אנחנו שוכחים מי זו "המדינה", זו שאמורה למלא את התפקיד שאנחנו מייעדים לה. המדינה היא יעקב ליצמן וגבי אשכנזי, אריה דרעי ומשה בר סימן טוב; גם השכן ממול מהעירייה וגם האידיוטית מלמטה, זו שעובדת בבנק ישראל.
נתניהו הודיע על הזרמת כסף כדי "להתניע את המשק". זאת בנוסף לסכומים בהיקף דמיוני שכבר פוזרו. כמעט כולם מסכימים עם פיזור הכסף. אם יש ויכוח, הוא אינו על העיקרון. האם הרוב טועה?
גם "התרופה" לשבר הגדול של 1929 הייתה הזרמת כסף ממשלתי לכלכלת אמריקה. האם זה עזר?
מאי 1948: אינתיפאדה מתמשכת וקשה, יישובים במצור, מלחמה בדרכים. לחצים כבדים על בן גוריון לדחות את ההכרזה. העולם מתנגד, מדינות ערב יפלשו, "העיתוי שגוי". בן גוריון הכריז.
ניו יורק המומה מהביזה וההרס, אך הניו יורק טיימס שמזוהה עם השמאל הדמוקרטי בחר להציג "מפגינים שלווים" ו"שוטרים רעים". העיתון, בבעלות יהודית, השתדל גם להסתיר את שואת היהודים באירופה.
התקשורת תוקפת את מספר השרים "חסר התקדים". לא מפריע להם שבמשרד החדש יעשו בדיוק את אותה "עבודה" מיותרת שנעשתה לפני כן במשרד הקודם אליו השתייכה "הפעילות".
הכלכלה הנאצית הוציאה לכאורה את גרמניה מהמשבר הכלכלי, ההוכחה: האבטלה חוסלה, האינפלציה נמנעה. הדרך: תכנון טוטליטרי ריכוזי, פיקוח על הסקטור הפרטי, הוצאות ממשלתיות עצומות, גירעון ענק. קיינס ניצח.
התרופה למשבר הכלכלי הנוכחי במערב היא "פיזור כסף מהליקופטר". זו כנראה גם הדרך שבחרה ממשלת גנץ-נתניהו. קיימת אחידות דעים בעולם על התרופה – לא נשמעת דעה שונה. איך נחלצה גרמניה ממשבר כלכלי קשה פי כמה ב-1946?
בישראל מדווחים שטראמפ כביכול "מנותק" מהמצב בשטח, אבל מתעלמים מהסימנים שהשטח דווקא תומך בו. והדמוקרטים דרשו, כחלק מ"חבילת חילוץ", תקציבים למרכז קנדי לאמנויות...
לקורונה יש תרומה פוליטית מפתיעה למנהיגי המדינות ולנגידי בנקים מרכזיים.
בתי המלון דורשים "פיצוי", חברות תעופה על הקרשים, 12,000 משכירי דירות לתיירים, מסעדות וחנויות אופנה נעולים, מה עם נהגי מוניות וקניונים? רשימה ארוכה – מי יפצה אותנו?
