מדד המחירים לצרכן, שהוא פרמטר מרכזי, שלפיו נקבעים הרבה פעילויות במשק, משקר. כלומר, לא משקף את המציאות, ולא במקרה.
תנועת המחאה הפנתה את תשומת הלב ליוקר המחיה בישראל. העלאת הנושא הוא ההישג היחיד של המחאה – בכך מתחילה ומסתיימת ה"הצלחה". כל עוד נתעלם מהגורם האמיתי ליוקר, לא יעזור אם נאלץ מישהו להוזיל מחיר מוצר מסוים.
נוח לפוליטיקאים לכוון את זעם ההמון אל הסופרמרקט. כי מתוך כל שרשרת השיווק והבחישה הפוליטית – מולנו ניצבת רק הקופאית בסופרמרקט – אנחנו לא משלמים ליבואן, למכס או למכון התקנים. למה "פער התיווך" תמיד גדול?
כאשר ראשי תנועת המחאה מדברים על סולידאריות וערכי עזרה הדדית – הם מתכוונים לכפיית "ערכים" אלה על ידי המדינה. סולידאריות אמיתית אי אפשר לכפות. ככל שהמדינה סוציאליסטית – גוועת הסולידאריות ואדם לאדם זאב.
הפרופסורים של "מחאת האוהלים" מציעים להגדיל את ההטבות להמונים באמצעות "גירעון קבוע בתקציב המדינה". ומי ילווה למדינה את הכסף? לשיטתם, קרנות הפנסיה ילוו לממשלה... מדובר בהלאמה חוזרת של הפנסיה שלנו.
החשב הכללי באוצר (לשעבר), מציע פתרונות בהרצאה מתוקשרת: פיצול כפוי של חברות ופיקוח על מחירים. חבל שאדם מוכשר כמו דר' ירון זליכה לא חופר שכבה נוספת ומגיע אל שורש הבעיה – בחישתן של ממשלות ישראל בכלכלה.
ראו איך בימים אלה (וגם בימים אחרים...) חוק התכנון והבניה המעוות - מגדיל את המחסור בדיור ומרע את מצוקת החניה בלב אזור הביקוש. החוק והשקפת העולם הרודנית שהוא מייצג, הוא הגורם העיקרי ליוקר הדירות.
בשוק תחרותי חופשי, כאשר יש ביקוש לשירות – יימצאו היזמים שיציעו את השירות. ראו שירות פרטי חדש לפיקוח על מחירי טיפולים ותיקונים לרכב.
הלהט המהפכני שלכם חוצב להבות. ההד חוזר אליכם מהתקשורת התומכת, מהאקדמיה ומהממסד הפוליטי. עצרו לרגע! האם ייתכן שעדר הבאפלו שועט אל עבר התהום? הביטו אל תוצאות מהפכות אחרות, עם אותן הסיסמאות, שהצליחו.
צ'ילה, המדינה המוצלחת ביותר בדרום אמריקה, כלכלה יציבה וצומחת, וגם החופשית ביותר. מחאת האוהלים בצ'ילה דורשת את הגשמת הרעיון הקומוניסטי – שכוח עליון (הממשלה) יעניק חינוך ברמה גבוהה, חינם ולכל. אוטופיה.