"עליית מדרגה" בשרשרת השביתות שמשתקות בחודשים האחרונים את יוון. בהפגנות האחרונות באתונה נזרקו עשרות פצצות תבערה על כוחות המשטרה בנוסף ליידוי אבנים. מאות הפורעים, רובם צעירים, זיהו את שר הפיתוח לשעבר קוסטיס הצידאקיס בסמוך לבניין הפרלמנט, ובהעדר מטרה ממסדית טובה יותר בסביבה, חטף השר לשעבר את האבנים.
עם פרוץ "המשבר היווני" כתבנו שניסיון לצמצם את "מדינת הרווחה" היוונית יגרור לשריפת בניין הפרלמנט באתונה. המפגינים המיליטנטים המכונים בכתבה "אנרכיסטים", יחד עם עשרות אלפי מפגינים "שלווים" (peaceful) הם שיקבעו בשנים הקרובות את סדר היום במערב.
באותו שבוע תקפו עשרות סטודנטים מפגינים את מכונית הרולס רויס בה נסעו הנסיך צ'רלס ורעייתו קמילה במרכז לונדון. שמשה נופצה וצבע הותז על רכב השרד של הזוג המלכותי מוכה ההלם. עשרות אלפי הסטודנטים (כולל "קומץ אלים") מחו נגד העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות פי שלושה.
ובפריז מחו כ-100 אלף מפגינים, לפני מספר שבועות, נגד העלאת גיל הפרישה לפנסיה מ-60 לגיל 62...
אירועים "קלים" אלה מבשרים את הצפוי למערב בתהליך הגמילה האיטי מההתמכרות ל"מדינת הרווחה". הרעיון הסוציאליסטי שיבש לחלוטין את דעתם של רוב אזרחי מדינות המערב במאה השנים האחרונות – רוב הציבור חדל להבין שהמקור היחיד לעושר ורווחה הוא עבודה ומכירה חופשית של פירות עבודתך לזולת. מדינת הרווחה מבטיחה להמונים שפע, פנסיה, בריאות וחינוך שלא תמורת עבודה. המדינה ניתקה את הקשר הישיר שבין עבודה לרווחה ונטעה בהמונים את התחושה שהכסף צומח על עצים שנטועים בגן עדן סמוי בחצר הפרלמנט – כל מה שנותר הוא לחלק אותו באופן "צודק" ו"שוויוני".
בחלוף השנים גדלה הדרישה ליתר "צדק שוויוני", הציבור דרש מהפוליטיקאים כתנאי לפתק בקלפי, לקטוף יותר כסף מהעצים שבחצר הממשלה. אבל אין עצים כאלה, וכבר מאוחר מידי לאכזב ציבור כה גדול של מצביעים בהסברים מיגעים שאף פעם לא היו עצי-כסף. התופעה ידועה לכל ילד שמשקר ונאלץ לתמוך בשקר באמצעות שקר חדש, גדול יותר.
כדי לתמוך בשקר לקחו הממשלות הלוואות במשך עשרות שנים וגלגלו אותן. אבל יום אחד צריך לפרוע הלוואות – ופעמוני יום הדין התחילו לצלצל. יוון, אירלנד, ספרד, בריטניה ועוד מדינות כבר נאלצות לחתוך במדינת הרווחה, ב"הטבות", ב"זכויות העובדים", ובשירותי ה"חינם". הפוליטיקאים עדיין אינם מעיזים לספר לציבור את האמת על מקור העושר – נדרש מהפך אידיאולוגי שאיש עדיין אינו מוכן לו. המפגינים ממשיכים לדרוש את המנה הממכרת לה התרגלו מאז שנולדו – את הכסף מהעצים שאינם קיימים.
אני לא מאחל לאף אחד להיקלע למרכז דטרויט, לוס אנג'לס, או סיאטל בשבוע בו יאלץ הממשל האמריקאי לבטל או לצמצם את קצבאות המזון ("בולי המזון"), שירותי הבריאות הציבוריים, מענקי הסעד והאבטלה, ולסגור מאות סוכנויות פדראליות מיותרות שצמחו פרא.
מוטי היינריך