העיתון "גלובס" עומד למכירה. גלובס הוא אחד הנכסים של פושט הרגל הגדול אליעזר פישמן. פרשנים אמרו שאליעזר פישמן הצליח ל"משוך" עוד 10 שנים אחרי שכשל בעסקיו, והצליח בתקופה זו להוציא כסף גדול מהבנקים (שהגדיל את הפסדיהם) – בזכות בעלותו על "גלובס". לפי פרשנות זו, מנהלי הבנקים ונושים אחרים פחדו "להתעסק" עם פישמן (לתבוע ממנו את חובותיו) כי פחדו שהוא ישחיר את פניהם מעל דפי גלובס.
דעה נפוצה אומרת שעיתון חייב להיות "אובייקטיבי" (מה זה?). הדעה אומרת שהניסיון של עיתון לפעול למען האינטרסים החומריים או האידאולוגיים של בעליו הוא פסול. בשם "חופש העיתונות" (אומרת דעה זו) אסור לבעלי עיתון להתערב בענייני תוכן, והתוכן של העיתון צריך להיקבע על ידי "עיתונאים מקצועיים" ולא על ידי הבעלים. ברוח זו מביע כעת העיתונאי נתי טוקר, ב"דה מרקר" (המתחרה של גלובס) את החשש שהמועמדים לרכישת גלובס, אלי עזור וה"אוליגרך" דויד דווידוביץ', רוצים לרכוש את העיתון "כדי להשפיע" – וזה פסול – לדעת טוקר, ועל פי הדעה הרווחת.
גלובס הוא עיתון שמעריכים שהוא מפסיד כ 10 מיליון ש"ח לשנה, ודי ברור שמי שרוצה לקנות אותו לא מחפש שם רווחים אלא משהו אחר – דהיינו השפעה על הציבור. אלי עזור הוא הבעלים של מעריב, ג'רוזלם פוסט וחברת "צ'רלטון" בעלת ערוצי הספורט 1 ו-2. דויד דווידוביץ' הוא מקורב של רומן אברמוביץ', שהוא מקורב של פוטין (טוען טוקר). טוקר לא אומר, אבל רומז שיש משהו פסול באנשים אלה (עזור ודווידוביץ'), וכן אומר שיש פסול בכך שהם "מנסים להשפיע".
אנשי אקדמיה ועיתונאים מפיצים את הרעיון שרק "עיתונאים מקצועיים" מסוגלים לפרסם ידיעות ודעות אובייקטיביות ובלתי אינטרסנטיות, ולכן – לבעלים של עיתונים אסור להתערב בתוכן העיתון, וצריך להפריד בין בעלות לתוכן, ולהפקיד ענייני תוכן באופן בלעדי בידי "עיתונאים מקצועיים". הבעלות של אנשי עסקים פרטיים על עיתון היא בעייתית, לדעתם, ולכן צריך שהבעלים לא יהיו מעורבים בתוכן.
כל זה כמובן לחלוטין לא נכון, ומראה על חוסר הבנה מוחלט של עיקרון חופש הביטוי. העיתונאים המקצועיים הם בני אדם, כמו כולם, והם מוטים באותה מידה על ידי אינטרסים כלכליים ואידאולוגיים כמו כל אדם אחר, כולל בעלי העיתונים. אסור לתת לעיתונאים מונופול על האפשרות להשפיע על הציבור באמצעות הכתוב בעיתון. אין העיתונאים מורמים מעם, ואסור שיהיו להם זכויות יתר. הדעות והמאמרים שהם כותבים בעיתון הן לא פחות מוטים ומגמתיים ולא יותר אובייקטיביים מכל פרסום אחר. היה נחמד לו היה קיים גזע של עיתונאים "אובייקטיביים" – אבל אין דבר כזה ולא יכול להיות (כמו שלא יכול להיות שופט אובייקטיבי). לטעון, למשל, ש"הארץ" או "ידיעות" הם עיתונות תקינה מפני שהם אובייקטיביים זה שיא האבסורד והגיחוך. ב"ידיעות", למשל, אני מעריך שכ- 80% מהכתבות, נועדו לקדם את האינטרסים הכלכליים של בעלי העיתון, 20% הנוספים מבטאים את האידאולוגיה של בעלי העיתון ואלה שהבעלים מאפשרים להם לכתוב בו. כנ"ל "הארץ" – אפילו חסידי "העיתונות התקינה" יודו ש"הארץ" מקדם אידאולוגיה מסוימת, אבל הם חושבים שזו האידאולוגיה היחידה הנכונה, ולכן זה תקין. עקרון חופש הביטוי אומר שאין כזה דבר "השפעה פסולה" – כל אחד יכול לפרסם הכול, ולנסות להשפיע.
במדינות הקומוניסטיות, הדוקטרינה אומרת שאסור לתת לגורמים פרטיים (בורגניים כביכול) ל"זהם" את מוחות ההמון על ידי הפצת דעות "לא נכונות" בעיתונות, ולכן רק המדינה יכולה להיות הממונה על האמת, ורק היא יכולה להוציא לאור עיתון (כמו העיתון "פרבדה" – "אמת" ברוסית), ורק היא יכולה להשפיע על ההמון, ולחנך אותו כי רק המדינה יודעת מהו "הכיוון הנכון" (ויש רק כיוון אחד שהוא ה"הכיוון הנכון").
במדינה חופשית, כל אחד יכול לפרסם כל דבר. כל אחד יכול להיות בעל עיתון. כל אחד יכול לפרסם בעיתון כל דבר שיחפוץ (כולל קידום עניינים אידאולוגיים או כלכליים, כמו שעושים "הארץ" ו"ידיעות"). אין פסול שפישמן, או עזור או דווידוביץ' או שלדון אדלסון (או פוטין, או מוטי היינריך) יהיו בעלי עיתון בישראל.
אין פסול שיפרסמו בעיתון שלהם כל שיחפצו. זה פירושו של עיקרון חופש הביטוי. כל אחד יכול לפרסם הכול, כולל דברים שטוקר, או אחרים, לא אוהבים.
במדינה חופשית אין שום גורם שקובע מה אובייקטיבי ומה לא, מה אמת ומה לא, מה מותר לפרסם ומה לא, ומי יכול להיות בעלים של עיתון ומי לא. הקביעה כאילו לבעל עיתון אסור להתערב בתכנים היא לא רק בלתי מעשית – היא פסולה – כי מנסים להגביל את חופש הדיבור (ואת זכויות הקניין) של בעל העיתון. בעל העיתון אינו אדם נחות או מצורע או בעל זכויות מוגבלות (בהשוואה ל"עיתונאים מקצועיים"). העיתונאים מנסים ליחס לעצמם תכונות אלוהיות – כאילו רק הם אובייקטיביים, בלתי משוחדים, בלתי אינטרסנטים, שומרי האמת. ולכן, רק להם מותר להחליט על תכנים בתקשורת, ללא התערבות הבעלים. שטויות.
יעקב
לא ברור איפה הכשל נמצא (nurture vs nature), אך במקום לגדל דורות על חשיבה עצמאית וביקרותית, רוב האנשים פשוט מעדיפים לוותר על החופש שלהם לטובת גחמות זולתם . אני יכול להבין זאת בגיל 20 אך מ 30+ אין שום תירוץ. ועדיף שהחינון יהיה מגיל קטן לחשיבה עצמאית והכרה במגבלות שלנו כבני אדם וחברה.
זוהי גישה פטרנליסטית - הרואה ב"עמך" אוסף של ילדים מפגרים שאינם מסוגלים לחשוב נכון בעצמם, וזקוקים לאבא רוחני ואידיאולוגי שידאג שייחשפו רק לתוכן "נכון".
הם לא מרגישים שאת הנפח הגדול ביותר של ידיעות כוזבות הפיצה דווקא העיתונות הראשית הגדולה (כמו הניו יורק טיימס), שנרתמה כאיש אחד למכונת התעמולה של קלינטון, הפיצו כמה שיכלו יותר רפש והאשמות ורמיזות אפלות על טראמפ (למשל: שהוא אנטישמי), והסתירו את השערוריות, השחיתות והכשלים של קלינטון.
ידיעות מזויפות? (ידיעות שידוע שאינן נכונות) - אין בעיה. עיקרון חופש הביטוי חל גם עליהן. מותר להפיץ ידיעות כוזבות. אסור לנסות לאסור זאת.
באחריותו של כול קורא להבחין מה האמת ומה כוזב. אין לאיש סמכות להחליט בשבילו ולמנוע ממנו את הגישה ל"ידיעות כוזבות"
זה חופש ביטוי רצוי?
או שיש חופש ביטוי או שאין. 'רצוי', תמיד קשור סוביקטיבית לאידיאולוגיה ו/או הרווח של קבוצה ספציפית.
אכן יכולה להיות בעיה גם עם חופש ביטוי (התיאור שלך הזכיר לי את ברלוסקוני), אנחנו יכולים להיות חשופים לטמטומם ו/או זדונם של אחרים. ומסתבר שישנם שתי אסקולות חשיבה. שתיהן מסכימות שכל חופש הינו חרב פיפיות.
אך
האחת גורסת שהחופש הפרט מקודש והפיתרון הינו לחנך את עצמינו וילדינו לחשיבה עצמאית וביקורתית.
השניה פשוט שוללת את החופש, או לחילופין, נותנת מונופול על החופש בידהם של אנשים, במקרה הטוב, או לגופים במקרה הרע. בטענה שאם רק נבחר את האנשים הנכונים, או ניצור את הגוף המתאים, הכל ישתפר.
אפשר לנסות להתחיל לגשר אסקולות אילו בהבנה שאין אנשים אוביקטיבים לא עיתונאים לא פולטיקאים ובטח לא בירוקרטים.
נניח שיש מצב שאני אלוהים ואני קובע מה טוב בשבילך. זה תקין?
למה אתה מבקר מצב היפוטטי שלא קיים? תתמודד עם מה שקיים.
ככה גםעם העיתונות: השמאל שולט ביד רמה בכול כלי התקשורת כמעט, וכאשר מופיע מישהו שלא מיישר מראש קו לשמאל הם זועקים "טייקונים".
הסזון נגמר לפני הרבה שנים . די עם ימין ושמאל . זה לא רלוונטי .
2. משפחת עופר
3. משפחת שטראןס
4 . משפחת ורטהיים.
5. לן בוטוולניק
6. נוני מוזס
גם בנק הפועלים הוא "פרטי" לכאורה (שייך לשלי אריסון) אך מנוהל על ידי בנק ישראל.
עובדה היא שהתקשורת, ברובה הגדול, בלי קשר לבעלות, היא שמאלית - הן במובן הסוציאליסטי והן במובן המדיני (ביחס לערבים). ו"תקשורת" כולל את הטלוויזיה.
(ועובדה היא ש"ידיעות" מוקדש ב 80% לקידום האינטרסים הכלכליים של נוני מוזס, וזה בסדר, והוא "קונה" את הזכות לעשות זאת בלי שירדו לו לחיים על ידי אימוץ קו "מקובל" כלומר שמאלי בעיקרו - בשאר התכנים).
וזה בדיוק מה שאנו טוענים: אסור למדינה להתערב ולקבוע מי יכול ומי לא יכול להיות בעלים בעיתון, ואסור לה להתערב בתכנים של התקשורת. ("מועצת הטלוויזיה" וכאלה פטנטים).
זאת כנגד הטענה שאסור לתת ל"טייקונים" לנהל עיתון כי הם "יקלקלו" (חלילה וחס) את העם הנבער.
אנשים מסוגלים ללמוד להיות רציונאלים. כמו שאנשים מסוגלים ללמוד לקרוא . הם לא צריכים להיות בעלי יכולת מולדת לקרוא לפני שנסמוך עליהם בקריאת בהבנת כתבי הקודש ללא השגחת הכנסיה.
ומה יהיה במצבים קיצוניים בהם זה לא קורה, למשל כאשר קיימים 'כשלי שוק', כמונופול, קרטל, השפעות חיצוניות, וכו' ?
במקרה כזה נתמוך בהחלת הגבלים עסקיים, באמצעות חקיקה ומנגנון אכיפה. כך נפעל למימוש מטרתנו - כלכלה חופשית. נכון ?
הפתעה ..., הפתעה ...
אנו לא בעד 'כלכלה חופשית' ! להשקפתנו, כלכלת שוק ותחרות אינן מטרה ראויה ! קפיטליזם איננו ערך !
וואלה ?!
המטרה והערך שבבסיס הכל הן הזכויות הטבעיות לחרות ולקניין (וכמובן לחיים, אך זה מחוץ לדיון הנוכחי).
אנו מאמינים, ואפילו יודעים אמפירית, שלמימוש של זכויות אלה יש בדרך כלל תוצאה כלכלית: כלכלה חופשית. שוק חופשי.
כלומר, כלכלה חופשית היא תוצאה הנדסית. היא לא מטרה ערכית.
ומה יהיה במצבים קיצוניים בהם זה לא קורה, למשל כאשר קיימים 'כשלי שוק', כמונופול, קרטל, השפעות חיצוניות, וכו' ?
אז לא תתקיים 'כלכלה חופשית' ! היכן כאן הבעיה ?
האם הרצון של מיליון צרכנים במחירי תחרות מצדיק פגיעה בחרות ובקניין של המונופוליסט והקרטליסט ?
הנקודה המרכזית היא זו:
אנו במגרש הערכי-מוסרי. לא במגרש הכלכלי מטריאליסטי. הנחות בסיס על תבונה ורציונזליזם לא רלבנטיות למגרש זה. גם לאידיוט ולרשע זכות בלתי ניתנת לערעור על חייהם, חרותם וקניינם.
גם לאנשים לא רציונליים (רוב האנשים) יש זכויות אדם. לא יכול להיות אדם "עליון" כביכול שיקבע למי יש ולמי אין זכויות לפי "קריטריון" זה או אחר.
לא יכול להיות "ממונה על חינוך ההמונים הנבערים" (המועצה לעיתונות או טלוויזיה). הממונה הזה אינו אלוהים וחלות עליו כול המגבלות החלות על בני אדם - כלומר הוא יכול להיות לא רציונאלי ואף פושע, ולכן אין לתת בידיו סמכויות יתר.
הקולקטיביסטים למיניהם (השמאלנים, למשל נעמי קליין) - חושבים שהם בעלי חוכמה עליונה ולכן יש להם לא רק זכות אלא גם חובה לחנך את הנבערים ולהגן עליהם (גם נגד עצמם כלומר הם יודעים יותר טוב מפשוטי העם הנבערים מה טוב עבורם).
הקולקטיביסטים גם חושבים שיש להם מונופול על החוכמה (ובכך מפגינים טפשות ויוהרה מדהימים) - והם גם סוטים מסוכנים - כי הם רוצים לשלוט בכוח על אחרים.
מאמר טוב של ניסים טאלב על האינטלקטואל האידיוט תורגם ופורסם בכלכליסט:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3705141,00.html
העניין הוא לא מי חכם ומי אידיוט - העניין הוא שלא יכולות להיות לאדם אחד זכויות יתר על פני אנשים אחרים. מי שרוצה להכתיב מי יכול ומי לא יכול להיות בעל עיתון מנסה לקחת לעצמו זכויות יתר.
הטענות שלי היו גם פוליטיות וגם מוסריות. אולם את הטענות המוסריות שלי לא פיתחתי גם מהסיבה שהן חופנות אבסורד. האדם ביסודו אינו רציונלי או לפחות נוהג במידה רבה בצורה הזו ולמרות זאת צריך בדרך כלל להתייחס אליו כאל ריבון רציונלי ולא להיות פטרוניים עליו.
בתחום הכלכלי הבאתי דוגמה להשטת הכשל של הון עיתון שלטון. הבעיה הראשונה היא שבעל הון השולט בתקשורת עלול ליצור הטיה שתגן על עסקיו וזאת על חשבון האזרחים. בעיה שנייה היא שקשר בין בעל עיתון ושלטון עלול ליצור הטיה לטובת השלטון. מה צריך לעשות? אז קודם כל אני מסכים שיש לחנך לביקורתיות. זה צריך להיות חלק משמעותי מהסל התרבותי של התלמיד. מעבר לכך יש להבין שאין לנו כלים לעשות מחקר על כל מידע בכדי לדעת מה מסתתר מאחוריו. באמת בדוגמא שהבאתי ראיתי לנגד עיני את ברוסקוני ואם זאת לא שחיתות ,יעקב, אז אני לא יודע מה זה שחיתות. לא יכול שפוליטיקאי ישלוט בתקשורת של מדינתו. ואני מבין שלוי מסכים שיש להתערב כאשר יש מצב של " ברונים שודדים".
כול השמאל, ואתה בתוכם, רואים בראש שלהם ישות אלוהית שהיא המדינה, היא מושלמת, היא שיא הרציונאליות ושיא המוסר, והיא כול-יודעת וכול-יכולה וגם יכולה לכפות רציונאליות ומוסר על כולם.
זו אוטופיה, זה לא קיים, ולא יכול להיות קיים. ה"מדינה" אינה אלא קבוצה של פוליטיקאים מושחתים וטיפשים כמו כולם אם לא הרבה יותר.
אין אלוהים שעומד מעל לכולם. אין מי שיקיים מה "שצריך להיות" (על פי דעתך). אין דבר כזה. אין מדינה אידיאלית או חברה אידיאלית.
הדבר היחידי שבאמת צריך להיות (וזה קשה) הוא שהמדינה לא תתערב לך בחיים ולא תכפה עליך (ועל אף אחד) שום דבר (חוץ מהחוק הפלילי - לא תרצח ולא תגנוב).
הנסיון "לשכלל" ולשפר את החברה האנושית באמצעי כפיה הוא אסון.
א. למה אין היום כלכלה חופשית ? כי השלטון – ע"י חקיקה ויישומה – פוגע ללא הרף בחרות ובקניין. דוגמאות על קצה קצהו של המזלג: עצם קיומו של משרד החינוך. או משרד החקלאות. הרגולציה על העבודה, או על הבניה.
מה לזה ול"שליטת התאגידים הקרטלים והמונופולים בתחומים השונים ? וכיצד הסקת זאת מדברי ?
ב. "ואני מבין שלוי מסכים שיש להתערב כאשר יש מצב של 'ברונים שודדים' " ...
מיהם "הברונים השודדים" ? למיטב ידיעתי הדלה ...
בראשית, הכינוי הודבק ליזמים בארה"ב של שלהי המאה ה-19, אשר השכילו ליצור ולפתח, בהצלחה מופלגת, תעשיות ושרותים כרכבות, נפט, טבק, פלדה, ועוד. חלקם ללא כל מתחרים. בשלב זה היחס אליהם היה הערכה ליכולותיהם והישגיהם.
כיצד זה התהפך לכינוי גנאי ? כאשר חלק מהם רתמו את כח השלטון לחקיקה המגינה עליהם מתחרות, או לקבלת סובסידיות.
אז לאיזה מהמצבים "לוי מסכים שיש להתערב ?"
כאשר הברון-שודד הגיע למעמדו בזכות התערבות המדינה בכלכלה – כאן בהחלט "לוי מסכים" שיש להתערב. ליתר דיוק, ל ה פ ס י ק להתערב: לא חקיקה אוסרת תחרות, לא סובסידיות, לא רגולציה.
והברון-שודד בעל הכשרון, חריצות, ואולי גם מזל יוצאי דופן, שהשכיל לייצר ולספק את המוצרים והשרותים הטובים ביותר, כך שהלקוחות העדיפו אותם מרצונם החופשי, ובכך הביאו לחיסול התחרות (לפחות לזמן מסויים) ?
יוסי, האם גם כאן הבנת ש"לוי מסכים שיש להתערב" ? כי די ברור שלוי לא מסכים.
האם אנו משוכנעים שמחר, ואם לא מחר אז מחרתיים, "בתי הספר" לא יוחלפו בלימוד עצמי עשיר, מעמיק, מותאם אישית ללומד, באמצעות חידושי הטכנולוגיה כמו מערכת למידה אישית באינטרנט ? ואז ... חסל "בתי ספר" ?
התיתכן אלטרנטיבה לחינוך ללאום, ללא מערכת חינוך כפייתית של המדינה ?
ובכן, ליל הסדר, חג החנוכה, מגילת אסתר - כל אלו מחנכים חזק ללאומיות של עם ישראל. במשך אלפי שנים, ובהן "אלפיים שנות גלות", כל אלה קוימו כמצוות (או מנהגים, כלשון החילונים) - ללא כפיה של המדינה.
הנחת בסיס של "בתי הספר" היא שהחינוך הוא בעיה של המדינה. וההורים ? למה מי הם !
אולי כדאי לראות בהורים את הגורם האחראי על החינוך, ובכלל זה החינוך ללאומיות ?
וקצת לעתיד הרחוק, אולי ...
מדינת לאום היא פטנט די חדש בתולדות המין האנושי. משהו כמו 600-700 שנה. האם מדינות לאום תמשכנה להתקיים גם בעתיד ? ג'ון לנון, למשל, דימיין
Imagine there's no countries
הבה נתאתגר עם המצבים הבאים:
יזם לא מוכשר, שבעזרת הונו המופלג רכש את כל מתחריו, ונותר מונופול.
או, מספר יזמים שהתאגדו לקרטל, וחיסלו את התחרות.
האם להתערב ?
כלכלנים וקפיטליסטים טובים, הרואים בתחרות ערך - ירצו בהתערבות המדינה (באמצעות הגבלים עסקיים).
אבל לוי כופר בתחרות כערך. הזכויות לחיים, חרות וקניין הן הערך.
איזו הצדקה מוסרית מתירה לפגוע בחרות ובקניין של המונופוליסט והקרטליסט, אפילו הם נבזים ?
רצון הצרכנים במחירי תחרות ? לזה יש משקל פוליטי רב, אבל משקל מוסרי ?!
יוסי, האם תסכים שברון-שודד מסוג זה יוצא להורג ?
אנחש שלא. מדוע ? בגלל הזכות לחיים, נכון ?
אז מדוע הזכות לחיים - כן, ואילו הזכות לחרות ולקניין - לא ?
ולחילופין, אם יש הצדקה לשלול את זכותו לחרות ולקניין, מדוע אין הצדקה לשלול את זכותו לחיים ?
וישנם עוד לאומים אשר מתקיימים ללא ממשלה מרכזית (הכורדים, הלאפים וכו׳ ).
אך לעת אתה עליך מוטלת ההוכחה שלאום מהונדס (ישראלי) כזה הינו אפשרי, חייתי שנים רבות בעולם הישן (אירופה) ואך על פי קיומם של מדינות, אשר על פי דעתך הינם שם נרדף ללאום. אך האזרחים פה לא חשים כמוך. וולשי איננו אנגלי, כמו שמהגר/אזרח אנגליה איננו אנגלי אלא בריטי ואל נזכיר את הסקוטים/אירים.
קטלונים, בסקים גלסיאנים ורומא הינם זהויות שונות בעלי אזרחות ספרדית חלק רוצים להפוך ללאום (רוצים ממשל עצמי) חלקם לאו.
וכמובן שזה לא מוגבל למדינות אילו. בלגיה איימה להתפרק לשתיים/שלוש מדינות לאום (וזאת כשהם באיחוד האירופאי) כאשר שוויץ, צרפת וספרד חוזות במחזה אימים זה אשר עלול להצית בדלנות מקומית.
ארה״ב הינה הדוגמא היחידה להצלחה של לאום אזרחי. אך גם זה לא הונדס מלמעלה, ולא ברור כרגע מה סיכויי ההצלחה העתידים של פרוייקט זה שהיה דיי מוצלח. אך אחד לתנאי ההצלחה שלו היה (לדעתי ולניסיוני) חופש פרט נרחב. ככל שחופש הפרט מצטמצם קבוצות שונות בעלות זהויות וערכים שונים מתפלגות.
המאמר המצורף, חופף במעט על דיון ב peoplehood. אשר הוא אחד המאפיינים של לאום.
http://www.allenzhertz.com/2009/11/aboriginal-rights-to-israel.html
1) השבת היא אחד מעשרת הדברות, מצוות היסוד של עם ישראל.
למרות זאת, מותר לחלל שבת ! מתי ? כשזהו פיקוח נפש. על פי ההלכה, פיקוח נפש, היינו הזכות לחיים, דוחה את השבת.
אז פיקוח נפש הוא הערך העליון ? לא ! על גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה נאמר: יהרג ואל יעבור.
ראינו כאן היררכיה של המצוות, כאשר הערכים מתנגשים.
2) אייזק אסימוב, סופר המדע-דמיוני המהולל, ניסח את 3 חוקי הרובוטים:
1. לא יפגע רובוט לרעה בבן אדם, ולא יניח במחדל שאדם יפגע.
2. רובוט יציית לפקודות האדם, כל עוד אינן בסתירה לחוק הראשון.
3. רובוט ידאג לשמור על קיומו ושלמותו, כל עוד זה אינו בסתירה לחוק הראשון והשני.
שוב, לפנינו היררכיה הנדרשת כאשר יש התנגשות בין
חוקים, ערכים וכו'.
ההיררכיה מגדירה מהו הערך העליון.
ב. מהו הערך העליון במגרש היחסים פרט-מדינה ?
התשובה תלויה בטעם המשיב. יש אשר לטעמם טובת המדינה / חברה / הזולת עומדים מעל הכל.
במדינת החופש - הזכויות לחיים, חרות וקניין הן ה"יהרג ואל יעבור".
יוסי, ומהו טעמך ?
ג. בחינת הערכים שהצעת:
מניעת עושק - האם זהו ערך בפני עצמו ? דומני שלא. זוהי נגזרת, אחת מכמה, של זכות הקניין, כאחיותיה
גניבה, שוד, וכו'.
צדק - האם הוא ערך ? דומני שהוא ערך-על, מעין כותרת המכילה ערכים רבים, כולם מזוהים כ"צדק".
אבל מהו ה"צדק" ? זה כבר עניין של טעם. לטעם האחד - לקחת בכפיה כסף מהעשיר כדי לתיתו לעני - זהו צדק. לטעם השני - זהו גזל.
נשארנו עם "הגינות" - האם היא ערך ? לדעתי בהחלט כן, אבל היכן ? במגרש היחסים פרט-פרט, כמו נימוס, מתן כבוד, עזרה לזולת, וכו'. במדינת החופש ערכים אלה לא שייכים למגרש היחסים פרט-מדינה, מגרש שתמצית מהותו כפיה - באמצעות חוק וענישה.
אדם דתי יראה בערכים אלה מצוות הדת, ואז מקומם במערכת היחסים אדם-אלוקים.
אם בכל זאת תתעקש שבמציאות הנוכחית, שאינה מדינת החופש, "הגינות" כן רלבנטית למגרש פרט-מדינה, הרי שיש להחיל עליה את עקרון ההיררכיה. האם לטעמך "הגינות" גוברת על החרות והקניין ?
יוסי, אם יש בנמצא ערכים נוספים, נא העלה אותם לדיון המרתק.