רביעי, 19 ספטמבר 2012 07:37

"כשל שוק" שהוא כשל ממשלה

הביטוי "כשל שוק" הוא תווית שמודבקת בדרך כלל לפעילות כלכלית שפוליטיקאים מעוניינים להטות לטובת צד מסוים באמצעות הפעלת כפייה – כוח החוק. "השוק" אליו מופנה הזעם מנוהל על ידי הממשלה ולכן אינו שוק.

 "שוק" אינו מקום גיאוגרפי מסוים כמו שוק הכרמל או שוק מחנה יהודה. אין לו כתובת, אי אפשר לדבר עם השוק או להתווכח אתו. שוק אינו ישות עצמאית אי אפשר לתבוע אותו ואין איש שמייצג אותו. אין "שוק טועה" ואין "שוק צודק".

העולם מורכב מיחידים, אנשים פרטיים שלכל אחד יש מוח, רצון, והעדפות שמשתנות מעת לעת ובהתאם לנסיבות. האדם, כמו מרבית היצורים בטבע, מתוכנת לדאוג לעצמו ולצאצאיו. דאגה זו מתבטאת אצלנו בניסיון המתמיד לשפר את איכות החיים לאורך זמן תוך דאגה להמשכיות קרובנו. לכן האדם מעדיף בראש ובראשונה את הקרובים אליו – במעגלים שהולכים ומתרחבים בסדרי העדיפות. טבעי שנעדיף את טובת עצמנו על פני טובת השכן שממול ואת טובת ילדינו על פני בני דודינו. מכאן נובע שהאדם, בעל המוח העליון בטבע, ישאף לקבל החלטות, בכל צומת החלטה, באופן שיטיבו את מצבו החדש, יחסית למצבו הקודם, טרם קבלת ההחלטה. כך אנחנו נוהגים, באופן טבעי לגמרי, בכל רגע מחיינו – ודרך זו אנחנו משתדלים להנחיל לילדינו.

אחת מהדרכים לשיפור מצבנו, הוא העיסוק של כולנו בסחר חליפין עם אנשים אחרים. אנחנו מוכרים וקונים שירותים, מוצרים ומידע – האחד מהשני. הפקידה במשרד, לדוגמה, מוכרת את זמנה וכישוריה למעסיק ובתמורה הוא מוכן לשלם לה. בכסף היא קונה מאחרים מוצרים ושירותים. בדרכה הביתה, היא העדיפה לעלות לאוטובוס במקום ללכת ברגל או לעצור מונית, כי על סמך ניסיונה, ידיעותיה, ותחושותיה ברגע קבלת ההחלטה – מצבה מייד לאחר העלייה לאוטובוס, יחסית לחלופות האחרות, יהיה טוב מאשר רגע לפני קניית השירות מחברת האוטובוסים. ייתכן שטעתה בהחלטה מהרבות שהיא מבצעת במשך היום, אבל יש להניח, שבעת ביצוע העסקה או ההחלטה, היא בחרה באופציה הטובה ביותר לדעתה באותו רגע.

אוסף ההעדפות האישיות לגמרי של כולנו, ופעולות שנובעות מהן, של מיליוני הישראלים יחד עם מיליארדי תושבי העולם – יוצר את "השוק". אין זה אומר שכל החלטה בודדת בהכרח "נכונה" או מטיבה עמנו, אין זה אומר שאנחנו לא טועים מידי פעם. אבל לכל החלטה שלנו יש תוצאה, ומסתבר בדיעבד שהחלטות גרועות מובילות לרוב גם לתוצאות גרועות. כלומר, מצבנו לאחר ביצוע ההחלטה רע מאשר לפני כן. אנחנו מחליטים לחצות את הכביש בעיניים פתוחות, ניסיוננו המצטבר מורה שעדיף כך מאשר לחצות כביש בעיניים עצומות, אפילו אם השמש ממול מסנוורת.

אפשר לטעות – וייתכן שהתוצאה תהיה פחות טובה... האדם פועל בכל רגע כדי לטיב את מצבו על סמך הנתונים שיש בידו באותו רגע. אין בכך אמירה שהחלטותיו בכל רגע מושכלות, הוא רשאי לקבל החלטה על סמך ניסיון, אינטואיציה, המלצה, השפעת הסביבה – אבל באותו רגע הוא סבור או "חש" שזו ההחלטה האופטימאלית. "אף אחד" אינו עושה במודע ומתוך הכרה צעד שגוי – "אף אחד" לא מתאבד (והראיה היא מיעוט זניח של מקרים אלה). אפילו הבחור ששתה במסיבה תשע כוסות וויסקי ונכנס לרכב לנהוג הביתה עשה זאת כדי להיטיב את מצבו באותו רגע – הוא כנראה טעה בהערכותיו...

"השוק" הוא התוצאה של אוסף ההחלטות שמאות מיליוני אנשים מבצעים בכל רגע. אוסף של מיליארדי עסקאות חליפין שמתבצעות בכל רגע: החלפתם 10 דקות עבודה שלכם תמורת ספל קפה אספרסו.

כדי שכל אחד מהצדדים ייהנה וישפר את מצבו בכל עסקת חליפין כזאת – צריך שהעסקאות בין האנשים יתבצעו מרצוננו החופשי וללא כפיה. אם צד אחד כופה "עסקה" על השני בניגוד לרצונו – נוצר מצב שהצד הנכפה אינו סבור שהעסקה תטיב עמו, לכן הוא מתנגד ולכן מתבצעת כפיה. שהרי אילו הוא היה שבע רצון לא היה צורך בכפיה. לכן, כדי שמירב האנשים יפיקו תועלת מהעסקאות ההדדיות, הן חייבות לנבוע מרצונם החופשי – להיות וולונטריות. 

ככל שמתרבות העסקאות וההחלטות הוולונטריות – יש יותר אנשים שהרוויחו מהעסקה. דהיינו – שיפרו את מצבם יחסית לרגע שלפני קבלת ההחלטה.

צמד המילים "כשל שוק" הוא תווית שמודבקת בדרך כלל לפעילות כלכלית שפוליטיקאים מעוניינים להטות לטובת צד מסוים באמצעות הפעלת כפייה – כוח החוק.

פוליטיקאים שמתיימרים כי זיהו "כשל שוק" נרתמים "לתיקונו" באמצעות חקיקה. כל חקיקה היא כפייה שמגבילה פעולות וולונטריות בין אנשים. ולכן, יהיו יותר אנשים שמצבם יורע – יחסית לרגע שלפני הפעלת כוח החוק.
 
כך הופכת המדינה לגורם העיקרי והגדול שמשבש עסקאות וולונטריות בין אנשים באמצעות עודף חקיקה ורגולציה מקיפה בכל תחום. ההצדקה העיקרית שמועלית על ידי פוליטיקאים, יוזמי החוקים, היא שהשוק סובל מ"כשל" ולכן, בעזרת החוק החדש – התוצאה הסופית תטיב עם כולם.

ככל שירבו הצווים והחוקים – יקטנו ההחלטות והעסקאות, בין אנשים, בהם שני הצדדים מרוויחים – הרווח באינטראקציות הכפויות בין האנשים יוסט אל עבר הסקטורים שהחוק חפץ ביקרם משיקולים פוליטיים.

אחת הדוגמאות הטריות הוא שוק הסלולאר: כחלון, שר התקשורת, "גילה" כשל שוק חריף בתחום. הטעות ב"גילוי" של כחלון היא בזיהוי "הכשל" שהוא גילה – היה זה "כשל ממשלה" ולא "כשל שוק". אוסף הרגולציה הממשלתית הוא ששיבש את השוק. "התיקון" של כחלון היה באמצעות תוספת חוקים, תוספת כפייה. כחלון מינה עצמו כמנהל-על של שוק הטלפון ומתכנן מהלך דומה בשידורי טלוויזיה. 

סיכוי קטן שיצליח, סיכוי רב שהתערבות נוספת תניב תוצאות "בלתי צפויות". ואפשר לנחש: ייתכן שחברות סלולר יימנעו מהשקעה בתשתיות כי יחששו שחלקן יוחרם בעתיד לטובת "מתחרים" שהממשלה תיזום (כחלון חייב חברות בעלות תשתית, להקצות חלק מהתשתית שהיא קניינן הפרטי – לטובת חברות חדשות מתחרות). ייתכן שרמת השרות לאזרח בכל חברות הסלולר תרד לרמה נמוכה יותר כתוצאה מהקטנת הכנסות שרירותית וכפויה (זמן תגובה, תורים ארוכים, קשיי קליטה). תוצאה "בלתי צפויה" אחרת יכולה להיות במכרז ממשלתי עתידי אחר, ובתחום אחר לגמרי: חברות ועסקים יצטרכו להביא בחשבון שולי רווח גבוהים יותר כדי לפצות עצמן מראש על הסיכון שבהחרמת תשתית או שינוי כללי המשחק על ידי ממשלה עתידית.

מפגיני העתיד בשדרות רוטשילד וכלכלני "ידיעות" ו"גלובס" לא יבינו מדוע מחירי שירות מסוים גבוהים בהרבה מאשר בארה"ב או בהונג קונג... אף אחד לא יזהה את הקשר עם ועדת שישינסקי, שתיקנה "כשל שוק" רק במחירי הגז, וכחלון שתיקן "כשל שוק" דומה רק במחירי הטלפון – לבין רמת המחירים בתחום משקי אחר לחלוטין. בלתי נמנע ש"כשלים" יתפתחו גם בתחומים "בלתי צפויים" שבהם לא נראה ממבט ראשון שהכשל הוא ממשלתי ולא כשל שוק.

"השוק" אליו מופנה הזעם הפוליטי לא משקף פעולות רצוניות, אלא בחלקו הגדול פעולות כפויות שמנוהלות על ידי הממשלה ולכן אינו שוק.


מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 19:56
הוסף תגובה