שבת, 19 יוני 2010 15:39

בג"צ עמנואל: שלטון החוק הבלתי מוסרי

חרדים, ושאר אזרחי המדינה, צריכים לחנך את ילדיהם כראות עיניהם ועל חשבונם. כשהמדינה מממנת את החינוך, היא רואה עצמה בצדק, מחויבת גם לנהל אותו ולהכתיב תכנים. איך הגענו להתנגשות בין זכויות הפרט לבין החוק.

הדעה הרווחת בתקשורת, וכנראה גם בציבור הרחב, היא ששלטון החוק חייב להיות מעל לכול ללא קשר לתוצאות החקיקה, אחרת נגיע לאנרכיה. אם הכלל יפה למדינת ישראל ודאי שהוא יפה לכל מדינה בעולם, נכון? אז מה נגיד על שלטון החוק ברפובליקה העממית של קובה? או בברית המועצות לשעבר? גם שם יש חוק ואפילו חוקה. כן, אני יודע שהחוק שם בלתי מוסרי כי הוא "מדכא אזרחים ושולל את חופש הפרט". עוד משהו מספרים לנו: החוק שם בלתי מוסרי כי מדינות אלה אינן דמוקרטיות "חופשיות" ולאזרחים שם אין כלים להשפעה על החוק. והרי החדשות: גם בשיטה הדמוקרטית המערבית, הכלים שעומדים לרשות האזרח מוגבלים ביותר. האזרח יכול להחליט מי יהיה בשלטון, ומשקיבל החלטה – אובד למעשה הקשר בין האזרח לחקיקה והיא הופכת לחלק מהמסחר הפוליטי – ההחלטות נחתכות שם לרוב לפי תרומת ההצבעה לשרידות הפוליטית של הנבחרים – קשר קלוש לרצון הבוחר. אבל גם "רצון הבוחר" יכול במקרים רבים להפוך לפגיעה בזכויות הפרט של מי שחלש פוליטית באותו זמן. אם נארגן קבוצה פוליטית חזקה למדי, שיכולה לקבוע גורלות במרכז המפלגה הגדולה, נוכל לכופף את ידי ה"נבחרים" וללחוץ עליהם להעביר חוק שיטיל מס על כולם לטובתנו בנימוק כלשהו. כך שיש "חוק טוב" ויש "חוק רע". חוק שפוגע בזכויות הפרט הוא חוק רע. 

דמוקרטיה אינה "דיקטטורה של הרוב", אלא דיקטטורה של בעלי היכולת להפעלת לחץ על הפוליטיקאים (לא רק בעלי הון). החוק, גם במדינה דמוקרטית, מבוסס על קרבות בין בעלי אינטרסים: קודם כל צריך לדאוג לרווחת הקבוצה אליה אני משתייך – אחרי שנסיים עניין פעוט זה – נוכל לשתף פעולה בדאגה ל"טובת הכלל". הדמוקרטיה המקובלת היא שלטון הכוח במאבק בין קבוצות הלחץ. 

זכויות הפרט במדינת ישראל גם הן מושפעות מכוחה הפוליטי של הקבוצה אליה משתייך אותו פרט. תושבי רמת אביב דורשים לאסור על הקמת מוסדות חב"ד במחיצתם. לתושבי המצפים בגליל, וגם בישובים אחרים, קיימת "ועדת קבלה" שיכולה להחליט אם אתה רשאי לקנות בית ביישוב, ואם לא תתאימו ל"קריטריונים" שלהם – תשכחו מהבית שם. חילונים כשרים. 

פנים רבות לדמוקרטיה ואין זה המקום לפרוש את היריעה לשיטת השלטון המועדפת. נעשה זאת באחת הכתבות הבאות. רק כאשר מבינים על מה מבוסס "שלטון החוק" – אפשר לתת לו את היחס המגיע לו. 

מבלי להיכנס כעת לעובי הקורה, ניתן לומר בבטחה, שהשיטה הפוליטית שמונעת את מירב הקונפליקטים ומלחמות הכול בכול היא זו המקדשת את זכויות הפרט ומסמיכה את המדינה להגן עליהן. במסגרת זו, רק המדינה רשאית לפגוע בזכויות הפרט, ואך ורק לצורך הגנה או אספקה של מוצר ציבורי מובהק (כגון משטרה וצבא). החוקה צריכה להבטיח מכשולים דמוקרטיים קשים לכל סוג של פגיעה אחרת בזכויות הפרט על ידי המדינה (דוגמה למכשול: דרישה לרוב מוחץ במשאל עם לכל העברת כספי מיסים לקבוצה כלשהי, אפילו לאמהות חד-הוריות). 

העימות הנוכחי מול החרדים בפרשת התלמידות בעמנואל נובע מחוק המדינה שפוגע בחופש הפרט לחנך את ילדיו כראות עיניו, החוק שמפקיע את חינוך הילדים מידי ההורים ומעניק למדינה "סמכויות חינוך". החוק השני שמעוות את הסוגיה הוא זה שמאפשר לגבות בקלות מיסים מאזרחים לצורך העברתם לאחרים, ובמקרה הזה למימון החינוך החרדי (וגם החילוני). מי שנותן את הכסף רשאי לכאורה גם להחליט מה יעשה מקבל הכסף. ולכן, לבית הספר לבנות דתיות בעמנואל, שממומן על ידי המדינה, אסור להחליט על קריטריונים לקבלת תלמידים. אותה כת דתית בעמנואל רוצה לחנך את ילדיה על פי דרכה וללא "השפעה זרה" של זרם דתי אחר שמקל יותר בסוגיות דת. במדינה חופשית שמקדשת את זכויות הפרט, בית ספר זה היה פרטי ולפיכך רשאי היה להחליט מי ייכנס בשעריו. 

השיקול אם לקיים חוק בלתי מוסרי, ורוב חוקי מדינות המערב בלתי מוסריים, הוא אחד בלבד: לא בגלל הכבוד לחוק או לבג"צ, אלא רק בגלל שיקול פרקטי: עד כמה אני עלול להיענש ולהינזק אם אעבור על החוק. חוק שאוסר לגנוב מהזולת הוא חוק מוסרי כי באמצעותו מגינה המדינה על זכות הקניין. החוק שמחייב אותי לשלוח את ילדי ללמוד בבית ספר אזורי מסוים אינו מוסרי, אבל אני מציית לחוק, רק בגלל הטרחה, ולפעמים העונש, הקשורים בהפרתו (רישום כתובת מגורים כוזבת בתעודת הזהות כדי שהילד ילמד בבית ספר האחר...). החרדים מוכנים לשאת בתוצאות של הפרת חוק בלתי מוסרי. 

מוטי היינריך 

ומכאן, קראו נא את מאמרו של יעקב

בג"ץ עם הראש בקיר 

רבות אני מבקר את בג"ץ על פסיקות לא חכמות, אבל הפעם – (בג"ץ עמנואל) הם הגיעו לשיאים חדשים. לשלוח אנשים לכלא? על מה? האם רצחו או גנבו? על מה בדיוק הם רוצים לשלוח אנשים לכלא? שהחרדים לא ישלחו את בנותיהם לבית הספר? למי אכפת? על שהעזו להפר את הצווים שלהם? משחק בפרינציפים? זו סיבה מספקת בשביל בג"ץ? הם יותר גרועים מהחרדים. בג"ץ מאמין באידיאולוגיה טוטליטרית ורעה. זו קנאות לא פחותה מאשר החרדים! 

בג"ץ שבוי בידי האידיאולוגיה הסוציאליסטית הטוטליטרית הגורסת שעל המדינה להפקיע את נושא החינוך מידי ההורים ולכפות על ההורים את החינוך שהמדינה מוצאת לנכון להעניק. הדבר בא לידי ביטוי בחוק חינוך חובה ה"נאור" משנת 1952, שימו לב למילת המפתח: חובה. הורה שלא שולח את ילדיו לבית הספר – הוא עבריין בעיני המדינה הטוטליטרית, ודינו מאסר. במדינה חופשית יש להורים ולילדים את הזכות והחובה להחליט את כל ההחלטות בנושא חינוך. המדינה יכולה לעזור, כספית, למיעוטי יכולת, אבל לכפות חינוך? זה פסול. 

הבג"ץ הגדיל להפגין בורות וטיפשות כאשר השווה את עצמו למאבק השחורים לשוויון בארה"ב. אין שום דמיון בין מה שקורה פה למה שקרה שם, וההשוואה מטופשת. בג"ץ שאב את ההשראה והעידוד ממקום לא נכון. גם בארה"ב נעשו לא מעט מעשי זוועה טיפשיים בנושא זה – כמו הסעה כפויה של תלמידים לבתי ספר מרוחקים מביתם - שזה בהחלט מעשה כפיה טוטליטרי. 

בסוף בג"ץ רק ירה לעצמו ברגל, מפני שהוא יאלץ להיכנע ללחצי החרדים, ומפני שאין בציבור הרחב תמיכה להחלטה המטופשת לשלוח אנשים לכלא. החרדים עם תומכיהם הדתיים נחושים מהבג"ץ ותומכיו ה"הומאניטריים" (חובבי הכפייה). 

אני שוב מדגיש: אני לא דתי, אבל מכיר בזכותו של הדתי ליהנות מזכויות אדם. אני חושב שרוב הציבור החילוני לא תומך בקיצוניות האידיאולוגית של הבג"ץ. רוב הציבור לא ממש איכפת לו אם 250 דתיים בעמנואל שולחים בנותיהם לבית הספר או לא. הנושא בטוח שלא מצדיק את מהומת האלוהים שהבג"ץ יצר. בג"ץ דפק את הראש בקיר בצורה טיפשית, וייצא מזה עם חבלה חמורה בסמכותו ותמיכת הציבור בו. המהומה המיותרת לא מוסיפה בריאות למדינת ישראל, בכלל. 

לא זוכר אם איינשטיין או מרק טווין אמרו: לכול דבר יש תקנה חוץ מאשר לטיפשות. "שלטים בבני ברק: "בג"ץ פשיסט"". צודקים. הפעלת אמצעי כפייה מוגזמים והפרת זכויות האדם הם מסממני משטר פאשיסטי. 

הזכות לחינוך 

אינני חרדי, וברוב עוונותיי אפילו לא דתי, אבל אני מוכרח לאמור: המהומות של החרדים נגד בג"ץ הן מוצדקות. 
ההתערבות של המדינה בחינוך הילדים, וניסיונה להכתיב חינוך זה או אחר פוגע בזכותם של אנשים לחנך את ילדיהם כראות עיניהם. זכותם של האנשים למחות על הפגיעה בזכויותיהם מצד המדינה. על המדינה לתת לחרדים, ולכול שאר אזרחי המדינה לחנך את ילדיהם כראות עיניהם. זה אומר גם: על חשבונם. כשהמדינה מממנת את החינוך, היא רואה עצמה, בצדק, מחויבת גם לנהל אותו ולהכתיב תכנים. 

במדינה חופשית המדינה לא מתערבת בחינוך, ומערכת החינוך מנוהלת על ידי אנשי מקצוע (מחנכים ומורים), למטרות רווח, וכול בית ספר מחליט בעצמו מה ללמד, את מי, ובאיזה מחיר. ההורים בוחרים את בית הספר המתאים להם, או שמלמדים את ילדיהם בעצמם או בעזרת מורים פרטיים. הממשלה יכולה, לכל היותר, לסייע למיעוטי יכולת במימון החינוך אך אין היא צריכה לנהל מערכת חינוך ממשלתית. 

מערכת החינוך הממשלתית היא טוטליטרית וכפייתית, ואני מתנגד במיוחד למחשבה שלמדינה יש זכות לכפות על הילדים וההורים את תכני החינוך. חבל שרק לחרדים יש מוטיבציה מספיק חזקה להלחם נגד הכפייה הזו. 

הזכות לחינוך ילדי רמת אביב 

החרדים אינם היחידים המנהלים מאבק על הזכות לקבוע את אופי חינוך ילדיהם. הנה נחמיה שטרסלר מספר על המאבק בשכונת מגוריו, רמת אביב. (מאבק שמחמם את ליבו...): 
"המראה היה מחמם לב. 800 מתושבי השכונה עזבו את כל עיסוקיהם, יצאו מביתם והתייצבו בתחילת השבוע להפגנה שמטרתה הגנה על הבית. הם לא רוצים הרבה. רק לשמור על אורחות חייהם, על הצביון החופשי של שכונתם, על הערכים שלהם, על הכבוד שלהם, ועל זכותם לחנך את ילדיהם לפי השקפת עולמם." 

הם מפגינים נגד "חדירתם" (רחמנא ליצלן) של החרדים לשכונה. 

גזענים!!! צבועים. לחילונים אשכנזים מותר להלחם "על צביון שכונתם, על הכבוד שלהם, ועל זכותם לחנך את ילדיהם לפי השקפת עולמם". לחרדים אסור. ואני מעריך ברצינות רבה שהגזענות של החילונים, ה"הומניסטיים" האשכנזים ברמת אביב, גדולה מזו של החרדים. אני יודע מניסיון אישי. 

איפה הבג"ץ? למה הוא לא מכניס את נחמיה שטרסלר לכלא? 

יעקב

עודכן לאחרונה ב שלישי, 19 דצמבר 2017 19:35
הוסף תגובה