלק בהגנה על הפרויקט הזה" (כאילו שהמיסוי יממן את הביטחון). 

הסביבה הפוליטית לא התבלבלה, לא ראתה את נתניהו כמפשר וברכה אותו על הצלחתו לבזוז את המשקיעים – לכפות עליהם "פשרה". יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ כרמל שאמה (ליכוד), בירך על עמידת נתניהו אל מול "הספינים ולחצי הטייקונים...". כך, באמצעות הוקעתם המוסרית של המשקיעים בעמידתם על משמר זכויותיהם, ביטא ח"כ את תפיסתו את ראש הממשלה כלוחם שלום אמיץ שכנגד כל ה"איומים" נחלץ לעזרת העם. גם שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, הודיעה כי תתמוך במסקנות ועדת ששינסקי, מפני שלאחר שבחנה את טענות המשקיעים אל מול המלצות הוועדה והשלכותיהן, היא הגיעה למסקנה כי "המלצות ועדת ששינסקי מצליחות לשרת את האינטרס הציבורי מבלי לפגוע ברווחי ותמריצי זכייניות קידוחי הגז". היא לא הסבירה את הדרך המסתורית שבה ניתן להוציא כספים מן המשקיעים "מבלי לפגוע ברווחים". 

כך, ברוח עשיית השלום והפשרה בין המדינה לאזרח, מכר ראש הממשלה לאזרחי מדינת ישראל פשרה פושעת באיצטלה של צדק והגנה על הציבור. 

אוהד קמין

עודכן לאחרונה ב שני, 01 ינואר 2018 05:11
תגיות:

פריטים קשורים

ליברטי
האייק: סוציאליזם משחית את נפש האדםהדברים של האייק שציטטתי נלקחו מן הפוסט המדהים כאן, באתר של מוסד אמריקאי שעושה בתקציב של מיליונים את מה שמוטי מנסה לעשות כאן (כמעט) לבד: http://www.cato-at-liberty.org/saving-hayek-from-the-people-who-think-theyre-saving-hayek/Hayek tells us we have private property and private capital because it does good things to the individual character. While there will be accidents, and while life is sometimes truly unfair, the best course of action is nonetheless for everyone to work as though their efforts actually mattered. And the best way to ensure that they will do so is to allow their efforts, whenever possible, to matterאם אירגוני החופש האמריקאיים, כמו Cato, Reason, Pajamas Media, Freeman, Cafe Hayek, Ludwig von Mises Institute נאבקים בכל הכוח בגל הסוציאליזם ששטף את אמריקה, בעזרת לא מעט תרומות רציניות ביותר מבעלי חברות ואנשים פרטיים שהצליחו לצמוח בזכות השיטה הקפיטליסטית, ומבינים את הצורך לשמר אותה (השוו לאנשי העסקים הפרימיטיביים בישראל) - איזה סיכוי יש, גם עם כל הצדק איתו, לאתר אחד חובבני?את מה שהאייק יגור, בא בישראל. הציבור הבהמי הושחת לחלוטין, והוא מוביל את עצמו - קרי: מובל על-ידי אדוניו הציניים, שהוא בוחר לעצמו - לתהום. ובצדק.
0
נדיה
הספינים שבאמת נעשו בסיפור היו אלהשל תומכי המלצות ששינסקי. דוגמא מכוערת לספין הייתה זו שסיפרה כי הכספים הגזולים יופנו לחינוך. איזה חינוך יהיה זה אם בנייתו תעשה על ידי מעשה כל כך לא חינוכי, כמו גזל ועושק? הערך הראשון אותו אנו רוצים להקנות לילדינו הוא הרי, לא תגנוב! תארו לכם בית ספר המוקם על מגרש גזול, מה יאמרו המורים לתלמידים? לנו מותר לגנוב, לכם אסור? גניבה וחינוך הם דבר והיפוכו. כמה צביעות , התחסדות ואחיזת עינים ישנה באמירה כי הכסף יופנה לחינוך? הטיעון הזה מכשיר את השרץ או הופך אותו לגרוע יותר? אם לממשלה מותר לגנוב, כביכול, לצורך חינוך, למה שלאדם הפרטי אסור יהיה לגנוב לצורך חינוך ילדיו? ואילו פירות יצמחו מתשתית כזו של עוול ועושק? פירות באושים! ל21 שרי ממשלה אבדו היושר והמצפון ואחר כך אבדה להם הבושה.
0
שמעון דיסקין
שוד לאור יום, ומה שעצובהוא שבראש כנופיית השודדים עומדים שני "חסידי השוק החופשי" יובל שטייניץ וביבי נתניהו.
0
אליהו, חיפה
גזל? עושק? צריך מיקרוסקופ כדי למצואהרי השינוי המדובר לא ישפיע על תגליות קודמות כלל,על התגליות הנוכחיות (שבזמן השקעתן ידעו שיהיה שינוי במיסוי) השינוי יחול רק בעוד 10 שנים.ורק התגליות הבאות יסבלו באופן מיידי מהעלאת המיסוי.אז על מה הזעקה?האם שינוי במיסוי שיחל בעוד 10 שנים באמת משפיע על החלטות המשקיעים?תשובה נתן מענה על הטיעון המגוכח, כשלאחר פרסום מסקנות ששינסקי, הגדיל את חלקו בהשקעה. הרי העלאת המיסוי הייתה ידועה - והחלטה לעכבה כדי לא לפגוע בזכות הקניין - בהחלט ראויה.
0
גיא
הטקסט טוב, אך כמה הערות1. אני לא הייתי מגדיר את משמעות הפשרה בתור:"פשרה היא דרך חיים מוסרית שמתבצעת יום יום בין בני אדם יצרניים, שקונים ומוכרים זה את תוצרי עבודתו של האחר, ויש כמובן שאנשים מתפשרים בחיי יום יום על מחלוקות אחרות." בעצם אין כאן שום קשר לפשרה, במיוחד לא בקונטקסט של ייצרנות. בתור פשרה אני מבין בתור הסכמה של שני צדדים לסיים את הסיכסוך ביניהם בדרכי שלום. מוסריותה נובעת מהסכמת שני הצדדים לא להיגרר לאמצעים אלימים אחד כנגד השני.2. "כל איש כלכלה יודע שאי יציבות היא אויב להתפתחות כלכלית ומגדילה את אי הוודאות בתוכניות ארוכות טווח. " האמת כל איש כלכלה נבון צריך לדעת שבשוק החופשי אין יציבות של ממש. בעצם בשוק בחופשי ישנן תמיד תנודות, כי ערך של מוצרים בעיני הצרכנים משתנה: היום כולם רוצים ג'ינסים, מחר דווקא קילטים". אלה תנודות "טבעיות" של השוק. למרות שאני בהחלט מסכים איתך כ התערבות של המדינה בתוך פעילות של השוק עושה אותו עוד יותר לא יציב, אך רצוי להדגיש כי בשוק אין ממש יציבות. אם אני זוכר נכון מיזס ביקר את התאוריה על שיווי משקל ויציבות בכלכלה.
0
יעקב
הלוואי שלא יהיו פשעים יותר גדוליםהמילה "פשרה פושעת" היא קצת חזקה מדי במקרה שלנו. הממשלה שלנו פוגעת באזרחיה בהרבה תחומים, פגיעות יותר קשות וכואבות.בקטע הזה יש רטוריקה משולהבת, קצת מנותקת מהמציאות בה אנו חיים.
0
ליברטי
האייק:לשלול זכות הצבעה מעובדי מדינהסוציאליזם הורס את נפש האזרחים. הוא מחנך לחוסר אחריות, כי בלי הלוקש של פטרנליזם הם לא יקנו את שקרי הפקידים מוצצי הדם על נחיצותם. פרידריך האייק הבין זאת היטב:A free society will not function or maintain itself unless its members regard it as right that each individual occupy the position that results from his action and accept it as due to his own action. Though it can offer to the individual only chances and though the outcome of his efforts will depend on innumerable accidents, it forcefully directs his attention to those circumstances that he can control as if they were the only ones that mattered.The sense of responsibility has been weakened in modern times as much by overextending the range of an individual’s responsibilitie s as by exculpating him from the actual consequences of his actions… To be effective, responsibility must be both definite and limited, adapted both emotionally and intellectually to human capacities. It is quite as destructive of any sense of responsibility to be taught that one is responsible for everything as to be taught that one cannot be held responsible for anything…Responsi bility, to be effective, must be individual responsibility. In a free society there cannot be any collective responsibility of the members of a group as such, unless they have, by concerted action, all made themselves individually and severally responsible… If the same concerns are made the responsibility of many without at the same time imposing a duty of joint and agreed action, the result is usually that nobody really accepts responsibility. As everybody’s property in effect is nobody’s property, so everybody’s responsibility is nobody’s responsibility.האייק גם חשב שצריך לבטל את זכות ההצבעה של נתמכי ממשל, כולל עובדי המדינה עצמם:It is also possible for reasonable people to argue that the ideals of democracy would be better served if, say, all the servants of government or all recipients of public charity were excluded from the vote.
0
יופיטר
לציטוטים של ליברטי. האם אלה דבריחכמה בלבד או שמדובר בעיקר ברגישות מוסרית ורדיפת צדק וחירות? עוד מקום לשאלה מדוע לא צומח אצלנו איזה הייק כזה? האם זה מפני שאין לנו אוניברסיטה פרטית חפשית אמיתית וכל המוסדות האקדמיים קשורים בטבורם לתקצוב ממשלתי שאליבא דהייק אולי הייתה פוסלת את כל הפרופסורים לכלכלה מהבעת דעה בנושא המאמר?
0
משה אבוטבול
הגניבה היא לאור היום ובג"ץ יצילנתניהו מפני האי צדק שהוא מבצע.
0
אפרים
אני רק שאלה תמימההאם מישהו מהכותבים קרא את אחד ההסכמים שנעשו עם מישהו מהיזמים?על פי עומר מואב, בעת קבלת הזיכיון, חתמו מקבלי הזיכיון על הסכמה שהממשלה יכולה לשנות את התנאים. אני חושד שזה אמנם נכון, כי לא ראיתי בשום מקום פרסום של נוסח הסכם כלשהוא, אלא לוביזציה למען היזמים העשוקים.אם זה נכון, איני מבין על מה המהומה.
0
גיא
תגובה לאפריםומה מפריע לממשלה לבוא לומר: הנה ההסכם, פה תשובה וחבריו חתמו כי הם מוכנים לקראת כל הגזירות העתידיות לבוא? אם ישנו סעיף כזה בהסכם בשביל מה היה צריך בועדת ששינסקי, למה אנשי העסקים המעורבים בעניין כל כך התמרמרו? אני מאמין כי סעיף כזה לא קיים בהסכם ולכן קמה כל ההמולה האת, אשר דרשה אף התערבות של כל השרים וכו'
0
רון
תגובה לאפריםבניגוד לך אני ראיתי את ההסכם. הסיפור, שמפיץ פרופסור מואב, הוא הטעיה שמקורה בגרסאות שונות שמפיץ פרופ' ששינסקי. החברות חתמו על הסכם המציין שהן ינהגו על פי כל דין שיהיה קיים מעת לעת. ברור שהחברות אינן יכולות לנהוג שלא על פי דין. אין בהסכם כל תזכורת להעלאה של תמלוגים או למס יסף ספציפי על תעשיית הנפט והגז.
0
ארופאי
שאלה לאפריםהנחת היסוד שלך מפתיעה ולכן היה ראוי שתציין את הסיבות אשר הובילו אותך להאמין שיש סעיף כזה.אני לא ראיתי את החוזה כך שלאמונתי אין תוקף חזק משלך. אך להלן הפירוטא. האם אתה תחתום על חוזה ותשים כספך על קרן הצבי. כאשר החוזה מציין שהצד השני ראשי לשנותו בשרירותיות. אני אישית לא הייתי חותם על חוזה כזה אפילו אם הייתי צריך להשקיע רק שקל אחד. כל שכן היזמים אשר נעזרים בסוללת עורכי דין אשר עומדים על כל קוצו של יוד בחוזה אשר מושקעים בו מליונים.ב. יש מעיין סתירה (לפחות בעיניי) לתדמית אשר מנסים להשוות ליזמים (כוחניים, תאבי בצע וכו) לבין הטענה שיש סעיף כזה בחוזה. הרי אי אפשר לטעון שהיזמים טפשים ( כי גם אם הם טיפשים אזי יש להם סוללת עורכי דין שלא תאפשר להם חתימה על חוזה שלא שווה את הנייר שעליו נכתב) כך שהם כנראה נאיבים והאמינו שהמדינה תתנהג ביושר ולא תשנה את חוקי המשחק. לא משנה איך אני מסתכל על שני הטיעונים האלה הם משאירים טעם רע של דיסאינפורציה. אף על פי שהם אולי לא סותרים אחד את השני ברור שיש פה מידע חסר וכוחני תאב בצע לא הולך יד ביד עם נאיבי.וכמובן כמו שציין גיא פעולות הממשלה היא אנדיקציה מאוד טובה. הרי אם זה היה רק סעיף חוזי חוקי לא היה צריך דיונים', ישיבות וועדה.
0
אפרים
לא קיבלתי תשובהאני לא ראיתי חוזה ורק רציתי לדעת אם מישהו מהכותבים ראה. לעניין שאלת האירופאי, במדינה "מתוקנת" כשלנו מקובל שבהסכם עם המדינה, הקבלנים/יזמים מסכימים לכל מיני דברים ואח"כ מפעילים לובי לביטול חלק מהסעיפים. ראה מכרזי ההתפלה הראשונים...
0
אירופאי
המקרה שציינת היה הפוך זכורניזוכי המכרז ניסו לשנות את ההסכם מול המדינה וללא הצלחה יתרה. אלא אם אני כן מפספס משהוא. כאו המדינה כן "מצליחה" לשנות הסכם (חוזה) מול היזמים.
0
יעקב
סיפור על הפרת חוזהחבר סיפר לי סיפור אמיתי על מקרה שקרה לו. היה לו חוזה עם חברה גדולה לאספקה של פריט מסוים, ולאחר שהוא כבר השקיע כסף בנושא ביטלה החברה הגדולה את החוזה (כי ההזמנה שלהם מלקח שלהם התבטלה). החבר ביקש פיצויים על ההשקעות שלו לפי החוזה. החברה הגדולה אמרה: "לא נשלם. תתבע אותנו".החבר לא תבע אותם, וויתר וספג את ההפסד. אח"כ הוא עשה עסקים אחרים עם אותה חברה והרוויח טוב.מקרים של הפרה של חוזה, או תיקון של חוזה מתרחשים, בחיי המעשה, כול הזמן.
0
יעקב
יש לצנן את להט הרטוריקהאכן קורה שחוזים מתבררים לאחר מעשה כבעייתיים וטעוני תיקון, לצד זה או אחר. אין זה פשע לבקש תיקון חוזה ולהסכים על תנאים חדשים.קצת צורם כאן שהמדינה היא שמבקשת תיקון חוזה לאחר חתימתו, כי בכוח המדינה לאיים בהחרמה או ביטול מוחלט של החוזה - והאיום הזה לא תקין.אבל, בהחלט, יש מקרים שמתקנים חוזים לאחר מעשה... זה לא כול כך נדיר.הרטוריקה, מכל הכיוונים, גם בבלוג זה, עלתה לטונים גבוהים מאשר נראה לי שמוצדק על פי המקרה. ביחוד צורמת לי הרטוריקה של שר האוצר יובל שטייניץ. אף פעם לא התלהבתי ממנו, ועכשיו עוד הרבה פחות.
0
דוד
"סיפור על הפרת חוזה"ה א י ד א ל הוא "השלום" בין פרטים ובין מדינות: "לעקור את הכוח מתוך יחסי האנוש". האם מישהו יוותר על האידאל? האם מישהו יקיים את האידאל?
0

3000 תוים נשארו


למעלה