מעת לעת אנחנו מתבשרים על חקיקה "חברתית" חדשה, והפעם: חוק שיחייב חברות (מעל ל-100 עובדים) להעסיק 3% עובדים בעלי מוגבליות מכלל העובדים בחברה. עם הזמן יחויבו גם עסקים קטנים "לתת כתף" למוגבלים ושיעור חובת העסקת מוגבלים יעלה. חוק חדש בישראל, חוק שקיים כבר מזמן "בנאורות שבמדינות אירופה".
חוק לא-מוסרי
החוק החדש מהווה פגיעה נוספת בזכויות הפרט של המעסיקים, נדבך נוסף בהר הרגולציה ביחסים שבין מעסיק לעובד. חוק בלתי מוסרי שכופה על המעסיק לשכור עובדים. המעסיק אינו חופשי לשכור עובדים כרצונו. אלה שלא מסכימים עם פסקה זו מוזמנים לשאול עצמם: מדוע שהמדינה לא תכפה עליכם להעסיק כעוזרת בית אישה מוגבלת, בת מיעוטים, או אם חד-הורית מובטלת? מדוע שהמדינה לא תחליט עבורכם את מותר לכם להעסיק כמנקה חדר מדרגות?
הפרה שיטתית של זכויות הפרט של המעסיקים בכל העולם "הנאור" קיימת כבר למעלה ממאה שנים, במקביל להתפשטות הסוציאליזם המודרני. הרגולציה על יחסי עובד-מעסיק הולכת ומתגברת במקביל להתרחבות מעורבות המדינה בכלכלה. רבים שמצהירים על תמיכתם בכלכלה תחרותית וחופשית, מחריגים בדרך כלל את יחסי עובד-מעסיק מתחום "החופש הכלכלי".
העובד (כל עובד) נתפס כ"צד החלש" והמעסיק הוא "החזק". ולכן, המדינה מתערבת ביחסים שביניהם ומקנה "זכויות" עדיפות לעובד כדי שלא "ינוצל". המדינה כופה על המעסיק מערכת כללים מחייבים ומגבילים. המערכת אוסרת על שני הצדדים להגיע להסכם מרצונם החופשי. אסור לשלם לעובד על פי כישוריו, אלא לפי מה שהפוליטיקאים מחליטים ש"מגיע לו". כאן נכנס ה"באג הדמוקטי" לפעולה ומעניק עדיפות פוליטית למועמד בבחירות שמבטיח להמונים את הקסם האלכימאי: כסף שלא תמורת עבודה – "זכויות עובדים".
הסכם לא מוסרי
בשלב זה מדובר בהסכם שנחתם בין ההסתדרות לבין יו"ר ארגון העצמאים ונשיא התאחדות התעשיינים. כלל לא ברור מהי המוטיבציה הנסתרת של נציגי התעשיינים וארגוני העצמאיים, שחתמו על ההסכם עם מזכיר ההסתדרות. הסכם שפוגע בברור בעסקים שהם מייצגים. ההסכם יהיה לחוק עם הוצאת "צו הרחבה" על ידי שר הכלכלה שיכפה את ההסכם על כל העסקים בארץ שכלל לא היו צד להסכם ואפילו לא ידעו שהוא מתבשל.
עסקה שמגיעים אליה בהסכמה הדדית וללא כפיה, היא בדרך כלל המירב שהצדדים יכולים להשיג בנסיבות ובסביבה עסקית מסוימת. אם העסקה נכפית על צד אחד בכוח, היא בהכרח פחות טובה – כי אחרת, ללא כפיה, אחד מהצדדים לא היה בוחר בה – היא לא מניבה לו תועלת. גם אם כלל זה לא תמיד נכון ברמת פרט בודד מסוים, הרי שאם הכפייה גורפת ברמת המדינה – הכלל תמיד נכון. הכלל תמיד נכון במבחן המוסרי: עסקאות בין אנשים צריכות להתבצע ללא כפיה תוך שמירת זכותו של הפרט לחופש ולקניינו.
כל כפיה ממשלתית יוצרת עיוותים יקרים
עסקים שממעטים להעסיק בעלי מוגבלויות – קרוב לוודאי שאין להם תעסוקה מתאימה עבורם בשכר שהם מחויבים לשלם להם על פי חוק.
חוק שכר מינימום הוא האשם העיקרי באבטלה בקרב בעלי מוגבלויות שמסוגלים לעבוד (יש מקרים טרגיים שכלל לא מסוגלים לעבוד). לא כדאי להעסיק מוגבלים בשכר המינימום – תפוקתם נמוכה מהשכר שהחוק מחייב לשלם להם ולכן "הכלכלה" פותרת את הבעיה בפליטתם משוק העבודה. ככל ששכר המינימום יעלה – תגדל האבטלה גם בקרב קבוצות עובדים אחרות שתפוקתם נמוכה יחסית לשכר המינימום שעלה (לדוגמה: צעירים חסרי מיומנות).
כעת יחייבו את המעסיקים להפסיד כסף על כל עובד מוגבל. בעסקים גדולים – גם ההפסדים יגדלו, בגלל הכורח להעסיק מנהל מיוחד למוגבלים והטמעת לוגיסטיקה מתאימה לבעלי מוגבלויות.
חוק שכר מינימום הגדיל את האבטלה ואת הוצאות המדינה על קצבאות אבטלה והבטחת הכנסה. החוק החדש יגדיל את העיוות, כי העסקת מוגבל מעבר לשכר ש"מגיע" לו – כמוה כהטלת מס ממשלתי נוסף על הסקטור העסקי. להגדלת נטל המס יש השלכה מיידית על יוקר המחיה וכושר התחרות של מוצרי יצוא ישראליים בחו"ל. שוב, חזרנו אל הממשלה כגורם העיקרי (וכנראה הבלעדי) ליוקר החיים בישראל.
כל כפיה ממשלתית, גם אם היא מתבצעת תחת כותרת "חברתית", יוצרת עיוותים בעלי השלכות לא רק על רמת החיים, אלא גם עיוותים מוסריים – חממות שחיתות. עם הזמן נגלה שמעסיקים מעודדים עובדים ותיקים להוציא אישור רפואי על "מוגבלות" (הסעיף המתאים כבר יימצא) וכך להרוויח רווח כפול – להמשיך להעסיק את העובד הותיק והכדאי, וגם למלא את מכסת "המוגבלים" הנדרשת. עובד וותיק, שיועסק גם על תקן "מוגבל", יזכה לתוספת – אולי יקבל גם משהו מהביטוח הלאומי. כולם יהיו מרוצים, מלבד משלמי המיסים שיצטרכו לממן את הגידול בקצבאות.
גם הביקוש ל"רופאי תעסוקה" יעלה פלאים – "המשק" יזדקק להרבה רופאים שמתמחים בחתימה על אישורים. עוד תעסוקת אוויר.
יהיו עסקים שפשוט יפטרו עובד קיים, כדי להעסיק עובד שיש לו אישור "מוגבלות" ויצטרכו לספוג את הירידה בתפוקה. הרי אין במפעלים תפקידים פנויים, לא מאוישים, שמחכים רק לבעלי מוגבלויות. בשנים הבאות ימשיכו כלכלנים "מומחים" לקשקש על הסיבות לפריון העבודה הנמוך בישראל.
ייתכן שיקומו חברות כוח אדם שיתמחו באספקת "בעלי מוגבלויות" לתעשייה. ערכם של העובדים שהם "כאילו מוגבלים" יעלה. המתווך ילחש לאוזנו של מנהל משאבי האנוש כי הוא יכול לספק עובדים רגילים עם אישור כ"מוגבלים". כאילו.
קשה לחזות את שלל "התוצאות הבלתי מכוונות" של העיוות החדש. אפשר להעלות על הדעת תוצאה נוספת: הרי לא כל מוגבל הוא בהכרח גם נזקק. לא כל מוגבל מחפש תעסוקה או זקוק לתעסוקה. החוק החדש מעניק "שווי שוק" למוגבלות שלו. ערך יקר לכל מעסיק שצריך לעמוד במכסת בעלי המוגבלויות – עדיף לשלם "משהו" למוגבל שיושב בבית, תמורת הסכמתו להופיע ברשימת המועסקים במפעל. זה זול בהרבה מ"העסקה אמיתית" של מוגבל. הוא אשר אמרנו – אפקט מיסוי לכל דבר.
לחוקים "חברתיים" יש דינמיקה משלהם. מרגע שחוק התקבל – כמעט שאי אפשר לבטל אותו לעולם, מסיבות פוליטיות. היכן חברי הכנסת שיעזו להעלות הצעה מנומקת לביטול חוק "חברתי" – הם הרי יסקלו באבנים בכיכר העיר. לכן, חוקי הטבע (הפוליטי) קובעים כי לחקיקה "חברתית" יש רק כיוון התפתחות אחד – היא תמיד מתרחבת כמו היקום האסטרונומי. לא רחוק היום ומעסיקים יחויבו במכסות נוספות: העסקת קשישים, נשים בתקופת הריון, מכסת נשים מועסקות, העסקת "בני מיעוטים", העסקת מכסה של מקבלי הבטחת הכנסה ועוד.
החוק החדש יתרום, כמו כל החוקים "החברתיים" האחרים, את תרומתו הלא-צנועה להיקף השחיתות העממית וגם יוסיף את חלקו בהגדלת העומס בבתי המשפט.
למי יוגש חשבון השחיתות ועליית המחירים הנוספת – כמובן לאזרחי ישראל.
לא לחיקוי "מדינות אירופה הנאורות"
אחת הסיבות העיקריות למשבר הכלכלי באירופה היא "חוסר הגמישות בשוק העבודה" – כינוי מכובס לעודף "זכויות העובדים". מוצרי היצוא מתקשים להתחרות, האבטלה גבוהה, ותשלום ה"זכויות" ממומן על ידי הגדלת החוב הלאומי. האירופאים שוברים את הראש איך להיחלץ מהמשבר העמוק ולכולם ברור שהנתיב עובר דרך "הגמשת שוק העבודה" – שוב, מילה מכובסת שמשמעותה פחות "זכויות", פחות רגולציה וכפיה ממשלתית בשוק העבודה, חיסול "קביעות", פנסיה תקציבית, חופשות נדיבות, אישורי מחלה וכל יתר הפטנטים איך לא לעבוד. אין פיתרון פוליטי קליל ונוח ל"הגמשת שוק העבודה".
אחת מהסיבות שישראל עברה בקלות את המשבר של 2007 היא כי אנחנו "מפגרים" אחרי "אירופה הנאורה" בשפע הקצבאות והעיוותים בשוק העבודה. דוחות ה-OECD מתריעים מידי פעם על "הפיגור" בישראל מול "אירופה הנאורה".
ראו את עומק "הפיגור" שהציל את הכלכלה הישראלית עד כה (לקט מקרי וחלקי): חסרה מסגרת ממשלתית להכשרה מקצועית; ההוצאה הממשלתית על מו"פ היא הנמוכה ב-OECD; מערכת הקצבאות בישראל נמוכה יחסית למדינות OECD; הורים צעירים מקבלים בישראל הרבה פחות מאשר במדינות OECD; חופשת הלידה וזכויות האב בישראל – נמוכים; הוצאות הרווחה בישראל נמוכות מידי. ישראל מדורגת במקום הלפני-אחרון ברמת הרגולציה על שוק הדירות להשכרה.
בעוד האירופאים שוברים את הראש איך להיחלץ מהעיוותים – אנחנו דוהרים אל הבור ממנו אירופה מנסה להיחלץ.
מוטי היינריך
ממילא כמעט כל הישראלים נכים נפשית ויש המון נכי צהל - אז למה להתפס דווקא לזוטות?
למה ספרד, איטליה, ומדינות אירופה אחרות שגם בהן הייתה בועת נדל"ן לא נראות טוב?
"זוטות"? הסיבה לקריסה כלכלית היא אוסף של "זוטות" סוציאליסטיות לאורך עשרות שנים.
הדרך היחידה למנוע זאת גם זאת היא באמצעות עידוד "בטלה" מרצון והסתפקות במועט במובן החומרני. הוצאה מוקדמת לגמלאות בתשלום חלקי. הארכת "חופשת הלידה" בתשלום חלקי, ועידוד כל מגזר המוכן לתרום למאבק הדמוגרפי בעלות נמוכה.
כל שאר ההצעות כמו גם ההתנגדות להן, הינה משיכת השמיכה זה מזה תוך פגיעה קשה בכולנו
כל פעם מוסיפים עוד ועוד חוקיים סוציאלים "המגינים" על "זכויותיו" של העובד, תוך כדי רמיסת המעסיקים
והטבעתם בהר של חוקים, בירוקרטיה ועלויות בלתי נגמרות ובלתי צפויות.
בעל עסק שעושה את השטות ושוכר עובד, קונה אדון לעצמו. למה לו צרות?
הוא יעדיף לשמור על עסק קטן, להעסיק בני משפחה ומכרים ולא להרחיב ולהגדיל את העסק - העיקר שלא יצטרך לגייס עובדים חלילה!
כל כך חבל שעד שהסוס כמעט התרגל לחיות בלי אוכל - הוא בדיוק מת.
תנאי עבודה כל כך נהדרים, אז כל כך חבל שבחלק ממדינות אירופה "הנאורות" שיעור האבטלה בקרב צעירים
עולה על 50%. התנאים כל כך נוחים, אם הם רק היו מוצאים עבודה...
לא ברור כיצד זה יעבוד בפועל. נאמר שאני מנכ"ל אל על. צריך עכשיו לשבור את הראש איך להעסיק עוד 200 עובדים "בעלי מוגבלויות"? אני צריך סמנכ"ל לענייני מוגבלים, מחלקה סוציאלית, הסעות מיוחדות? ומה אני אמור לעשות עם העובדים? במטוס הם לא יוכלו להיות, לא כטייסים, דיילים, כלכלים. גם לא למטה, עם המכונאים והתחזוקה. אז איפה?
לא ניתן להתייחס ברצינות לחוק ולחזות את נזקיו, מבלי לקבל תשובות לשאלות הבאות:
1. מיהו מוגבל, האם יהיה "כרטיס מוגבל", איך נכנסים לרשימת המוגבלים, האם יהיו סנקציות נגד רמאים?. כמה נחשבים היום ל"מוגבלים", כמה מהם עובדים, האם מקבלים תמיכה ממשלתית למרות עבודתם?
2. מה פירוש "העסקה", היקף משרה? שכר?
3. האם עובד יצטרך להגיע פיזית למקום העבודה. האם העובד שמגיע יצטרך לעבוד?
4. מה הסנקציות למעסיק סרבן?
5. אם המעסיק יקטין את מספר העובדים לפחות מ-100 עובדים, היתר דרך חברת כוח אדם תפטור מכאב הראש? 6. האם חברות כוח אדם יידרשו יידרשו גם הם? מה תעשה חברת שמירה עם המוגבלים?
7. האם צפוי מחסור בעובדים מוגבלים ומה ההשלכות של מחסור כזה על שכרם.
אז מוטי היינריך צריך להיות נגד החוק המוגבל. איפה בעלי העסקים שייפגעו מהיוזמה? גם אם נניח שהעסקים ה"מקומיים" אדישים לרגולציה שחלה גם על המתחרים שלהם, מה עם עסקים שחשופים לתחרות עולמית? יש לפחות מאות חברות כאלה, ולא ברור מדוע מהם לא שומעים.
הרשל'ה: כבוד הרב, באתי לספר לך שהכל כל כך יקר! אני לא מצליח לגמור את החודש.
הרב: תשמע מה תעשה: תשיג לך עז ותשכן אותה אצלך בתוך הבית.
כעבור חודש...
הרשל'ה: זה ממש לא קל לגור עם העז... היא אוכלת כל דבר ומלכלכת.
הרב: אתה רואה? עכשיו תחזור לגור לבד, ותראה שמצבך ישתפר.
הרשל'ה: אבל אני לא יכול, כבוד הרב. העז חוסכת לי חשמל.
הרב: היא חוסכת לך חשמל??
הרשל'ה: כן, היא חוסכת. היא לא משתמשת.
הרב מחייך.
הרב: הרשל'ה, כמה שילמת קודם על חשמל?
הרשל'ה: 400 שקל.
הרב: ועכשיו?
הרשל'ה: 200 אני ו-200 העז.
הרב: והעז הסכימה לשלם חצי מחשבון החשמל?
הרשל'ה: למה שהיא תשלם? היא בכלל לא משתמשת.
הרב נאנח.
הרב: אם העז לא תשלם, מי ישלם?
הרשל'ה: אתה צודק, כבוד הרב. אני אדבר עם חברת החשמל. איך הם דורשים 200 שקל מעז שבכלל לא משתמשת?
נבחן את השיטה המוצעת:
נניח שהתפוקה של בעל המוגבלות היא 2000 ש"ח בחודש. המעסיק משלם לו שכר מינימום ז"א שהמעסיק נותן לו נדבה של 2300 בחודש. להחליט עבור מעסיק עם 100 עובדים שהוא חייב לתת נדבה נוספת (חוץ משאר המיסים שהוא משלם ) של 6900 (כי הוא צריך להעסיק 3 עובדים) בעוד שמעסיק של 99 עובדים ומטה פטור זוהי שיטה שרירותית.
אם לעומת זאת נאמץ את הרעיון של מס הכנסה שלילי תלוי הכנסה ובמקביל נבטל את חוק שכר מינימום נקבל מספר תוצאות חיוביות.
1) עלות הסבסוד של אזרחים שמרויחים מתחת למינימום תיפול על כלל משלמי המיסים ולא שרירותית על חלק מהם.
2) האבטלה של חסרי מיומנויות תרד ללא צורך במנגנון בירוקרטי המגדיל מיהו מוגבל.
3) נוכל לחסוך חלק גדול ממנגנון הקצבאות של הביטוח הלאומי ולאחד אותו בצורה שקופה יותר עם מס הכנסה.
מנגנונים פשוטים ואחידים מעלים את החופש לאזרח ומעלים את הרווחה של כלל האזרחים - בעיקר העניים.
ב. האם לפי התפיסה המוצעת את ימי החופשה, המחלה יש לקבוע בהסכם בין שני הצדדים לכל העובדים באשר הם?
ג. האם איןחובה של המדינה במסגרת מוסדות המדינה לקבוע אחוז תעסוקה של בעלי מוגבלויות החפצים לעבוד ושלא מוצאים עבודה בגלל הדעות הקדומות על יכולתם ? ( וזאת במסגרת ממשלה שאינה מנופחת וללא מעורבות מוגזמת של המדינה)
שים לב שכתוב בין השאר : שיתוף פעולה בין המעסיקים להסתדרות: ראשי ארגון העובדים ונשיאות הארגונים העסקיים חתמו על הסכם שיחייב כ-3,200 מעסיקים במגזר הפרטי להעסיק בעלי מוגבלויות כך שיהוו 3% מכלל כוח האדם בחברה"
ובהמשך : " בכוונת הצדדים לפנות לשר הכלכלה בבקשה להוצאת צו הרחבה על הוראות ההסכם לפי חוק הסכמים קיבוציים. הוראות ההסכם יכנסו לתוקף עם הוצאתו של הצו. "
מתברר למשל שבעידן האימייל , פקידים שאינם מקבלים קהל אינם חייבים לדבר, ותפוקתם של חרשים במשרות כאלו , שווה או גדולה יותר מזו של ה"נורמליים" , אז נעסיק בעלי מוגבלויות, נקבל סובסידיה מהממשלה ונהיה צדיקים.
כל מה שאני טוען הוא שהיוזמה לצעד הזה לא באה ממניעים חברתיים . מספיק שתמכור לפוליטיקאים שתמיכה בחקיקה מסוימת תציג אותם כמגיני " בעלי המוגבלויות" והם יתמכו בה.
אני מפרגן לחלוטין לבעלי העסקים שגילו את הפוטנציאל האמיתי הטמון ביכולותיהם של בעלי מוגבלויות . שינצלו אותו בלי לגזור קופון נוסף מהתמיכה הממשלתית המיותרת . גם כך הם נהנים מכח אדם זול שמבצע את עבודתו בנאמנות. לא צריך ממשלה בשביל זה.
כמובן שאינני תומך במיגבלות שהוטלו , אבל לא משיקולי נזק תועלת אלא משום שמעורבות מכל סוג פסולה . עניינית אני מכיר הרבה אנשים שמבחירה לא לוקחים משכנתאות צמודות פריים והם כנראה צודקים.
לגבי מדדי ההצלחה שלך , אני מבין שאם המהלך של בנק ישראל היה מצליח, כמו המהלכים של הממשלה הקומוניסטית של סין, הרי שבמבחן התוצאה היית ממליך אותו למלך ישראל.
בנק ישראל מוגדר כגוף ללא מטרות רווח.
בנק ישראל נמצא בהפסד "על הנייר" של עשרות מליארדי שקלים, כלומר הוא עשרות גיגה-שקל רחוק מרווח כל שהוא.
אז למה אתה כלכך שלילי? כמה עוד הוכחות אתה רוצה להצלחת תוכנית הרכישות?
לעניין הדולרים - לא זכור לי שהתייחסתי לפן הזה של פעילות בנק ישראל - הגבתי רק לציטוט הטענה האווילית שהבאת לגבי ההפסדים שבנק ישראל גם ללוקחי המשכנתאות . את "ההפסדים" האלו ניתן יהיה למדוד רק לכשיתממשו במהלך 20 השנים הקרובות .