שני, 03 ינואר 2011 00:00

2010 – פרצופו המדמם של המערב

"המשבר הכלכלי" יאלץ ממשלות לצמצם את "מדינת הרווחה" שצמחה פרא וגררה את המערב לחובות כבדים. הפגנות המוניות, חלקן אלימות, בשנה שחלפה הן הקדימון לצפוי להתרחש כאשר פוליטיקאים יאלצו לספר להמון ש"אין כסף".

"עליית מדרגה" בשרשרת השביתות שמשתקות בחודשים האחרונים את יוון. בהפגנות האחרונות באתונה נזרקו עשרות פצצות תבערה על כוחות המשטרה בנוסף ליידוי אבנים. מאות הפורעים, רובם צעירים, זיהו את שר הפיתוח לשעבר קוסטיס הצידאקיס בסמוך לבניין הפרלמנט, ובהעדר מטרה ממסדית טובה יותר בסביבה, חטף השר לשעבר את האבנים.

1117 1

עם פרוץ "המשבר היווני" כתבנו שניסיון לצמצם את "מדינת הרווחה" היוונית יגרור לשריפת בניין הפרלמנט באתונה. המפגינים המיליטנטים המכונים בכתבה "אנרכיסטים", יחד עם עשרות אלפי מפגינים "שלווים" (peaceful) הם שיקבעו בשנים הקרובות את סדר היום במערב.

באותו שבוע תקפו עשרות סטודנטים מפגינים את מכונית הרולס רויס בה נסעו הנסיך צ'רלס ורעייתו קמילה במרכז לונדון. שמשה נופצה וצבע הותז על רכב השרד של הזוג המלכותי מוכה ההלם. עשרות אלפי הסטודנטים (כולל "קומץ אלים") מחו נגד העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות פי שלושה.

1117 2

 

ובפריז מחו כ-100 אלף מפגינים, לפני מספר שבועות, נגד העלאת גיל הפרישה לפנסיה מ-60 לגיל 62...

אירועים "קלים" אלה מבשרים את הצפוי למערב בתהליך הגמילה האיטי מההתמכרות ל"מדינת הרווחה". הרעיון הסוציאליסטי שיבש לחלוטין את דעתם של רוב אזרחי מדינות המערב במאה השנים האחרונות – רוב הציבור חדל להבין שהמקור היחיד לעושר ורווחה הוא עבודה ומכירה חופשית של פירות עבודתך לזולת. מדינת הרווחה מבטיחה להמונים שפע, פנסיה, בריאות וחינוך שלא תמורת עבודה. המדינה ניתקה את הקשר הישיר שבין עבודה לרווחה ונטעה בהמונים את התחושה שהכסף צומח על עצים שנטועים בגן עדן סמוי בחצר הפרלמנט – כל מה שנותר הוא לחלק אותו באופן "צודק" ו"שוויוני".

בחלוף השנים גדלה הדרישה ליתר "צדק שוויוני", הציבור דרש מהפוליטיקאים כתנאי לפתק בקלפי, לקטוף יותר כסף מהעצים שבחצר הממשלה. אבל אין עצים כאלה, וכבר מאוחר מידי לאכזב ציבור כה גדול של מצביעים בהסברים מיגעים שאף פעם לא היו עצי-כסף. התופעה ידועה לכל ילד שמשקר ונאלץ לתמוך בשקר באמצעות שקר חדש, גדול יותר. 

כדי לתמוך בשקר לקחו הממשלות הלוואות במשך עשרות שנים וגלגלו אותן. אבל יום אחד צריך לפרוע הלוואות – ופעמוני יום הדין התחילו לצלצל. יוון, אירלנד, ספרד, בריטניה ועוד מדינות כבר נאלצות לחתוך במדינת הרווחה, ב"הטבות", ב"זכויות העובדים", ובשירותי ה"חינם". הפוליטיקאים עדיין אינם מעיזים לספר לציבור את האמת על מקור העושר – נדרש מהפך אידיאולוגי שאיש עדיין אינו מוכן לו. המפגינים ממשיכים לדרוש את המנה הממכרת לה התרגלו מאז שנולדו – את הכסף מהעצים שאינם קיימים.

אני לא מאחל לאף אחד להיקלע למרכז דטרויט, לוס אנג'לס, או סיאטל בשבוע בו יאלץ הממשל האמריקאי לבטל או לצמצם את קצבאות המזון ("בולי המזון"), שירותי הבריאות הציבוריים, מענקי הסעד והאבטלה, ולסגור מאות סוכנויות פדראליות מיותרות שצמחו פרא.

מוטי היינריך



עודכן לאחרונה ב חמישי, 22 פברואר 2018 19:26
תגובות  
0 #1 לוי 2011-01-04 00:00
מחיאות כפיים
ג'ון גאלט, ואימו הרוחנית איין ראנד, בוודאי היו מוחאים כפיים לו קראו את המאמר.
מתאים ככפפה ליד לנאום המעודכן של ג'ון גאלט ב"מרד הנפילים מכה שנית".
ציטוט
0 #2 אאא 2011-01-05 00:00
מאוחר מדי ומעט מדי
המערב עם רגל ושלושה רבעים בקבר.יש לו,לא יותר מ5-10 שנים לפני שהוא מתרסק סופית.הכלכלה היא ממש לא הבעיה היא הכי קשה של המערב.
זה מעבר ליכולת תיקון.כמו שיש מכוניות במצב של טוטאל לוס,יש גם ציביליזציות כאלה.

זו לא היתה תקופה נחמדה לחיות בה כשרומא קרסה וזה יהיה נחמד אפילו פחות כשהמערב יחדל להיות רלוונטי.

האיסלם,ההיספנים ומזרח אסיה יהיו 3 הגושים שישלטו בעולם כבר בחצי השני של המאה.
ציטוט
0 #3 יעקב 2011-01-06 00:00
לא להיחפז
רומא לא שקעה תוך חמישים שנה, אלא תוך משהו כמו 300 שנה. לא יודע כמה זמן ייקח למערב לשקוע, אבל יותר מ 50 שנה.
ואז יחזרו הבארבארים לשלוט בעולם....
ציטוט
0 #4 אאא 2011-01-07 00:00
שאלה למוטי היינריך
האם הינך שולל את עיקרון המיסוי הפרוגרסיבי ?
אם לא,מדוע ?
ציטוט
0 #5 יעקב סתר 2011-01-07 00:00
הזכות לרווחה
"הזכויות" שמחלקת מדינת הרווחה לנתיניה הן זכויות מומצאות, שאינן קיימות במציאות הריאלית. כל "זכות" שפוליטיקאים תאבי שלטון ממציאים כדי להשביע את רצון העם לרווחה חומרית בלי להרוויח אותן בעבודה - נידונה להמיט חורבן על מקבליה. בסופו של דבר כל "זכות" מעוררת תאבון לזכות חדשה מאותם הנימוקים שהובילו להמצאת הזכות הקודמת ("הזכות לשכר הוגן" מובילה ל"זכות לקורת גג", הזכות לקורת גג מובילה ל"זכות לתנור חימום", וכך הלאה עד פשיטת הרגל הכלכלית והמוסרית המצפה בסוף התהליך. אבל המחלה היא אנושה. בני אדם רצו תמיד את מה שלא מגיע להם בזכות, והעדיפו להשתמש בכוח כדי להפקיע זכויות אמת של אחרים - למשל, הזכות לקניין של פרי עבודתך - השיח החברתי של מדינת הרווחה מוביל לפשיטת רגל ובסופו של דבר למשטר אוטוריטארי - אם לא גרוע מזה. ואז מבטלים באיבחה אחת את כל "הזכויות" שחולקו ביד נדיבה ומשאירים אותן רק למקורבים לשלטון, וכל היתר מגורשים למחנות עבודה.

יעקב סתר
ציטוט
0 #6 יעקב סתר 2011-01-08 00:00
ליברטי = חופש
מבוכה קלה אחזה בי כשהזכרת את שמי בנשימה אחת עם מאור גדול כמו מוטי היינריך (והענקים איין ראנד ומילטון פרידמן, מוריי הדגולים) קטונתי. אבל הוחמאתי. תודה. גם אני לא סופד עדיין את ארה"ב והמערב. רעיון החופש לא ימות. הוא יישאר חי וקיים כל עוד ישרוד אדם אחד בכדור הארץ. אסור להיסחף בתבוסתנות ולסגת מקו החזית של המלחמה למען החופש - כאן, במדינת ישראל ובמזרח התיכון, באירופה, וכמובן בעולם כולו. לפעמים נדמה שהחופש נסוג צעד אחורה ונכנע לעריצות, אבל יש לו גם נצחונות מפוארים. הרבה נצחונות מפוארים. תראו את סין - מעל מיליארד בני אדם - זוכים לחופש כלכלי (לעת עתה) שלא היה אפשר לדמיין אותו בשנות ה-60, שנות המשמרות האדומים הורסי התרבות הברברים ברשות המדינה. סין תצטרף במוקדם או במאוחר למערב ותהיה למדינה פלורליסטית-מערבית. זה יכול לקחת דור או יותר, או פחות, אבל זה חייב לקרות. המשטר שם בנסיגה ואין עתיד לטוטליטריות. זה פשוט לא עובד. אני מוצא סימני פיכחון גם באירופה. בהולנד, בצרפת ובגרמניה - בשיח "הליבראלי" המזויף, עדיין מכנים את הכוחות האלה "תנועות ימין קיצוני" או "שונאי זרים" ושטויות מסוג זה, אבל לא יעזור להם, רעיון החופש וההתנגדות לעריצות - גם זו הדתית - יגבר בסופו של דבר. יהיו לחופש הזה גם וריאנטים כאלה ואחרים, כל מדינה והמורשת שלה, אבל החופש ינצח.
ציטוט
0 #7 ליברטי 2011-01-08 00:00
פתיחה מרתקת, אמצע מדהים, סיום הזוי
מאמר מעולה, חזק, נוקב, נכון - עד הסיומת המאכזבת. להביא דוגמאות מאתונה, לונדון ופריז - ולסיים בדטרויט?

אני מבין את הקנאה העקרה לארה"ב, אבל זו המדינה היחידה בעולם שבה ציבור ע-נ-ק של עשרות מיליונים מבין בדיוק את הסכנות המתוארות, ולא הולך לגרדום כצאן (מה שאופייני דווקא ליהודים).

האמריקאים תוססים, יוצרים, כותבים בלוגים, מקימים רשתות כמו FOX ואתרים כמו REASON, ומצמיחים מתוכם אנשים כמו איין ראנד ומילטון פרידמן. בישראל יש את מוטי היינריך ויעקב סתר - מול צונאמי של מנוולים נוסח יחימוביץ, שישינסקי, שטרית וכפיליהם האינסופיים.

הניצחון הסוחף של הרפובליקאים בבחירות האחרונות, ההדחה של פלוזי מנשיאות הקונגרס, המושלים שנבחרו בעשרות מדינות, בתי מחוקקים שלמים שעברו לידי תומכי ה- Tea party מוכיחים שמוקדם להספיד את ארה"ב יחד אם אותו "מערב" (שאינו אלה אירופה, מולדת מרקס).

גם ברה"מ הספידה את המערב. נו, איפה היא ואיפה ארה"ב?

עדיף להסתכל על הביצה הישראלית הסרוחה שסרטן הסוציאליזם אכל אותה מבפנים מזמן. אולי בדטרויט יהיו מהומות - ולא יהיו, כי כל אמריקאי, בניגוד אפילו לבריטים, שעוד לא השתחררו מהבושה של המלוכה, יודע שגם הוא יום אחד יכול לנסוע ברולס-רויס - אבל קודם ת"א תעלה באש חברינו הערבים, שיותר קרובים אלינו במנטאליות ממה שנהוג להודות.

גם הם, כמונו, נאנקים תחת דיקטטורה - רק שאצלם אלה משפחות האצולה, ואצלנו זה מעמד הפקידים מוצצי הדם, אנשי הקבע המפוטמים, ומיליון חרדים שמתפללים במקום לעבוד. ראינו איך זה הצליח להם בשואה, וישראל בדרך לשואה שנייה, לצערי.

אבל גם לערבים וגם לישראלים מגיע לחיות חיים של סבל ומאבק יומיומי על הישרדות, כי הם הם האחראים למצבם: רובם ככולם מוגי-לב אפסים, מטומטמים יהירים בלתי-חדירים לידע חדש, המעדיפים מנה חמה במלונה שלהם על פני חיים של חופש ואחריות.

כיוון שאני מאוד אוהב את האתר, היחיד בישראל שאומר את האמת על מצבה בצורה ברורה, לא אלאה מלהמליץ לכל קוראיו הדוממים, שאולי עדיין מתקשים להיפרד מאשליות נאיביות שיהיה כאן טוב מתישהו (אני הייתי שם) - לארוז את החפצים, ולהגר לארה"ב בכל דרך, או לפחות להבריח את הילדים, לפני שיהיה מאוחר.

בישראל, מספר מוצצי הדם עלה מזמן על מספר יצרני העושר. האיזון האקולוגי הופר, וקריסת החברה הזו, הרקובה מבפנים, היא רק שאלה של זמן.
ציטוט
הוסף תגובה