פרופ' דן אריאלי מרתק ומעניין. ספריו רבי מכר, נשיאי מדינות ותאגידים מתייעצים אתו. סלידתו מ"היד הנעלמה" של השוק נובעת מאידיאולוגיה ולא מהבנה רציונאלית של מהות הכלכלה החופשית.
חלק ניכר מהחוקים החדשים צומח בגלל אינטרס כלכלי צר שמגייס לעזרתו לוביסטים וחברי כנסת. הצעת החוק נארזת בעטיפה "ציונית", "הומאנית", או "חברתית" – והכנסת נעתרת לחבריה מקדמי החוק.
כדי לתת "שירותים חברתיים" צריך להגדיל את המיסוי. נטל המס הגבוה חונק ומבריח יזמים. יזמים הם אלה שמייצרים את העושר עבור כולנו.
הבנק המרכזי נועד במקור להיות "מלווה של המוצא האחרון". מלווה לבנק שנקלע לקשיי נזילות "זמניים". בהמשך התחיל הבנק המרכזי לנהל את הכלכלה: לשמור על "יציבות מחירים", "תעסוקה מלאה" ועוד. ממשלה מזיקה מקבילה.
עסקים מתמודדים מול סיכונים עסקיים, אי וודאות בעלויות כלכליות שונות ועול רגולציה מכבידה. אך קיימת עלות יקרה לא פחות: פעילות "נמרצת" של פוליטיקאים שזקוקים נואשות לכסף למימון הבטחות פופוליסטיות לציבור.
