רביעי, 09 יוני 2010 15:40

מטבע אחד, אירו, לא מתאים לגרמניה וליוון גם יחד – האומנם?

ההשקפה הרווחת בקרב רוב הכלכלנים: מטבע האירו יסודו בטעות בגלל הבדלי מנטאליות ופריון עבודה בין המדינות. האירו אינו מאפשר, כך טוענים, לפחת מטבע יווני נפרד באופן שיבטא את חולשת כלכלת יוון. היכן הטעות?

"כמו שברור שאי אפשר לחרוש את השדה עם שור וחמור יחדיו – כי השור חזק יותר וימשוך הצידה עד שהחמור לא יוכל לעמוד בקצב ויתמוטט – כך אי אפשר לחבר בין הַנְס הגרמני שעובד קשה וחוסך הרבה, לבין זורבה היווני שמחפש את החיים הטובים ואת האוזו בטברנות". (נחמיה שטרסלר, דה מרקר). 

השקפה זו רווחת בקרב כלכלנים רבים בעולם. הטענה היא שמטבע האירו יסודו בטעות בגלל הבדלי מנטאליות ופריון עבודה בין מדינות באירופה. האירו אינו מאפשר, כפי שטוען הכתב הכלכלי של עיתון הארץ, לפחת מטבע יווני נפרד באופן שיבטא את חולשת כלכלת יוון. 

אם נקבל את דעת הכלכלנים, הרי שמדינת מיסיסיפי בארצות הברית, צריכה לאמץ מטבע שונה מהדולר כי ההכנסה שם מאד נמוכה יחסית למדינות אחרות בארצות הברית. ההכנסה החציונית למשפחהבמיסיסיפי (2006) עומדת על כ- 42,805 דולר לשנה לעומת מדינות כגון קליפורניה עם 64,563 דולר או קולורדו בה הכנסת המשפחה עומדת על 64,614 דולר לשנה. אילו היה למיסיסיפי "דרכמה" עצמאית אז מושל מיסיסיפי יכול היה לפחת את המטבע המקומי ו"להבריא" את הכלכלה... 

אין שום סיבה מדוע לא תוכל להיות באיחוד האירופאי מדינה שבה רמת חיים נמוכה מאשר בגרמניה. לצרות של יוון אין קשר לאירו. בעיותיה של יוון נובעות אך ורק מ"מדינת הרווחה" היוונית שמתבטאת גם ב"עשייה" ממשלתית נרחבת בתחומים אחרים. המשבר היווני הוא תוצאה בלעדית של ניסיון ליישם במציאות דמגוגיה סוציאליסטית מוכרת. כלומר – כלכלה שנשלטת על ידי שלטון מרכזי באמצעות רגולציה אישורים ורישיונות, איגודי עובדים שמוגנים על ידי חוקי המדינה, ושורה של הטבות "סוציאליות" שמאפשרות לקבל משכורת 14 תמורת ישיבה בטברנה תוך הקפצת אוזו. 

הכלכלנים, כולל נחמיה שטרסלר, אינם חסרי הבנה כלכלית. ה"באג" שלהם הוא בהשקפתם הבסיסית שמדינת הרווחה היא נתון קבוע והכרחי – בלתי ניתן לשינוי. הם שואלים עצמם "מהן אפשרויות הפעולה בהתחשב שאין חלופה למדינת הרווחה?" כלומר: אי אפשר להקטין את שכר העבודה בגלל שההסתדרות מתנגדת ובגלל שאסורה "הרעת תנאי עבודה", אי אפשר לפטר שליש מעובדי העירייה וחברת חשמל ששותים אוזו, ואי אפשר לבטל את מגוון הקצבאות לשורה ארוכה של נהנים. נו, אז באמת מה אפשר לעשות בתנאים אלה? 

התשובה הנצחית היא "פיחות המטבע". הורדת ערכו של המטבע המקומי תייקר את היבוא – מחירי מוצרים וחומרי גלם יעלו וכך יקטן השכר הריאלי וכן עלויות הממשלה על קצבאות, שכר ופנסיה. גם כל החסכונות שנקובים במטבע מקומי יצטמקו ריאלית (אלה שלא צמודים למדד המחירים לצרכן). זו תרופת אליל, בהחלט "כוסות רוח למת", כי המכניזם "הדמוקראטי" של מדינת הרווחה ייכנס מייד לפעולה: עובדי הנמל ישביתו את הנמל עד שלא יקבלו פיצוי על "השחיקה בשכרם" וכך כל היתר. כל פוליטיקאי חפץ חיים ייכנע. תוך זמן קצר יידרש פיחות נוסף "להגדלת כדאיות היצוא"... 

פיחות מטבע יזום הוא ניסיון לרמות את "מדינת הרווחה" – להקטין את הכנסות העובדים, את קצבאות הממשלה ואת חסכונות האזרחים בדלת האחורית. זה יכול אולי להצליח חלקית בסיבוב הראשון, כאשר תופסים את רוב הציבור לא-מוכן. אבל, הציבור לומד מהר מאד להתגונן באמצעים שונים כגון אחזקת מטבע זר, כתיבת הסכמים מסחריים צמודים למטבע חוץ או למדד, ואפילו הממשלה מתגוננת נגד עצמה ומנפיקה אגרות חוב צמודות למדד... 

אין פיתרון טוב למשבר הכלכלי העולמי (הבחירה היא בין פתרונות גרועים), אם מקבלים כנתון קבוע את השילוב הקטלני של "מדינת רווחה" עם השיטה הדמוקראטית המקובלת. השיטה מאפשרת לפוליטיקאים, ברוב רגיל ובקלות יחסית, להעביר הכנסות שמייצרים אזרחים יצרניים אל כיסיהם של סקטורים וקבוצות באוכלוסיה עמם החליטו להטיב. לא מטבע האירו אשם, אלא משטר "מדינת הרווחה". 

מוטי היינריך 

עודכן לאחרונה ב שלישי, 19 דצמבר 2017 19:38

3000 תוים נשארו