בניגוד למיתוס המקובל: הממשלות הן שמשבשות את מנגנון "חלחול העושר" אל תחתית הפירמידה החברתית.
ה"צדק החברתי" שדורשים המפגינים עולה הרבה כסף.
ומכיוון שכסף לא צומח על עצים בחצר הממשלה – צריך לקחת אותו ממישהו. וכך הגיעו גובי הביטוח הלאומי גם אל משה סילמן, שנדרש לשלם את חובו ל"מדינת הרווחה".
הממשלה תציג חוק להבטחת תשלום קצבאות הביטוח הלאומי בעתיד. חוק שייחייב לקיים את החוק... הדיון מעיד על הספק אם ממשלות בעתיד יקיימו את התחייבויות הביטוח הלאומי. מה שבטוח זה הכסף שגובים מאתנו בכוח היום.
אילו "מלחמה בעוני" הייתה תחום מדעי או עסקי – כבר מזמן היו מסיקים מסקנות נחרצות, זונחים את ה"מודל" ומנסים גישה שונה. ממשלות וראשיהן מתחלפים, תוכנית מחליפה את קודמתה - והעוני בשלו - מסרב להתנדף.
דו"ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי חוזר ומדקלם מידי שנה את סיפור "העוני המחפיר" של ערבים וחרדים. קשקוש ללא קשר למציאות: 75% מתושבי בני ברק ו- 92% מהמשפחות הערביות בישראל גרים בדירה בבעלותם.
חוקי "האפליה המתקנת" לטובת כושים בארה"ב קיימים מזה 40 שנה. לפיהם צריך להעדיף בעבודה ובלימודים שחורים על פני לבנים. הניסיון נכשל ורק גרם לנזק. עוד ניסיון כושל לתיקון החברה בכוח באמצעות כפיה ממשלתית.
יוקר המחייה הוא בעיה שיש עליה הסכמה מקיר לקיר. ישראל עלולה להמשיך ולבחור במדיניות של השמאל ולהרחיב את מדינת הרווחה. המשמעות היא הנצחה והרחבה של המצב שיצר את הבעיה מלכתחילה.
השווקים לא מאמינים לפוליטיקאים בוואשינגטון - העלאת תקרת החוב האמריקאי היא חרתא-ברתא, אין בה ממש. המערב פושט רגל כי אין פוליטיקאי שמסוגל לקצץ בקצבאות שהמדינה מחלקת לאזרחיה. גם המחאה בישראל דוחפת לתהום.
הלהט המהפכני שלכם חוצב להבות. ההד חוזר אליכם מהתקשורת התומכת, מהאקדמיה ומהממסד הפוליטי. עצרו לרגע! האם ייתכן שעדר הבאפלו שועט אל עבר התהום? הביטו אל תוצאות מהפכות אחרות, עם אותן הסיסמאות, שהצליחו.
מפגיני המאהלים הגישו את "מסמך הדרישות" שלהם. זהו מנשר אידיולוגי טהור, קיצוני וקומוניסטי. אין בו שום צעד להקלה של מצוקה מעשית. ילדי הסושי והנרגילה, ילדי ג'ינסים של מעצבים. דרישתם - לקחת מאתנו ולתת להם.