אתם כאן: עמוד הבית
אם הציבור, פוליטיקאים ופקידים – דורשים יותר רגולציה – אז אנחנו מקבלים אותה. ייתכן שבנקודה מסוימת מערכות המדינה יסתיידו מרוב חוקים, בחישה, ביורוקרטיה ושחיתות ואז יתחיל תהליך הפוך של דה-רגולציה.
ארתור אוכס שולצברגר ז"ל היה מבעלי הניו יורק טיימס. סיפור קלאסי של משפחת מהגרים יהודית. העיתון נרכש על ידי סבו ב- 1896 שהתחיל כמחלק עיתונים. בהספד ארוך שפורסם בניו יורק טיימס לא הוזכרה המילה "יהודי".
ערב הבחירות לנשיאות, ושוק העבודה האמריקאי עדיין מסרב לשתף פעולה עם ברננקי (נגיד הבנק המרכזי) ועם הנשיא אובמה. תקוותם הייתה ששני סיבובי "הקלה כמותית" של הדפסת כסף יאוששו את הכלכלה. אולי "הקלה 3" תעזור?
נביאי הזעם הירוקים מפחידים אותנו במחסור באנרגיה מקובלת. במציאות - מאז 2005 צועדת ארה"ב לקראת "עצמאות אנרגתית" בזכות חידושים טכנולוגיים בהפקת נפט וגז מקומי בכמויות גדלות. אין מחסור בעתיד הנראה לעין.
המשק האמריקאי מספק בחודשים האחרונים חדשות טובות כגון התאוששות בתעסוקה ואופטימיות בחנויות. הכול טוב – האור בקצה המנהרה בוהק. האם אלו אורות הרכבת שדוהרת מולנו?
חוקי "האפליה המתקנת" לטובת כושים בארה"ב קיימים מזה 40 שנה. לפיהם צריך להעדיף בעבודה ובלימודים שחורים על פני לבנים. הניסיון נכשל ורק גרם לנזק. עוד ניסיון כושל לתיקון החברה בכוח באמצעות כפיה ממשלתית.
הממשל האמריקאי מריץ מזה 60 שנה משחק פירמידה מאסיבי שמבוסס על גביית מיסים מצעירים כדי לשלם קצבאות למבוגרים וקשישים, תוך הבטחה לצעירים בהווה שצעירי העתיד יממנו את הקצבאות שלהם בבוא היום. קריסה מובטחת.
מחאת "וול סטריט" פונה לכתובת שגויה - נגד הבנקאים, במקום נגד הממשלה שאשמה בהשתוללות הבנקאים. הסנט בחקיקה "חברתית" אילץ בנקים לאשר הלוואות לכול קבצן, אחרת יתבעו על אפליה גזעית.
הפוליטיקאים "שוברים את הראש" מהיכן יגיעו תקציבי הענק הנדרשים להמשך "השיטה"? המגזר הפיננסי סומן כ"אויב המעמד" וכאשם היחיד במשבר העולמי – עליו לתת את הדין. מס גלובלי חדש מתבשל – "מס רובין הוד".
בכלכלה חופשית, קאפיטליסטית, מי שנכשל משלם את המחיר והולך הביתה. בארה"ב אין כלכלה קאפיטליסטית, אלא כלכלה מנוהלת מלמעלה על ידי הממשל. כלכלה מנוהלת אינה כלכלה חופשית, ואינה קאפיטליזם.