תפוצתה המוצלחת של השקפת העולם הסוציאליסטית-חברתית נובעת קודם כל מהמסר החיובי שהיא משרה. קל להזדהות אתו מבלי לאמץ את המוח. השיפוט הרגשי מצביע בעד.
כדי להציג את הקפיטליזם כשיטה עדיפה נדרש הסבר ארוך שמתחיל בדרך כלל משלילת הסוציאליזם, הסבר ארוך על זכויות הפרט, והסבר פרקטי שמדגים כיצד המנגנון הקפיטליסטי נותן מענה עדיף בכל סוגיה. בנוסף, נידרש למאמץ כביר כדי לגרום למהפך של ממש בתחושה הטבעית של בן שיחנו שסוציאליזם שווה לצדק.
קשה להילחם במבול הסיסמאות הסוציאליסטיות הקליטות: "העם דורש צדק חברתי", "העם דורש להגדיל את תקציב המדינה", "דירות עכשיו", "הקפיטליזם הורג", "הפרטה זה רע לכולנו". קשה יותר להעלות טענות לטובת חופש הפרט מול נחשולי האדם ששטפו את שדרות רוטשילד בקיץ 2011.
יניב מנוס, בתמיכת מרכז איין ראנד בישראל, עושה זאת בסרט דוקומנטארי:
הדרך לרוטשילד
אגב, זה ממש לא נכון ש-7% מהקרקעות הן מופשרות, כפי שנטען בסרט. אני מציע לקפיטליסטים היקרים לרדת מעניין שבעת האחוזים. המדינה לא שולטת על 93% מהשטח, אלא על 100% מהשטח.