שני, 16 ינואר 2012 18:06

הטעות של שלמה מעוז: לא ה"לבנים" אשמים, אלא ה"אדומים"

הכלכלן שלמה מעוז שפוטר מ''אקסלנס'' צודק בתיאוריו, עם עובדות קשה להתווכח. הוא טועה בפרשנות המשתמעת ממחאתו. מספרם הנמוך יחסית של ה"מזרחיים" בג'ובים "עיליים", אפילו בדור השלישי מעלייתם אינו נובע מאפליה.

כצוער בקורס קצינים בבה"ד 1, אי שם בשנות השבעים, נכחתי בדיון חברתי על "אפליה עדתית". "מומחה" הציג את הבעיה והצוערים התווכחו בלהט. כאשר ניתנה לי רשות הדיבור, ביקשתי שכל צוער שאחד מהוריו נמנה עם עדות המזרח – שיצביע. מתוך כ-60 (ואולי יותר) צוערים – הורמו ידיים ספורות בלבד. קטעתי את הדממה המעיקה בשאלה: "האם לדעתכם צה"ל נגוע באפליה עדתית"?

שלמה מעוז, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות אקסלנס, עורר סערה בדברים שנשא ממעמקי ליבו בכנס במכללת ספיר. הדירקטוריון והנהלת בנק לאומי מורכבים כמעט כולם מ"לבנים", כך גם בית המשפט העליון, הקיבוצים והמושבים הותיקים ועוד ועוד. מעוז צודק בהצגת התמונה, עם עובדות אי אפשר להתווכח. הוא טועה לחלוטין בפרשנות המשתמעת ממחאתו.

מעוז פוטר כבר למחרת מאקסלנס, ובהודעת החברה נאמר כי "מדובר בהתבטאות גסה ואומללה שאין הדעת סובלת". אקסלנס התיישרו עם ה"פוליטיקלי-קורקט" – הכחשת המציאות בלחץ הנאותות הפוליטית. וכי מה לא נכון בתיאור המציאות על ידי מעוז? האם דובר בנק לאומי מכחיש? האם דובר בית המשפט העליון יכול ערער על דבריו? ואני מתייחס רק לציון העובדה שכמעט כולם "לבנים".

בהיותי משוחרר מכבלי הנאותות הפוליטית, אוכל להוסיף שלא רק בקורס הקצינים בצה"ל היה (ואולי גם כיום) רוב מוחץ לאשכנזים, אלא גם כיום (למיטב ידיעתי) זו התמונה ברוב היחידות המיוחדות: לוחמי שלדג, סיירת מטכ"ל וטייסי חיל האוויר. האם יש אפליה בצה"ל? בשני העשורים הראשונים להקמת המדינה היה גם רוב גדול של אשכנזים בנבחרת ישראל בכדורגל – האם שחקני הכדורגל בענף כה תחרותי נבחרו לפי מפתח עדתי? ראו את רשימת מאמני נבחרת ישראל בכדורגל לדורותיהם: ה"פרענק" היחיד הוא אלי אוחנה – האם מאמני הנבחרת מונו לפי מפתח עדתי? 819 אישים זכו עד היום בפרס נובל, מתוכם 182 יהודים (22% מזוכי פרס נובל), בין היהודים יש יהודי "מזרחי" אחד בלבד – צרפתי-אלג'יראי (ואולי עוד אחד נסתר). האם ועדת הפרס בשבדיה בכלל יודעת שיש יהודים אשכנזים ויהודים מזרחיים?

לתמונה ששלמה מעוז תיאר, ואנחנו הרחבנו, יש שתי סיבות. הראשונה – היסטורית: המשורר שאול טשרניחובסקי כתב: "האדם הוא תבנית נוף הולדתו". יהודי המזרח התגוררו במדינות ערב ואסלם. ברוב המקומות הם התבלטו מעל לשכניהם בתרבות, השכלה ועסקים. גם יהודי אירופה והמערב התבלטו מעל לסביבתם בהצטיינות תרבותית ועסקית. רצה הגורל ויהודי המזרח התחרו בערבים, ואילו היהודים בגרמניה ובהולנד התחרו בגרמנים ובהולנדים. היהודים ניצחו בשני המגרשים, אבל האם ניתן להשוות את האוניברסיטה בקזבלנקה (שהוקמה רק ב-1975) ובחלאב (נוסדה ב-1960) לאוניברסיטת ברלין, קמברידג' וברקלי? לא היום ובוודאי שלא לפני תשעים שנים! האם ניתן להשוות את רמת הסביבה והשכנים בבגדד, בצנעה ובדמשק לשכני היהודים באמסטרדם, ורשה ובודפסט? לא אז ולא היום. הפערים אדירים בכל קריטריון של תרבות, השכלה, טכנולוגיה, כלכלה, סביבה ואפילו כדורגל. המזרח הערבי מפגר היום ופיגר הרבה יותר בעבר. יהודי המזרח עלו לישראל בשנות החמישים ורוב יהודי צפון אפריקה בשנות השישים – רובם נשאו בכליהם את פער נוף הולדתם. את הפער שבין 817 זוכי פרס נובל ילידי המערב ה"לבן", לבין 2 זוכי פרס נובל – ילידי האסלם ה"שחור". רק 2 ערבים זכו אי פעם בפרס נובל (אם נשמיט את זוכי פרס נובל ל"שלום").

וכאן, אנו מגיעים לסיבה השנייה והעיקרית לבלימת כושר התחרות של עולי המזרח – המורשת הסוציאליסטית האדומה של מדינת ישראל.

החל מסוף שנות העשרים של המאה הקודמת הלכה והשתלטה על היישוב היהודי בארץ ישראל התנועה הסוציאליסטית לגווניה שלמען הנוחיות נקרא לה בהמשך "תנועת העבודה". את האידיאל ייצגה המהפכה הרוסית לאורה התחנכו. התרבות הפוליטית הרוסית של תחילת המאה עיצבה את האידיאולוגיה הקולקטיביסטית שלהם ואת השיטה של שליטת המפלגה בהמונים. הסוציאליסטים שלנו, בניגוד לבולשביקים שהחרימו לטובתם את אמצעי הייצור בכוח הנשק והגרדום, נאלצו לגייס כסף כדי לממן את הגשמת הסוציאליזם המקומי. הנתיב האפשרי היחיד היה גיוס תרומות מיהודים קפיטליסטים באירופה ובאמריקה. התרומות גויסו בשם הצורך הלאומי לבנות את הארץ, אך חלקן הגדול הוקצה לביצור שליטת תנועת העבודה ביישוב היהודי. התלות בתורמים העשירים אילצה את הבולשביקים הציוניים לא לנפנף יותר מידי בדגל האדום ולשמור את האג'נדה האידיאולוגית למאבקים מקומיים בלבד. 

טבנקין, כצנלסון, דוד בן גוריון ואחרים ידעו שהתחליף להשתלטות בכוח על היישוב היהודי טמון ביצירת תלות מלאה של האזרחים במפלגה ובמוסדותיה. הם ידעו שאין די באידיאולוגיה כדי לקשור המונים למפלגה. לכן הסתדרות העובדים לא הייתה רק איגוד עובדים והמפלגה לא הייתה גוף שמתעורר רק לקראת הבחירות בהסתדרות הציונית. בעזרת ההון שגויס כתרומות לחיזוק היישוב היהודי הם מימנו הקמת ארגונים כלכליים בשליטת המפלגה כדי שהחברים יהיו תלויים בפרנסתם במפלגה. את קופת החולים שהייתה בבעלות ההסתדרות, ארגוני ספורט, לשכת עבודה שסיפקה משרות לחברי המפלגה בלבד, בתי ספר של "זרם העובדים" ועוד. אפילו הסרטיפיקטים, רישיונות ההגירה הבריטים לארץ ישראל, נמסרו לסוכנות היהודית וזו חילקה אותם לפי מפתח מפלגתי – קודם יעלו יהודים "משלנו" (הכוונה לחברי תנועות הנוער הסוציאליסטיות במזרח אירופה שעברו "הכשרה"). 

לא הכול הייתה מזימה מתוכננת מראש, אלא צרוף של אמונה באידיאולוגיה סוציאליסטית, כושר ארגון, גישה לתרומות והשאיפה הבסיסית של כל עסקן ופוליטיקאי לבסס את מעמדו ואת מעגלי התמיכה שלו. 

עם הכרזת המדינה ב-1948 לא היה צריך לבנות מוסדות מאפס – המפלגה וההסתדרות הפכו ל"מדינת ישראל". כוחה של המפלגה וההסתדרות רק התגבר, כי מעתה ניתן להם גם הכוח לגבות מיסים בהיקף גדול. התלות בתרומות פחתה. מספר הג'ובים שאפשר היה לחלק לאנשי שלומנו צמח פלאים. קרקעות להתיישבות חולקו לפי מפתח מפלגתי, המדינה החליטה למי לאשר הלוואות, מי יקים מפעלי תעשייה, היכן יגורו עולים חדשים, מי יזכה בסובסידיות, מי יקבל רישיונות יבוא (שהיה אסור ומוגבל), מי יגדל מוצרי חקלאות, מי ישווק אותם, ואפילו מי יזכה למכשיר טלפון בביתו.

אלה הם זרועות התמנון שאחזו במדינה כאשר עולי המזרח הגיעו בשנות החמישים והשישים. מדינה עם כלכלה ריכוזית ומפגרת שנשלטת על ידי ממסד אשכנזי (כי הם עלו לארץ עשרות שנים לפני כן). מכיוון שהמדינה, ההסתדרות וההתיישבות הסוציאליסטית (קיבוצים ומושבים) שלטו בכלכלה ובמיוחד בקרקעות, בהתיישבות, בתעשייה ובחקלאות – צריך היה "קשרים" איתם כדי להסתדר כלכלית. כאשר הפרוטקציה דיברה – היה בדרך כלל יתרון לעולים אשכנזים על פני עולי המזרח – אפילו אם המזרחי מוכשר יותר, או מוכן לעבוד בשכר נמוך יותר. 

כל החקיקה הכלכלית בעשורים הראשונים לקום המדינה (ואפילו כיום) כוונה להגדלת אחיזתם של הפוליטיקאים בכלכלה. ואיך אמר יהורם גאון בתפקידו כ"קזבלן" במחזמר הנודע: "האשכנזים המציאו את החוק".

ניקח לדוגמה את עולי מרוקו בראשית שנות השישים. משה זגורי, סוחר בשר, קצב בעל אטליז מקזבלנקה שפרנס בכבוד את משפחתו עלה לישראל. התפישה הסוציאליסטית-ריכוזית גרסה אז והיום שהמדינה יודעת טוב ממך מה טוב עבורך ולכן המדינה צריכה "לדאוג" לך ולתכנן את חייך. לפיכך החליטו הפקידים שזגורי צריך לגור בשיכון בדימונה. אבל בדימונה אין חנויות בשר להם יוכל להציע את כישוריו. אפילו לשכור חנות אי אפשר כי מעט החנויות הקיימות אינן בבעלות פרטית, אלא בבעלות עמידר והסוכנות – ולהם יש "תוכניות" אחרות. אין עם מי לדבר. אז היכן עובדים? כך מוצא עצמו זגורי כ"עובד ניקיון כללי" בקריה למחקר גרעיני – מוסד ממשלתי. מה הסיכוי ששבעת ילדיו יגיעו לאוניברסיטה? לא גדול. 

בתחילת המאה העשרים היגרו כ-2 מיליון יהודים ממזרח אירופה לארצות הברית. דלת העם היהודי. מאות אלפי משפחות יהודיות מרובות ילדים נחתו בניו יורק בחוסר כל. באמריקה לא ציפתה להם סוכנות יהודית, משרד קליטה, סל קליטה או פקידים שיחליטו עבורם. הם ירדו מהאוניה אל הרחוב. מי שידע לתפור בגדים – תפר, מי שהיה קצב הלך לחתוך בשר באטליז בשתי משמרות. אחרים מכרו ירקות מבסטה ברחוב. כולם עבדו קשה והסתפקו במועט. הדור השני רכש השכלה והדור השלישי הפך למיעוט האתני העשיר בארצות הברית. באמריקה של אז היה קפיטליזם, חופש ובחישה אפסית של הממסד בחיי הפרט. זה ההבדל. 

שלמה מעוז טועה. אף אחד לא מפלה כיום על רקע עדתי כפי שמשתמע ממחאתו. לא בצה"ל וגם לא בהנהלת בנק לאומי. מספרם הנמוך יחסית של ה"מזרחיים" בג'ובים "עיליים", אפילו בדור השלישי מאז עלייתם, אינו נובע מאפליה. אנחנו גוררים את ספיחי העבר של משק ריכוזי, ביורוקראטי, עמוס רגולציה ותלוי בשלטון. רק חבל שהלחצים האינטרסנטים בשנים האחרונות מדרדרים אותנו אחורה. 

הפערים כיום הולכים ונמוגים ובקצב גדל והולך מיכולתם של הפוליטיקאים לקלקל – הזמן יתקן, לפחות בסוגיה זו. הילדים שלי, ובמקרה גם הילדים של ידידי יעקב, לא יודעים אם הם אשכנזים, מרוקאים או עיראקים. 

מוטי היינריך

גילוי נאות: אשתי מאז ומתמיד, ילידת מאראקש, מרוקו.

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 14:03

3000 תוים נשארו