בשיטה הדמוקרטית הקיימת, יזכה בנשיאות (או בראשות הממשלה) כל נשיא שיבטיח לבוחרים יותר כסף תמורת פחות עבודה, ולא משנה באיזה כותרת יקראו לחוקים. איך חרצה ג'וליה את תוצאות הבחירות? אז מי זאת ג'וליה?

כל הדוברים, בתוכנית של קרן נויבך ברשת ב', התחרו  בהאשמת "הפרטת" שירותי בריאות הנפש. אחרים טענו שמשרד הבריאות אשם כי חסר "פיקוח נאות". אין ב"רגולציה" שום פיקוח והמוסדות הפסיכיאטרים "פרטיים" רק לכאורה.

אם הציבור, פוליטיקאים ופקידים – דורשים יותר רגולציה – אז אנחנו מקבלים אותה. ייתכן שבנקודה מסוימת מערכות המדינה יסתיידו מרוב חוקים, בחישה, ביורוקרטיה ושחיתות ואז יתחיל תהליך הפוך של דה-רגולציה.

הרשעתו של דרעי וריצוי העונש אינם מעלים או מורידים מחטאו להשקפתנו. דרעי אינו שונה מכל שותפיו במערכת הפוליטית בין אם נתפסו או לא, בין אם הורשעו או זוכו.

"באג דמוקרטי" הוא הכשל המובנה בשיטה הדמוקראטית הנוכחית, שמאפשר לממשלות לבצע בקלות יחסית תשלומי העברה לקבוצות באוכלוסייה, ברוב פרלמנטארי רגיל שנסגר ב"דיל" בין 3 ח"כים, וכך להגדיל את הר החובות הלאומי.

אין זה תפקידו של המבקר לנסות לכפות על הממשלה מדיניות על פי השקפתו האידיאולוגית. אבל המבקר החליט מה צריך להיות "תפקיד המדינה".

קרטל שוק העבודה פועל באמצעות "תיאום מחירים" להעלאת מחירי המוצרים בישראל. הקרטל מתאם את המחיר בו יימכרו שירותי העבודה למעסיקים באופן שיהיו גבוהים מהמחיר שהיה מושג במו"מ חופשי. קרטל פורח רק בחסות ממשלה.

פוליטיקאי "נאמן" רק למהלכים שיבטיחו את בחירתו מחדש. חברות בכנסת היא ג'וב, קריירה, קידום מעמד אישי – שאיפה דומה כמו לכל אחד מאתנו. הצרה מתחילה כאשר נוצר ניגוד בין תועלת אישית של הח"כ לבין טובת האזרח.

בניגוד למיתוס המקובל: הממשלות הן שמשבשות את מנגנון "חלחול העושר" אל תחתית הפירמידה החברתית.

הביטוי "כשל שוק" הוא תווית שמודבקת בדרך כלל לפעילות כלכלית שפוליטיקאים מעוניינים להטות לטובת צד מסוים באמצעות הפעלת כפייה – כוח החוק. "השוק" אליו מופנה הזעם מנוהל על ידי הממשלה ולכן אינו שוק.