כמידי שנה, מדינת ישראל חוגגת את "חג העוני" – הביטוח הלאומי מפרסם את דו"ח העוני והפערים החברתיים. הדו"ח נותן את האות והתגובות הרגילות זורמות. שלל כותרות זועקות על 1.8 מיליון עניים, שמחציתם ילדים.
כל ישראלי חמישי – עני. מזעזע, אבל כנראה לא מספיק. לכן מפורסם במקביל "דוח העוני האלטרנטיבי" שמרחיב את הקריטריונים לעוני ואז מגיעים לנתון ממש מזעזע, לפיו כמעט כל ישראלי שלישי עני. הנה חלק מהקריטריונים שנועדו להגדיל את רמת הזעזוע: העדר תואר אקדמי, צפיפות דיור של מקסימום שתי נפשות בחדר, העדר יכולת לרכוש ביטוח רפואי משלים, "(העדר) יכולת כלכלית לקחת חלק בפעילויות חברתיות ותרבותיות מחוץ לבית" ועוד קריטריונים דומים.
דו"ח העוני מתקבל בהבנה על ידי רוב הציבור, כי אנשים מטבעם שואפים ליותר ורבים מתקשים "לגמור את החודש". ערב בחירות, לפני שנים רבות, הצליחו להקליט ילדה בבית שאן, שאמרה "אני רעבה" ההקלטה הופצה כהוכחה כ"חוסר ביטחון תזונתי". בכל חברה בה יחלקו מנות מזון חינם מובטח תור למזון – אבל זו אינה הוכחה שמתהלכים בקרבנו אנשים מזי רעב.
תמיד, רבע האוכלוסייה שהכנסתם היא הנמוכה ביותר, יכולים להיחשב כ"עניים". הגדרה יחסית של עוני מבטיחה שתמיד יהיו לנו עניים, בדומה לשאלה הקבועה במסעות בתנועת הנוער: "למה האחרונים תמיד בסוף?"
"קו העוני" שֶׁמְּבַדֵּל את העניים נקבע לפי רמת ההכנסה השוטפת של המשפחה (או היחיד) – יחסית לרמת החיים של כלל האוכלוסייה במדינה, זהו "עוני יחסי". הגדרת עוני היא שרירותית לחלוטין כי אין דרך אחרת, וכלל לא חשוב שרוב תושבי העולם כמהים לרמת החיים של עניי ישראל. לפי סקר בעלות על מוצרים ברי קיימה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2015 לכל המשפחות בעשירון התחתון, העני ביותר, יש מקרר ומכונת כביסה, ולפחות טלפון נייד אחד. ל- 63% מהמשפחות יש מחשב, 68% עם מזגן, 40% אינטרנט, 66% עם שני ניידים לפחות, ל- 38% מהעניים ביותר יש מכונית, ל- 41% יש צלחת לוויין.
שימוש במדד עוני יחסי מקבע את העוני הסטטיסטי. ישראלי יכול להיחשב כעני אפילו אם בבעלותו בית פרטי עם 12 דונם במושב במרכז הארץ, בתנאי שהכנסתו השוטפת נמוכה. אפילו אם כל ישראלי יקבל מחר מהמלאך גבריאל 10 ביטקויין לחשבונו מידי חודש, או תתגלה באר נפט בחצר כל בית – עדיין חלק ניכר מהאוכלוסייה ייחשבו כ"עניים" – כי האחרונים תמיד בסוף, עוני יחסי.
אלה שעיסוקם בעוני חורטים על דגלם את "מיגור העוני". אבל אם העוני נקבע באופן יחסי, אז לעולם אי אפשר למגר את העוני – תמיד יהיו עניים כפי שתמיד יהיו עשירים.
ערבי קשיש ועני
במקום לדון "בכל העניים", נבדוק מה קורה בקבוצת עוני קיצונית. דוחות העוני מציינים ששיעור העוני הגבוה ביותר הוא בקרב ערבים וחרדים. נעזוב לרגע את החרדים, הם בכל זאת מסתדרים, ונתמקד בערבים המסכנים. לא נדון "בכל הערבים" כי ידוע ששיעור העוני הכבד הוא דווקא בין הקשישים. אז נדלג ישר אל קהל המטרה מוכה העוני ביותר בישראל: כל מי שהוא גם ערבי וגם קשיש. גרוע יותר לא יכול להיות. על פי הנתונים, מצבה של קבוצה זו באמת קשה – למעלה מ-80% מהערבים הקשישים עני (מגיל 70 ומעלה). הביטו בטבלה שפורסמה על ידי ארגון עוני מקצועי רב מוניטין, מרכז טאוב.
הפתעה! שיעור הבעלות על דירה בקבוצה זו עומד על למעלה מ-90%! למעשה, לכל ערבי קשיש עני ומסכן יש דירה בבעלותו.
על הניסים ועל הנפלאות
זה לא אבסורד העוני (היחסי) היחיד. בחמישון התחתון (שני העשירונים העניים ביותר בישראל) יש 8,000 משפחות שבבעלותן 2 דירות או יותר!
6 שנים בסך הכול חלפו משנת 2010 עד לשנת 2016. מדד המחירים לצרכן כמעט ולא השתנה משנה לשנה (בממוצע רב-שנתי, בערך אחוז אחד לשנה). עלות סל המוצרים של עניי 2010 לא שונה בהרבה מעלותו של סל מוצרים זהה ב-2016. לעומת זאת, קו העוני ליחיד עלה מ-2,413 ₪ ב-2010 ל-3,260 בשנת 2016. מאות אלפי ישראלים שבשנת 2010 לא נחשבו לעניים, "התדרדרו" לכאורה ובשנת 2016 הם כבר נחשבים ל"עניים" גם אם דבר לא השתנה באורח חייהם ובהכנסתם.
נמשיך להשתעשע במספרים: אם מחירי המוצרים כמעט ולא השתנו בשנים 2010-2016, הרי שאין סיבה עניינית להעלות את "קו העוני" ליחיד ל- 3,260 ₪ (הסיבה לשינוי היא כי זה המספר שמתקבל מנוסחת החישוב). העלאה של "קו העוני" מגדילה את מספר העניים הסטטיסטיים, את מספר הישראלים שהכנסתם נמוכה מאותו סכום. אילו קו העוני היה נשאר על 2,413 ₪ אז מספר העניים הסטטיסטיים בישראל היה יורד לפחות ברבע...
לפני שנסיים לחפור בנתונים, הנה נתון אחרון, "נס חנוכה" ישראלי: הכנסה כספית נטו למשפחה בחמישון התחתון (20% מהמשפחות בישראל), עומדת על 5,586 ₪ כולל קצבאות ותמיכות (שהן כמעט מחצית מההכנסה). אבל, ההוצאות הכספיות של משפחות אלו עומדות 8,194 ₪ לחודש (לא כולל דיור). ההוצאות גבוהות בהרבה מההכנסות ובאופן קבוע – נס חנוכה מתמשך.
50 שנים (לפחות) של מלחמה
ל"מיגור העוני"
נניח שהזועקים נגד העוני צודקים ובערך רבע עד שליש מהישראלים עניים. מה צריך לעשות לדעתם? הרי מדינת ישראל היא מדינת רווחה נדיבה ומקיפה כבר לפחות 50 שנים. רוב תשלומי המיסים מאז ומתמיד מנותבים ל"עזרה לחלשים" ול"צמצום אי-השוויון" (הרבה יותר מאשר לתקציב הביטחון המנופח): חינוך ובריאות חינם, עזרה בדיור, שלל קצבאות, הנחות, עובדים סוציאליים, תקציבים לעמותות. כל חברי הכנסת, ללא יוצא מהכלל, מכריזים על עצמם כ"חברתיים" – כל אלה הם עיקר עיסוקה של מדינת ישראל לפחות בשני הדורות האחרונים. אז איך טרם "מוגר העוני"? לא רק שהעוני לא מוגר – רבע או שליש מהמדינה עניים לשיטתם!
כל ממשלות ישראל, עבודה וליכוד, דתיים ומזרחיים, כל שרי הקואליציה לאורך דורות, כל שרי הרווחה, העבודה, הבריאות והחינוך במשך 50 שנות מדיניות הרווחה האחרונות – כולם חסרי אונים וחדלי אישים? איך הם לא הצליחו "למגר את העוני" למרות ההון שנשפך?
חג העוני השנתי נועד לשכנע פוליטיקאים "לעשות יותר" למיגור העוני ולהוקיע את הממשלה המכהנת על אוזלת ידה. כלומר, להזרים יותר כסף למוסדות "מיגור העוני". זו אחת מהסיבות לאינטרס להגדיר עוני באופן יחסי, כך מובטחת נצחיות העוני וגם פרנסתם של הלוחמים בעוני. לא נתפלא אם בעוד 10 שנה תוגדר משפחה ענייה כמשפחה שלא יכולה לעמוד בנסיעה לחו"ל לפחות פעם בשנה, או ילד עני יהיה כזה שלא משתתף לפחות בשני חוגים בשנה (לאחר הלימודים).
"מדינת הרווחה" אינה מוסרית
מי שמוגדר כ"עני" מקבל אוטומטית לגיטימציה לחיות על חשבון הזולת באמצעות המדינה. מערכת המיסוי מחרימה חלק ניכר מפרי עמלם של רוב האזרחים ומעבירה את הכסף למי שמוגדר כ"מגיע לו", במקרה זה – על בסיס "עוני".
בניגוד לדעה הרווחת, אנחנו סבורים שמערכת הרווחה הממשלתית בלתי מוסרית. זו מערכת שממציאה קריטריונים להצדקת החרמת רכוש מחלק גדול של האוכלוסייה לצורך העברתו לחלק אחר של האוכלוסייה "לפי קריטריונים". מערכת רווחה מוסרית צריכה להסתמך על תרומה מרצון, על חמלה אנושית וסולידריות אמיתית, בדומה למוסדות שטופחו מאות שנים על ידי קהילות יהודיות (גם כיום). החרמת כסף בכוח לצורך העברתו לאחרים אינה "סולידאריות". ככל שיוטלו פחות מיסים, ככל שהמדינה תהיה חופשית ותשגשג – כן תגדל הנכונות לתרום ליחידים ולעמותות, בייחוד אם נדע שפוליטיקאים לא מחלקים כסף ל"נצרכים".
מהפך אידיאולוגי כזה בלתי אפשרי על רקע המציאות אליה התרגלנו: מיסוי גבוה ממנו מנסים כולם להתחמק, כולל אלה שנושאים בגאון את דגל ה"חברתיות". מצד שני, יש לנו מערכת עצומה בהיקפה של פקידות ממשלתית שמתפרנסת מחלוקת הכסף. וכמובן: מיליוני ישראלים שהתרגלו לצ'ק החודשי מהמדינה ורואים בו זכות טבעית. לכן, השינוי צריך להתבצע באופן הדרגתי.
לא נציג כאן תכנית מלאה, אבל בשלב הראשון תבוטל הגדרת העוני היחסי כהצדקה לקצבאות. יוגדר קריטריון של "עני מרוד", או נכון יותר – מי אינו עני מרוד. קצבת קיום יקבל רק אדם חסר ישע, ללא רכוש, חסר משפחה תומכת, נעדר כישורים ויכולת קיום מינימלית (פיזית ונפשית) לבצע את הפשוטה שבעבודות. אם "הנזקק" בעל רכוש – שקודם ימכור אותו לצרכי קיומו לפני שהוא דורש מהשכנים לממן את צרכיו.
אם קשישים ערבים שנחשבים היום כעניים מסכנים, יצטרכו למכור את הדירות שבבעלותם לפני שיתבעו ממשלמי המיסים היהודים לממן להם קצבאות, יסתבר לפתע שרובם כלל אינו זקוק לקצבאות כדי "לגמור את החודש". זו אינה הערה גזענית אלא עובדתית: חלקם של הערבים בגביית המיסים נמוך ביותר (קשה למצוא נתונים, קיימים נתונים על גביית ארנונה בלבד. יש להניח שהם משלמים פחות מיסים משיעור תשלומי הארנונה). עובדתית, יש הרבה יותר יהודים בקרב משלמי המיסים ולעומתם – הרבה יותר ערבים בקרב מקבלי הקצבאות.
למחרת "חיסול" העוני הסטטיסטי, יסתבר שאין בישראל עוני מוחלט של ממש בהיקף משמעותי. יסתבר שמספר חסרי הישע נמוך ביותר. העוני לא "ימוגר", כפי שדורשת ההשקפה החברתית האוטופית, אבל רמת החיים של כלל האוכלוסייה תעלה וגם של העניים.
לפני שכופים על "כל הציבור" לקיים את העני המרוד יש לכפות את קיומו על המעגל המשפחתי הקרוב ביותר: ילדים, אחים, אחיות, הורים. לפני שהמדינה מפעילה את כוח הכפייה שלה על השכנים של העני שתכפה קודם על קרובי משפחתו. לשאלה מה אשמים קרובי המשפחה? צריך להשיב בשאלה: מה אשמים השכנים?
נכון, קשה להגדיר קריטריונים מוחלטים וקשה לבדוק וליישם. מיד עם הגדרת הקריטריונים המחמירים לסעד יתחיל לחץ פוליטי להרחבתם. לכן נדרשים גם שינויים מבניים נוספים עליהם כתבנו בעבר. אין פתרון מושלם, אבל המערכת הנוכחית גרועה מכל.
מוטי היינריך
שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטקיה
בארה"ב העוני ירד בכ-1% לשנה עד הניו דיל ומדינת הרווחה של שנות השלושים. מדיניות הרווחה בארה"ב בלמה את הירידה הטבעית בעוני. אילו לא הייתה מדינת רווחה, יתכן והעוני בארה"ב היה ממוגר לחלוטין.למעשה, "המלחמה בעוני" היא למעשה "המלחמה בעניים". מאמץ של חבורת אנשים שמתפרנסים מעוני, לשמרו בכל מחיר ועל חשבון החלשים.מכון ברוקינגס ערך מחקר די מפורט*, עם מסקנות מענינות (שאני חושד גם תקפות לישראל). לכל אדם שימלא אחר 3 שלושה חוקים פשוטים יש סיכוי של 97% (כמדומני) לא להיות עני באופן תמידי:1. סיים תיכון2. אל תתחתן לפני גיל 21, והבא ילדים רק בתוך נישואין3. מצא והחזק עבודה במשרה מלאהברוב המקרים, מדובר בהחלטה מודעת של אותו אדם, לא לעמוד באחד מהחוקים. במקום לשלם לאותו אדם ולעודד עוני, יש לעודד נטילת אחריות אישית למעשים שלך.במקום רווחה שמעודדת עוני בין דורי, יש להגיד לילד של אותו אדם שלא גמר תיכון, אם חד הורית שמעולם לא נישאה ושכחה קונדום או חרדי בטלן - אתה עני בגלל הבחירה של ההורים שלך, אבל יש לך תקווה: סיים תיכון, מצא עבודה והבא ילדים רק לאחר הנישואין בגיל 21 או יותר.למקרים קשים באמת, כבר היום יש עמותות, קהילה, צדקה ו..שירותי אימוץ. נכון, זה לא נעים אבל המציאות לא תמיד חמימה וקטיפתית. במקום להרוס את החברה עם רווחה כדי להרגיש טוב בטווח הקצר, צריך לגלות אחריות ולחשוב על הטווח הארוך* http://jacksonville.com/opinion/editorials/2012-01-27/story/three-rules-staying-out-povertyבני משפחה=שכנים. מכירת הבית=איבוד כל בסיס. לסמוך על רצון טוב=התאבדות
.ניתן למגר את העוני
״אם העוני נקבע באופן יחסי, אז לעולם אי אפשר למגר את העוני״ - לא נכון. אם 51% מהאזרחים יהיו מובטלים (הכנסה 0) אז לא יהיה אף אחד שמרוויח פחות מהחציון, וכך לא יהיו עניים. לכאורה, מדובר בדרך בדוקה ומנוסה לטיפול בעוני ויש כמה מדינות (ע״ע יוון) שבהחלט צועדות בכיוון.מסכים עם NC
בנוסף אפשר למגר את העוני ע"י הורדת ההכנסה של אלה שמעל הממוצע על מנת ליצור מעמד ביניים רחב של מזי רעב או ללכת לפתרון הטרויאלי של הבעיה ולהשמיד את כלל האוכלוסיה כך שלא יהיו עניים בכלל!חוזר: דו"ח העוני 2017 – למה האחרונים תמיד בסוף?
יואל אמר/ה : ונצואלה מדגימה מימוש נפלא של ההצעה הזאת, למעשה זה העיקרון העומד בבסיס הסוציאליזם - שויון עי הורדת כולם לרמה הנמוכה ביותרשאלות לכותב
מה הפתרון של הכותבלאותם ערבים זקנים אחרי שימכרו את ביתםאפא בדיוק יגורו?הכותב גם שולל שהגדרת העוני תהיי יחסיתאז מה בדיוק ההגדרה שהוא מציעלהשוות עוני ישראלי לעניין אפריקאי?הערבים יכולים להשכיר חדרים בבית
ברוך אמר/ה : אפשר להשכיר את הבית באופן חלקילאפשר להרוויח בעוד דרכים מנכסיםהמלחמה האידאולוגית בעוני
מעבר לסטטיסטיקות יש בעיה פילוסופית מוסרית תיאורטית עמוקה: מה החשיבות של המלחמה נגד העוני? מה מקומה ב"סולם העדיפויות" או סולם הערכים, או סולם השאיפות שלנו? האם חשיבותה עליונה?או במילים פשוטות: האם "הדברת" העוני (או שיפור מצבם הכלכלי של העניים) הוא האידיאל הראשי שלנו, צו המוסר העליון שאליו אנו צריכים לכוון כול מאמצינו? האם המלחמה בעוני היא המטרה העליונה והקדושה ביותר, שמולה מטרות אחרות מתבטלות?חוזר: דו"ח העוני 2017 – למה האחרונים תמיד בסוף?
יעקב אמר/ה : בנוסף, צריך להגדיר למה אנחנו קוראים ״עוני״, ולפי ההגדרה הזאת, למה יש עניים.אחרי שנבין מה הסיבות שגורמות עוני, אולי נגלה שניתן לטפל בחלק מהן.הסיבות פשוטות
"אחרי שנבין מה הסיבות שגורמות עוני"הסיבות לעוני פשוטות: האנשים נולדים עניים. עוני הוא ברירת המחדל. כדי לא להיות עני צריך להתאמץ ולעבוד קשה. חלק מהאנשים לא רוצים לעבוד, חלק לא מסוגלים, וחלק (קטן) נופלים קורבן לנסיבות שאין להם שליטה עליהן - כלומר חוסר מזל...הסיבות לעוני הן טבעיות - זה לא משהו שניתן לשנות. העולם שבו ברירת המחדל היא שאנשים עשירים - לא קיים.חוזר: דו"ח העוני 2017 – למה האחרונים תמיד בסוף?
בשביל חוסר מזל יש משפחה, קהילה, עמותות וצדקה ואנחנו כחברה צריכים להקטין את הממשלה כדי ליצור יותר חופש והזדמנויותאנשים "לא רוצים לעבוד קשה", זה החלטה מודעת ואנשים צריכים לקחת אחריות על מעשיהם. אפשר לצמצם את התופעה ע"י הפסקת מדניות שימור העוני המכונה "רווחה"נכון שאי אפשר להציל את כולם, אבל הדבר ששיפר את מצבם של הכי הרבה אנשים באופן הכי משמעותי הוא קפיטליזם וחברה חופשית. ועד שלא ימצאו משהו אחר שבאמת עובד, עדיף לדבוק לזה אם אכפת לך מהענייןאתה לא מבין נכון את המציאות
אני מטער אבל אתה (מוטי) לא מבין את הדברים נכון, זה שלאנשים יש דירות, מחשבים ניידים , מכונת בכיסה או מייבש לא הופך אותם ל״לא עניים״.מוצרי חשמל בימיינו נמכרים בזול, סמארטפון מתקדם ניתן לרכוש ב-1000 ש״ח ב-10 תשלומים.יש אנשים שלא יכולים לעבור לגור במקום אחר, כל מה שהם מכירים נמצא במקום בו הם חיים, גם אם יש להם בית ששווה המון כסף - אין לה מזומן.צריך מזומן בחיים, הדברים שאתה כותב לא נכונים, אחת הסיבות ש״כמעט״ הכל עקום היא בגלל שאנשים לא מבינים על מה הם מדברים ולצערי אתה אחד מהם.אנו לדוגמא זוג, לפני כחצי שנה נקלענו למצב כלכלי קשה, אבל בבכל זאת הצלחנו לקנות ביד שניה מקרר, מכונת כביסה, מייבש, תנור ומדיח וכל זה ב-1,500 ש״ח! לפי מה שאתה כותב אני עשיר, אבל אין לי כסף לקנות בסופר כי ההכנסה שלי נמוכה מידי ואני חי על תלושי מזון כרגע, אוכל לזוג עולה לפחות 1,500 ש״ח לחודש מה לגבי תשלומי חשמל, מים, ארנונה, שכר דירה?וזה רק חלק מההוצאות הקבועות, מה לגבי תרופות, טלפון, אינטרנט, עמלות בנק וכדומה? דברים שאני לא יכול להפחית בהם כי אני כבר חי בנגב בשכירות של רק 1,800 ש״ח ומשלם את המינימום על הכל ואין עוד ממה ״לחתוך״.כמובן שלא נולדתי אתמול והגעתי למצב הזה לא סתם (סיפור ארוך, לא בגלל שלא למדתי או לא עבדתי או לא השקעתי בעצמי), אבל זה לא העניין - העניין הוא ע״פ דבריך אני עשיר ועוני לא קיים.יש לי חורים קטנים (מבלאי) במכנסיים ובחולצה היחידים שאני לובש ואני מתבייש לצאת איתם (אבל אין לי משהו אחר ללבוש או כסף לקנות משהו חדש), אבל העיקר יש לי מוצרי חשמל - איזה עושר! (דרך אגב המדיח הפסיק לעבוד לפני כחודש).האוכלוסיה שיש לה הכי מעט לא בהכרח הופך אותה לעניים - עני זה מי שאין לו מספיק בשביל לחיות, בלי קשר לכמה יש לאחרים.אם הממוצע הארצי היה 20,000 ואני מרוויח רק 12,000 ובשביל לחיות טוב מספיק 10,000 - זה לא הופך אותי לעני רק בגלל שכולם מרוויחים יותר ממני - כי יש לי מספיק.חסר לך מידע ואולי גם נסיון, תחשוב לעומק ותראה שלדברים יש סיבה - אף אחד לא אוהב להיות עני ומה שהכי חסר לאנשים זה שכל (ולא כסף).ליאם, מצבך באמת מצער מאד
לא כתבתי שמי שיש לו סמארטפון הוא "עשיר".אבל למי שיש "בית ששווה המון כסף" שימכור את הבית, יגור בבית ששווה מעט מאד כסף, בדירת שיכון צפופה בחולון על נתיבי איילון - לפני שהוא דורש מהמדינה לקחת בכוח כסף מאחרים ולהעביר אליו. לא טענתי ש"עוני לא קיים". תמיד יהיו עניים כפי שתמיד יהיו עשירים. עוני אינו מחלה ובוודאי שלא סופנית. מעוני אפשר להחלץ ולא אייעץ לכם כאן כיצד.לא מוסרי לאלץ בכוח את הזולת לתמוך בך, גם לא באמצעות כוחה של המדינה. ובוודאי שלא למי שיש "בית ששווה המון כסף". נכון אמרת "צריך מזומן בחיים" - אבל לא מגזל של שכניך.אני יודע אישית מה זה עוני. גדלתי עד גיל 12 בבית עני ללא רכב, ללא טלפון קווי, ואפילו ללא מקרר חשמלי רוב השנים, ללא אמבטיה (רק מקלחת). מעולם לא ביקרנו במסעדה או בבית קפה. גרנו 5 נפשות בדירה של 42 מ"ר נטו.