ראשון, 23 מאי 2010 15:40

האם רק החרדים לא "מתפרנסים בכבוד" במדינת ישראל?

בג"ץ נדרש לחייב חרדים בלימודי "ליבה" כי החינוך החרדי "מטפח בורות". ולמה אסור להיות "בור" אם זו בחירתך? ההסבר: כי "הבורות" מחבלת ביכולתם "להתפרנס בכבוד" ו"לתרום". האם רק החרדים לא "מתפרנסים בכבוד"?

שר החינוך לשעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין, יחד עם נשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה פרופ' אוריאל רייכמן וראש אכ"א לשעבר, אלוף (מיל') אלעזר שטרן, עתרו (16.05.10) לבג"ץ בדרישה לחייב את משרד החינוך לאכוף את תוכנית לימודי הליבה על מוסדות חינוך חרדים. העותרים טוענים שזרם החינוך החרדי "מטפח בורות". ולמה אסור להיות "בור" אם זו בחירתך? ההסבר מופיע בהמשך העתירה: כי "הבורות" מחבלת ביכולתם "להתפרנס בכבוד" ולהיות אזרחים "תורמים". 

החרדים מהווים כ- 9% מהאוכלוסייה בישראל. מכאן נובע שכל יתר 91% מאזרחי ישראל – כלומר, אלה שלמדו את "לימודי הליבה" אכן "מתפרנסים בכבוד". האומנם? מדינת ישראל משופעת ב"אוכלי חינם". רובם הגדול סמוך אל תלושי המשכורת הממשלתיים. תלוש משכורת אינו מעיד בהכרח על "פרנסה בכבוד". עבודה במשרד ממשלתי מיותר לחלוטין, אינה "פרנסה בכבוד". קמים בבוקר, דופקים כרטיס, גם אם מתבצעת עבודה במשך היום – אם כל המוסד מיותר אז גם עבודתך, הקשה לפעמים, מיותרת לחלוטין. חלק לא מבוטל מ-700 אלף עובדי הציבור בישראל מיותר ומקבל שכר מכוח חוקים שאינם מאפשרים לפטר עובדים, או מיותר בגלל שעצם פעילותם מיותרת במדינה חופשית על פי תפישתנו. תשאלו עובדים שמועסקים ברשויות המקומיות ובמשרדי ממשלה, בחברת חשמל ובמקורות, בנמלים ובשדה התעופה. תשאלו את המועסקים בצבא קבע ובמשרד החוץ, בביורוקרטיית הספורט ובאלפי העמותות שנהנות מתקציב המדינה. ארגונים אחרים קיימים מכוח חוק ו"יוצרים" מקומות עבודה שנכפים על חברי הארגון השבויים, דוגמה קטנה וטובה היא לשכת עורכי הדין ש"מפרנסת בכבוד" את עובדיה ומנהליה. 

קיימת קטגוריה אחרת של "מתפרנסים בכבוד": הנתב בנמל והכלכלן בבנק ישראל, עובד חברת החשמל ורשות שדות התעופה – עשרות אלפי העובדים שמקבלים תלוש של 25 אלף שקל לחודש או 50 אלף: רובם באמת עובדים, אבל איזה חלק ממשכורתם הוא "פרנסה בכבוד"? ספק אם שליש מהסכום – כל יתר ההכנסה נובע מהסכמים פוליטיים ומחקיקה מעוותת. 

הקטגוריה השלישית של "המתפרנסים בכבוד" בישראל הם "אנשי עסקים" שמתפרנסים מחקיקה שכופה בכוח על האזרח לצרוך את שירותיהם ומוצריהם: כופים עלינו לקנות מוצרי מזון מסוימים באמצעות מניעת יבוא מתחרה; כופים עלינו קניית חשמל יקר פי שבעה מיצרני "חשמל סולארי"; וחלב מקומי יקר פי שניים מאשר בחו"ל; כופים עלינו לשלם ריבית נשך (הפרש של כ-7% בין ריבית הזכות לבין ריבית על ההלוואות) מבנקים שהתחרות בהם נחסמת. מאחורי אותם עסקים מתמקמת שכבה מכובדת של אזרחים ש"מתפרנסת בכבוד" מדיבידנדים ותלושי שכר מכובדים. שרידותו של העסק מובטחת על ידי הממשלה – בעסק שאינו חושש מפשיטת רגל אין בעיה "להתפרנס בכבוד"... 

במדינה בה הממשלה בוחשת בכלכלה: מחלקת זיכיונות ורישיונות, מעניקה מונופולים, מעגנת בחוק את כוחם של האיגודים המקצועיים, מחלקת מענקים וקצבאות – אין מנוס מכך שהמדינה הופכת למעסיק הגדול במשק – אין מנוס מהיווצרות שכבה ענקית של "אוכלי חינם" במשרה מלאה או חלקית. 

כלל לא בטוח מי גורם נזק גדול יותר לכלכלת ישראל: עובד בבנק ישראל או בנמל אשדוד שמשכורתו שווה לשכר של שלושה עובדים שמתפרנסים בכבוד, או יהודי חרדי שעובד בשחור ואינו משלם מס הכנסה. החרדים הם מיעוט מבין אלה שלא מתפרנסים בכבוד במדינת ישראל. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שלישי, 19 דצמבר 2017 19:52
איציק אדלר
זכות בחירה לכנסת
במדינה דמוקרטית יש חובות ויש זכיות. אזרח המדינה בהגיעו לגיל גיוס ונמצא מתאים לצבא ואינו חולה במחלה שמונעת ממנו גיוס, יגויס. באם מטעמים שאינם מקנים שחרור מגיוס לא התגייס, תבוטל זכותו להצביע לכנסת ויבוטלו כל מענקי הביטוח הלאומי .
0

3000 תוים נשארו