תנועת המחאה בארה"ב נקראת Occupy Wall Street. הכמעט-צדק שבמחאה הוא המחאה נגד "הצלת" הבנקים והחברות הגדולות בארה"ב. ממשלת ארה"ב קברה מאות מיליארדים (אפילו טריליונים) של כסף ציבורי בהצלה של הבנקים וחברות הענק, כמו AIG, ג'נרל מוטורס, קרייזלר, פאני ופרדי וכאלה. הממשל של אובמה (ובוש לפניו) מתרץ את ההצלות האלה בטענה שלוא לא היו מצילים את הבנקים היה נגרם נזק כלכלי גדול, והיה מתרחש מיתון עמוק.
דווקא ההצלה היא שגורמת נזק כלכלי יותר גדול, ומיתון עוד יותר עמוק שעומד בפתחנו.
אין כל הצדקה מוסרית או מעשית לקחת מהציבור כסף ולתת לבנקים. בכלכלה חופשית, קאפיטליסטית, מי שנכשל משלם את המחיר והולך הביתה. בארה"ב אין לנו כלכלה קאפיטליסטית, אלא כלכלה מנוהלת מלמעלה על ידי ממשל בעל צביון סוציאליסטי (וזה כולל גם את הממשל של הנשיא בוש שלא היה פחות סוציאליסטי, רחמנא ליצלן, מאובמה). כלכלה מנוהלת אינה כלכלה חופשית, ואינה קאפיטליזם. והניהול מתבטא לא רק בהצלת הבנקים, אלא בהתנהלות "עסקית" שנכפתה על הבנקים על ידי המדינה, לאורך שנים, על ידי כל הממשלים. מטרתם - לתת בית לכל "פועל" , גם כזה שאינו פועל, ואינו עובד ואינו מסוגל לעמוד בתשלומי משכנתא.
אם הממשלה רצתה, בעת משבר, להציל מישהו - או לעזור למישהו - היא הייתה צריכה לעזור לאנשים, למשקיע הקטן, ולהחזיר להם (לא לבנקים) הפסדים עד תקרה של נניח, 100 אלף דולר כדי שיהיה לאנשים מה לאכול. את הבנקים הכושלים היה צריך לסגור. את ההפסדים - הם והמשקיעים שלהם צריכים היו לספוג. צריך היה לנקות את השולחן מהמשקל המת ולצאת להתחלה חדשה. מי שהפסיד - שיפסיד. משקיעים צריכים להזהר בהשקעותיהם, ולהיות מודעים לסיכון. לא ייתכן שהרווחים יהיו שייכים למשקיעים, אבל כאשר יש הפסדים - מלאימים את ההפסדים ומפזרים אותם על פני כל הציבור באמצעות "הצלות". קאפיטליזם אין פירושו רווח מובטח באמצעות הממשלה. קאפיטליזם פירושו שיזמים ומשקיעים לוקחים סיכונים, מקימים ומנהלים עסקים, זוכים ליהנות מרווחיהם אם הם מצליחים, אבל סופגים את הפסדיהם כאשר נכשלים. הממשלה עומדת בצד ולא מתערבת, לא לרעה ולא ל"טובה" כביכול.
אבל הזעם המוצדק של המפגינים מופנה לכתובת הלא נכונה. הם היו צריכים להפגין נגד הממשלה, ולא נגד וול סטריט. זו הממשלה שהעבירה, ללא הצדקה, כספי ציבור לחברות הגדולות. (כמו שמפגיני רוטשילד הפגינו נגד הממשלה).
המחאה של "כובשי וול סטריט" Occupy Wall Street - פירסמה כרוז בנוסח "המניפסט הקומוניסטי". הנה משפט אחד מהכרוז:
As we gather together in solidarity to express a feeling of mass injustice, we must not lose sight of what brought us together. We write so that all people who feel wronged by the corporate forces of the world can know that we are your allies.
תרגום: "בעוד אנו מתקבצים יחד בסולידריות כדי להביע רגשות של חוסר צדק גדול, אל לנו לשכוח מה מחבר אותנו יחד. אנו כותבים כדי שכל האנשים שמרגישים שנפגעו מכוחן של החברות הגדולות (הטייקונים) בעולם ידעו שאנו בני בריתם."
וכך הלאה...
זוהי מחאה נגד הקאפיטליזם, שכפי שהם מבינים אותו הוא זהה לחברות גדולות, ומחאה נגד הבנקים.
עונה הנואם (שלא מוכר לי) שהבעיה היא לא החברות הגדולות אלא הממשלה שכוחה רב מדי והתערבותה בכל התחומים יוצרת את המצב של חברות גדולות החוגגות על חשבון הכסף הציבורי.אכן, הבנקים הגדולים, והחברות הגדולות לא היו קיימים לולא הצילה אותם הממשלה בתכניות הצלה שונות על חשבון הציבור. ללא התערבות הממשלה היו שורדות רק אותן חברות גדולות שמייצרות דברים מועילים שאנשים רוצים לרכוש - כמו אפל, גוגל, פייסבוק וגם קוקה קולה. חברות שמייצרות מוצרים גרועים ויקרים, כמו ג'נרל מוטורס, או חברות שמהמרות בכסף של אחרים - כמו הבנקים הכושלים - היו פושטות רגל ונעלמות.
כאן מתגלה האופי הפוליטי-אידיולוגי של ההפגנות (בדומה למאהלי רוטשילד אצלנו). בבית הלבן יושב חביבם-אלילם של אנשי השמאל, הנשיא אובמה. נגד נשיא "משלנו" לא מפגינים. לו ישב בוש בבית הלבן, היו המפגינים מפנים את זעמם (המוצדק) נגד הנשיא בוש, כמו שמפגינינו הפגינו נגד ביבי, וההפגנה הייתה מתקיימת בוואשינגטון (ולא בניו יורק), מול הבית הלבן.
הפן גרוטסקי-הקומי של ההפגנות האנרכיסטיות הוא שהם דורשים מהממשלה, האחראית לכשלונות ההצלה, להתערב עוד יותר עמוק.
יעקב