התיקון השני לחוקת ארצות הברית שאושר סופית בשנת 1791 מעגן את זכותו של אזרח אמריקאי לשאת נשק. זכות בסיסית זו להגנה עצמית מותקפת בשנים האחרונות על ידי הממשל הנוכחי. הויכוח מתלהט מידי פעם כאשר מתבצע רצח "יוצא דופן" כמו הטבח שביצע זוג מוסלמי בסאן ברנרדינו בקליפורניה. שני בני הזוג ירו למוות ב-14 אזרחים בתחילת חודש דצמבר האחרון.
הניו יורק טיימס אימץ את המלחמה ב"שוק הפרוץ" של מכירת כלי נשק באמריקה וקרא במאמר מערכת בעמודו הראשון ל"פיקוח יעיל על מכירת כלי נשק" ולהחרמת נשק אוטומטי שנמצא בידי אנשים פרטיים. לשים קץ ל"מגיפת האקדח" (End the Gun Epidemic in America). נדיר מאד שמאמר מערכת מפורסם בעמוד השער של העיתון, זה קרה בפעם האחרונה בשנת 1920.
החוגים "הליברלים" ("שמאל חברתי" בעברית) בארצות הברית מצדדים ב"פיקוח" ממשלתי על נשיאת נשק ומכירת נשק. ה"חוגים השמרניים" מתנגדים לפגיעה בזכות חוקתית זו. קל ללכת שבי אחרי מילת הקסם "פיקוח ממשלתי". התחושה המיידית נוסכת ביטחון: הממשלה תפקח, הרעים לא יוכלו לרכוש נשק, וכך יינצלו חיי אזרחים תמימים. אמונה נאיבית בכוחה של המדינה ופגיעה בחופש הפרט להגנה עצמית.
"הרעים" תמיד יוכלו להשיג נשק כפי שהשיגו המוסלמים שטבחו לאחרונה בפריס. בצרפת קיימת רגולציה הדוקה על מכירת נשק.
המאבק בעד או נגד נישא לעיתים על גלי הומור, לפעמים גזעני. טענה שמרנית נפוצה היא "רובים לא יורים... אנשים יורים". לאחרונה תוקנה סיסמא זו (כנראה על ידי חוגים "דרומיים"): "רובים לא יורים... שחורים יורים". ומיד הופץ התיקון שמנגד: "...ואם לבן יורה... זו בטח תאונת נשק בשוגג".
בשבועות האחרונים מופץ באינטרנט הניתוח הסטטיסטי הבא (שנכתב במקור כבר לפני שנים):
רופאים
א. מספר הרופאים בארצות הברית עומד על כ- 700,000.
ב. מספר מקרי המוות שמוגדרים כ"תאונה רפואית" (Accidental deaths) עומד על 120,000 בשנה [מספר המקרים כנראה גדול יותר].
ג. מספר מקרי המוות שמוגדרים כ"תאונה רפואית" לרופא בודד עומד על 0.171 לרופא לשנה.
הנתונים מבוססים סטטיסטיקה של משרד הבריאות האמריקאי.
כלי נשק
א. מספר האזרחים בעלי נשק בארצות הברית עומד על כ- 80,000,000 . כן, 80 מיליון אמריקאים.
ב. מספר ההרוגים בגלל "תאונות נשק" [להבדיל מרצח] בכל קבוצות הגיל עומד על כ-1,500 הרוגים בשנה.
ג. מספר ההרוגים בגלל "תאונות נשק" לאזרח בודד בעל נשק בארצות הברית עומד על 0.0000188 הרוגים לאזרח לשנה. [מספר מקרי הרצח בארצות הברית עמד בשנת 2012 על כ- 15,000 נרצחים. לכן, היחס בין מספר הנרצחים לבין מספר בעלי הנשק עומד על כ- 0.000188].
מקור הנתונים: FBI
מסקנה: לא לכל אחד יש נשק, אבל לכל אחד יש לפחות רופא אחד. המשמעות היא שהסיכוי למות מידי רופא, גבוה פי 9,000 לערך, מהסיכוי למות מידי אזרח נושא נשק. צריך לאסור רופאים לפני שאוסרים בעלות על נשק...
טרם פרסמנו את סטטיסטיקת הנזק שגורמים עורכי דין לאזרחים. חששנו שההלם מפרסום הנתונים יגרום לפאניקה ציבורית ואנשים ינהרו לטיפול רפואי.
עד כאן ברוח ההומור. הדיון הציבורי בסוגיה נמשך.
מוטי היינריך
דבר ראשון, זה שיש יותר אלימות בנשק חם לא אומר שיש יותר אלימות. אני לא מכיר מישהו שמעדיף להידקר למוות על זה שיירו בו למוות.
ודבר שני, זה מצחיק להשוות את ארה"ב למדינות אחרות בעולם כשבתוך ארה"ב יש מגוון רחב של מגבלות על שימוש בנשק ושל מספר רציחות ל-1000 איש. ואם בודקים, אז לא מוצאים שום קורלציה בין מספר האנשים שנרצחים (ל-1000 איש) לבין מספר או חומרת החוקים המגבילים שימוש בנשק.
מה לעשות. אם מישהו רוצה לרצוח מישהו אחר, חוקי נשק לא יישנו לו. אפילו אם הם כנראה ישנו את שיטת הרצח שהוא יישתמש בה.
אם הקורלוציה של יותר נשק-יותר מקרי מוות אז לא היית אמור למצוא שבמדינה עם שיעור הנשק פר קאפיטה הגבוה ב.. שים לב - בעולם תמצא שיעור רצח הגבוה ביותר בעולם? למה אתה מתעלם ממדינות עם שיעור רצח גבוה יותר שאין בהן נשק אזרחי חוקי? כי זה לא תואם את הנחות המוצא שלך?
צריך לשקול מול זה את מקרי המוות או הפשע שנמנעו בזכות יכולתם של אזרחים בעלי נשק להגן על עצמם, להבריח תוקף, או רק להרתיע אותו.
הסטטיסטיקה הזו - הפשע שנמנע בזכות הבעלות על נשק קשה להציג כי אין סטטיסטיקה כזו - אי אפשר לספור מקרה שלא קרה. אז נוטים להתעלם מהאספקט הזה ומציגים כאילו שהנשק רק גורם נזק נטו, ולא מביא שום תועלת.
ברמה עקרונית - יש לאדם זכות להגנה עצמית - וגם עם נשק.
אבל - אצל השמאל אין לאדם שום זכויות (מול המדינה). המדינה נוטלת לעצמה את תפקיד ההגנה על האזרחים - תוך שלילת האפשרות של האזרח להגן על עצמו. והמדינה נוטלת לעצמה זכות לאסור בעלות על נשק.
אבל המדינה אינה אלוהים. היא לא כול יכולה ולא מושלמת. היא אינה מסוגלת להגן היטב על האזרח, וגם אינה מסוגלת לפקח על איסור בעלות על הנשק ולמנוע נשק מפושעים.
כמו בתחומים רבים אחרים, לוקה השמאל באשליות ביחס ליכולתה של המדינה, ומתעלם לחלוטין מזכויות האדם.
ב. מבחינה פילוסופית יש ויכוח שלא נגמר ולא יגמר בין תפיסת האדם הליבררטנית- אובייקטיביסטית שהוא ראציונלי מיסודו לבין תפיסה שמרנית מחד או סוציאל דמוקרטית מאידך הסבורה שהאדם מיסודו זקוק להגנה מצד המדינה בשל אי היותו רציונלי שתפגע בו בהקשרים מסוימים.
לגבי ארצות הברית ניתן להצביע על שימוש בנשק חוקי ע"י מי שאינם מורשים כמו ילדים וזאת בשל אי החזקה נכונה של הנשק.( למעשה היו מקרי רצח לא מעטים).
ג. זכות לנזק אינה אומרת בהכרח שאזרח זכאי לכל סוג נשק.
ד. האם חיוב אזרח במיומנות בשימוש בנשק והבטחתו הראויה הנם לגיטימים מצד המדינה?
ואגב, אף אחד לא אומר שצריך לבטל כליל את הזכות לשאת נשק. הויכוח נסוב סביב יצירת מגבלות כאלה או אחרות.
GUNS DONT KILL, PEOPLE DO!
או
WHEN OWNERSHIP OF GUNS IS OUTLAWED, THEN ONLY OUTLAWS OWN GUNS
וכו'.
אך, עם כל הכאב במיקרי זוועה של רצח המונים שקורים בין היתר בארה"ב, העקרון הבסיסי חייב ליהיות חופש, חופש מוחלט - כל עוד אינך עושה בחפץ שימוש אסור, אזי אין לאסור אחזקתו. אסור לאסור על בן אנוש להחזיק חפץ כלשהו. החופש אינו יכול ליהיות "מוגבל" או "רק במיקרים מסוימים". שהרי גם עם רכב אפשר להרוג הרבה אנשים, האם נאסור בעלות פרטית על רכב? אך אני שוב סוטה מהבסיס של הויכוח.
על סמך מה אסור לי, אזרח שומר חוק להחזיק בכלי שיכול להציל את מישפחתי מתקיפה?! להגן עלי מאלימות!?
ללא חופש, אין הומינזם. וחופש פירושו לעשות כרצוני כל עוד איני פוגע בזכות זו של פרט אחר. זהו הבסיס של הויכוח - חופש או לא חופש
מי שאוסר היום נשיאת נשק, יאסור מחר מכוניות פרטיות כי זה "רצח כדור הארץ" וכו'. החופש הוא העקרון החשוב ביותר. אל תתפתו לסטטיסטיקה וסטטיזם.
זה גם חופש להחזיק בכל מיני חפצים.
החופש הזה ישלל ממני אם אפגע באדם אחר. לגמרי הוגן והגיוני.
מצד שני,
מה תפקידה של מדינה?
אנו הליברטיאנים חוזרים וטוענים: המדינה צריכה להגן על זכותי לחיים וזכותי לקניין. מכאן נגזרים אינספור חוקים ותקנות (למשל חוקי התנועה).
אם המדינה צריכה להגן על חיי אזרחיה, מבפנים ומבחוץ, אז לשם מה האזרח הפרטי צריך לשאת נשק?
האם אין עיקרון של מונופול של המדינה על האלימות ?
ואם יש לי זכות להחזיק נשק, כאמור ע"פ המגיבים כאן, ע"מ להגן על עצמי, למה לא להחזיק כלי מלחמה ממש נגד אוייבים חיצוניים? איפה זה נגמר?
התשובה כמדומני היא ניסוח זכות להחזיק נשק רק למטרות הגנה עצמית, כלומר אקדח (ממש לא 0.45 אם להיות ספיציפי...) אחד בלבד.
האפשרות להחזיק ארסנל של רובי סער צריכה להתבטל.
ניתן במדיניות כזו לממש את זכות ההגנה העצמית (זכות לחיים) ויחד עם זה לא לרוקן מתוכן את המונופול של המדינה על האלימות (צבא ומשטרה). במקום שאין מונופול כזה, מתקיים למעשה משטר של מאפיות.
מפני שהמדינה אינה כול יכולה, ואינה מסוגלת למלא את מה שאנו היינו רוצים שתעשה.
המשטרה לא יכולה להיות נוכחת בכול מקום ומקום ובכול רגע ורגע ולהגן על כול אזרח. זה בלתי אפשרי. לרוב המשטרה מגיעה **אחרי** שהפשע התבצע.
זה שהמדינה אמורה לסייע לאזרח להתגונן מפני תקיפות ושוד זה לא אומר שהאזרח אסור לו להתגונן בעצמו (עד שהמשטרה מגיעה) ולהחזיק באמצעים להגנה עצמית - נשק.
אנו עושים אידיאליזציה של המדינה - היינו רוצים שהמדינה תעשה עבורנו א' ו ב' וג'... אבל זו אוטופיה. המדינה היא אנשים - המדינה מוגבלת ביכולות שלה... המדינה היא לא אלוהים - המדינה היא אהוד אולמרט.
בעולם הבלתי מושלם שלנו, כול אחד צריך לדאוג לעצמו כמיטב יכולתו, ולא להיתפס לאשליית המדינה - שהמדינה היא אבא גדול ומיטיב שיגן עליך מפני כול צרה. אין דבר כזה.
המדינה צריכה - כמו רופא טוב - קודם כול לא להפריע, קודם כול לא להציק ולא להזיק לאנשים לקיים את עצמם ולהגן על עצמם, ולחיות את חייהם.
מעבר לזה - המדינה יכולה לנסות לעזור... אבל - קודם כול - לא להפריע.
וכמובן שהחקה צריכה להיות רזה.
אבל זו עוד אוטופיה. אין שום סיכוי שבנסיבות השרויות בישראל תיתקבל איזושהי חוקה. על דברים הרבה יותר קטנים איננו מסוגלים להגיע להסכמים.
לא כול מה שחולמים עליו יכול להתגשם.
לא. עקרון החופש לעשות כרצוני כל עוד איני פוגע פיזית בזולת או ברכושו חייב ליהיות מעל הכל. מי שאינו מסכים, אנא היתיחסו לטעון שלי לגופו, אל תסיטו את הדיון ל"מונופול של הממשלה לאלימות" או "חוקה" וכו'
מה בדיוק אפשר לומר על זה?
מצטט את עצמי:
"התשובה כמדומני היא ניסוח זכות להחזיק נשק רק למטרות הגנה עצמית, כלומר אקדח (ממש לא 0.45 אם להיות ספיציפי...) אחד בלבד.
האפשרות להחזיק ארסנל של רובי סער צריכה להתבטל.
ניתן במדיניות כזו לממש את זכות ההגנה העצמית (זכות לחיים) ויחד עם זה לא לרוקן מתוכן את המונופול של המדינה על האלימות (צבא ומשטרה). במקום שאין מונופול כזה, מתקיים למעשה משטר של מאפיות."
אז תחריראל, בהמשך לוגי לטענתך, בארה"ב בה ניתן לרכוש רובי סער יש "משטר של מאפיות"? והעובדה ש"רובי סער" הניתנים לרכישה בארה"ב אינם אוטומטיים מלאים (כלומר, יש רק מצב "בודדת",אין מצב "צרור") הוא לא טיעון כי ניתן בקלות להשיג את התכונה הזאת ע"י שינויים קלים בנשק.
כמו-כן,ה"זכות לחיים" אינה זהה או אפילו קשורה ישירות לזכות להגנה עצמית, בשום מדינה מודרנית למדינה אין "מונופול על אלימות" שכן אז הגנה עצמית הייתה בלתי חוקית, וכו'
שאלה מעניינת היא אם זכות זו חלה על כול סוגי הנשק, או שיש למדינה זכות להטיל מגבלות מסוימות - למשל - איסור על טנקים פרטיים. ואם אנו בעד מגבלות - כיצד מנמקים זאת? איך מעגנים תיאורטית את הזכות של המדינה להטיל מגבלות? ואיך מגדירים את המגבלות? מה מותר ומה אסור?
וסתם בעניין: בארה"ב המאפיה נתנה את הטון עשרות שנים. לא בגלל שמותר לקנות חופשי כלי נשק, אבל ההיתר הזה, איך נאמר, לא ממש עזר להיפטר מהטרור של המאפיה.
מצב שבו לכל אחד שמורה זכות להצטייד בארסנל רובי סער (והשד יודע עוד מה), יכולה להיות לעזר להתארגנויות קטונות של צבאות פרטיים קטנים. בד"כ אדם לא מחזיק M16 נגיד בשביל היופי. הנשק הזה בסוף מופעל. זו תרומה לא רעה למאפיה.
הזכות להגנה עצמית קשורה, ועוד איך קשורה, לזכות לחיים. הגנה עצמית (במובן המיידי והמאוד מקומי של המילה) לא סותרת את עיקרון המונופול על האלימות. למונופול הזה יש משמעות ברורה: המדינה היא המוסמכת בלעדית לטפל בפושעים מבפנים ובאוייבים מבחוץ.
אי קיומו של מונופול כזה משמעו שכל אחד יפעל כראות עיניו כנגד האיומים האלו. אתה מתאר לעצמך מציאות כזו?
הגנה עצמית לא דורשת, תקן אותי אם אני טועה, מטול בזוקות ומקלע 0.5 על נגמ"ש. אם התשובה שלך היא שהגנה עצמית כן דורשת את הכלים האלה, אז המסקנה שהמדינה לא מבצעת את תפקידה. בחלל הזה המאפיה נושאת את ראשה.
לסיכום: הזכות לחיים משמעה גם זכות להגנה עצמית. זכות להגנה עצמית משמעה היתר לרכוש ולשאת נשק, ובלבד שזו מטרתו ותכונותיו.
למדינה חייב להיות מונופול על האלימות. מונופול זה לא סותר את זכותו של הפרט להגן על עצמו (במובן הכי הגנתי של המילה...).
מונופול המדינה על האלימות נמצא בסכנה אם לכל אחד עומדת הזכות לרכוש אמצעי לחימה של חי"רניק מצוי.
אם אני לא טועה, אף אחד מאיתנו לא טוען שהארגון המתקרא "מדינה" סיים את תפקידו ההסטורי ואין בו שום תועלת.
באסכולת החופש, תפקיד המדינה הוא להגן על זכות הפרט לחייו וקניינו.
אנחנו מסכימים?
אם כן, צריך להיות למדינה מנדט ברור לגבי ההיתר לנשיאת נשק עם מגבלות חמורות להיתר זה. דומה להצדקה לקיומם של חוקי תנועה.
הסיבה מאוד פשוטה: אנחנו אומרים שהחופש של א' נגמר בקצה האף של ב'. מכאן, אם א' מחזיק באמצעי לחימה של חייל קרבי, ב' בהחלט יכול להרגיש מאויים או לחשוש מאוד מתאונות, גניבה וכמובן "בורג משתחרר" מהראש של א'. כשסביבו של ב' יש הרבה אל"פים כאלה, פוטנציאל הנפץ אדיר.
דבר ראשון, מה שנקרא ה gun show loop hole לא קיים
זה בולשיט מוחלט שגם אובמה חזר עליו ב town hall meeting האחרון שקיים.
דבר שני שיעור הרצח באמצעות נשק חם בארצות הברית בקרב הלבנים נמוך מהשיעור בקרב אוכלוסיות לבנות במדינות מערביות אחרות.
שלישית, גם חולי רוח עורכים מעשות טבח במקומות מופורזים מנשק.
גם הטבח בבסיס הצבא היה בבסיס מפורז (תתפלא אבל יש דבר כזה בסיס צבאי מפורז).
כלומר כשמשווים תפוחים לתפוחים נשק בקרב האזרחים מציל חיים.