היפאנים היו ידועים בחריצותם המופלגת, ובנאמנות אין קץ לחברה שמעסיקה אותם. זה היה פעם. היום, רוח השוויוניות והשלווה הגיעה ליפאן. צעירים רבים מסרבים להתאמץ ולהתקדם בסולם הדרגות לתפקידי ניהול. תפקיד ניהולי פירושו יותר עבודה, יותר אחריות, שעות יותר ארוכות. וברוח השוויוניות – ההבדל במשכורת לא מי יודע מה, כלומר – הקידום בדרגה לא מביא תוספת גדולה בהכנסה. מאידך, גם בדרגות הנמוכות ההכנסה לא רעה, אז למה להתאמץ? יותר כדאי ליהנות מפנאי, פעילות חברתית ומשפחתית, ולשקוע פחות בעבודה.
החברות הגדולות ביפאן אובדות עצות, אין הן מצליחות למלא את המשרות הבכירות הדרושות.
התופעה לא חדשה לנו. אני מכיר היטב את הצעירים היושבים על ברזלים במרכז המסחרי בצהרי היום ומפטפטים. כאשר מציעים להם עבודה – הם מסרבים [אלא אם כן זה בשחור]. הם מעדיפים את קצבת הבטחת ההכנסה עם הפנאי, על פני משכורת לא הרבה יותר גבוהה תמורת עבודה של ממש.
תגמול נאה על פי התפקיד והתפוקה בעבודה הוא תמריץ לפריון עבודה גבוה. איש לא אוהב להתאמץ בחינם.
שוויוניות היא תמריץ לבטלה.
יעקב