"כלכליסט", התוסף הכלכלי של ידיעות אחרונות, הקדיש גיליון (22.09.21) לשינוי המדיניות הכלכלית-חברתית בסין (בקישור מופיעות רק חלק מהכתבות של המהדורה המודפסת). לפני שנדון בנושא העיקרי של הכתבה, נאלץ לסטות ממנו כדי...

להבין את סין

התוצר לנפש בסין עומד על כ- 10,500 דולר לנפש (2020) במחירים שוטפים, לעומת כ- 64,000 דולר לנפש בארצות הברית (44,000 $ לנפש בישראל). במספרים מתואמים לכוח הקנייה, התוצר הסיני גבוה יותר כי הכול זול שם משמעותית יחסית לארצות הברית או ישראל.

הצמיחה בתוצר לנפש ($) בסין

תחת שלטונו של מאו-צה-טונג (1949-1976) הייתה סין מדינה קומוניסטית "רגילה" כדוגמת ברית המועצות, מזרח גרמניה ומדינות מזרח אירופה. מדינה סגורה, כלכלה בתכנון ממשלתי, כל אמצעי הייצור בבעלות המדינה, מנגנון מחירים לא היה קיים כי התשלומים עבור מעט המוצרים בשווקים נקבעו על ידי השלטון, לא היו עסקים פרטיים, המעסיק האבסולוטי היה השלטון. "גן עדן סוציאליסטי" זה בקושי סיפק די מזון לנתיניו הכלואים – אבל לכולם היה מקום עבודה, חינוך ובריאות חינם... "שוויון" גם אז לא היה, כי חברי המפלגה ומקורביה היו שווים יותר.

מהפך החופש

דנג שיאופינג עלה לשלטון (1978) עם השקפת עולם שונה מקודמיו. דנג הבין כי הדרך היחידה להיחלצותה של סין מהבוץ הסוציאליסטי העמוק כרוכה בשחרור עניבת החנק השלטונית והגדלת חופש הפרט ליזום ולהרוויח. דנג נחשב ל"ארכיטקט של סין המודרנית". דנג הנהיג מאות רפורמות לכיוון חופש כמעט בכל תחום, והפסיק את ניסיונות קודמיו "להפצת קומוניזם במדינות אסיה". הדגש היה על הסרת מכשולים ליוזמה פרטית, התעשרות וטכנולוגיה – המודל של סינגפור ויפן מצא חן בעיניו. בביקורו בארה"ב הוא ביקש לבקר במפעלי בואינג וקוקה קולה...

דנג לא היה חלילה ליברטאני או ניאו-קפיטליסט... אבל סין נפתחה לעולם. סיסמתו המנחה הייתה: "לא חשוב אם החתול שחור או לבן – כל עוד הוא צד עכברים הוא חתול טוב". הסינים הבינו... "לא חשוב אם אידיאולוגית אתם קומוניסטים, או לא, כל עוד תצודו כסף והצלחה".

רשמית, סין נשארה מדינה קומוניסטית. השלטון ההדוק של המפלגה נותר, תמונותיו של מאו נותרו במקומן וכבודו במקומו. דנג וחבורתו היו אשפי הלוליינות האידיאולוגית – אף אחד לא בא חשבון עם מאו ומדיניות "מלחמת המעמדות" הרצחנית שלו (30 עד 70 מיליון קורבנות). מאו הוגדר כ"מנהיג דגול" ש"השגיו גוברים על טעויותיו"... מאו היה "7 חלקים טובים, 3 חלקים רעים"... הסוציאליזם החדש הוגדר כ"סוציאליזם של שוק".

השלטון המרכזי שמר כוח רב בידיו, בעיקר בתעשיות המסורתיות ובבנקאות. לעומת זאת גדל החופש של המחוזות, הערים והכפרים. איכרים גידלו מוצרים, מכרו ושמרו לעצמם את הרווח. בערים צמחו עסקים פרטיים ותעשייה פרטית בפרברים. השלטון לא התערב בעשרות מיליוני היוזמות הקטנות שחלקן צמח בהדרגה לתעשיות גדולות.

קיים חופש ליזום ובתנאי שסיני לא יביע מחאה כלפי המפלגה או השלטון המרכזי. מותר, עד גבול מסוים, למחות נגד השלטון המקומי במחוז, בעיר או בכפר. הסינים הפנימו את כללי המשחק החדשים.

די היה בהגדלה מוגבלת זו של חופש הפרט כדי שעשרות מיליוני סינים ייחלצו מעוני מידי שנה. מאות מיליונים היגרו לערים. רשמית אסור לשנות מקום מגורים ללא אישור, אבל השלטון לא התערב ואף סיפק תעודות "תושבות זמנית". כך צמחה שנחאי לדוגמה מ- 13 מיליון תושבים ב-1990 לכ- 24 מיליון תושבים רשומים כיום, ולפי הערכות – הרבה למעלה מ- 30 מיליון, כולל מהגרים (סינים) "לא חוקיים" מהפריפריה. כך למשל, ב-2017 הוחלט לגרש מבייג'ינג 8.2 מיליון מהגרי עבודה (תושבי הקבע בעיר מונים כ-22 מיליון).

עשרות מיליוני התושבים ה"לא חוקיים" היגרו מהפריפריה, אך הם לא זכאים לשירותי חינם בסיסיים של חינוך ובריאות. הביקוש לשירותים אלה הצמיח בהדרגה אלפי חברות שנותנות שירותי בריאות, בתי חולים פרטיים ובתי ספר פרטיים.

בסין, כמו בכל מדינה ריכוזית, הביורוקרטיה חוגגת. להקמת עסק נדרשים רישיונות. אישורים ניתנים על ידי פקידי השלטון וכדי לקבל חותמת מהירה (או בכלל חותמת) צריך "לשתף" את הפקיד בעסק. ככל שהעסק גדול ושייך לתעשייה המסורתית, צריך "לשתף" בו גורמים בכירים יותר. לאחרונה פורסם ספר זיכרונות של איש עסקים סיני שמתגורר היום באנגליה – "רולטה אדומה" (“Red Roulette”) שמאפשר הצצה אל מאחורי הקלעים של עסקים סינים. דנג הלך לעולמו בשנת 1997.

מהדקים את העניבה והחבל

עם מינויו של שי ג'ינפינג ל"נשיא" (2013), לראש המפלגה וליו"ר הוועדה הצבאית המרכזית – ניכרת תפנית חדה בכל תחומי החיים בסין, כולל במדיניות חוץ וצבא. דרישות טריטוריאליות חדשות-ישנות חזרו לסדר היום: מגבול נפאל ועד לטאיוואן, ממונגוליה ועד לאיים בים סין הדרומי. סין נסוגה מההסכמה וההבטחה של קודמו לשמור במשך 50 שנים על הונג קונג כמחוז מיוחד וחופשי מקומוניזם (מדיניות "מדינה אחת, שתי שיטות שונות").

שי האיץ את המודרניזציה של הצבא הסיני במטרה "לאזן" את כוחה הצבאי מול ארצות הברית עד 2027. לסין אין "מדינות אויבות" שמאיימות לפלוש אליה או לנגוס בשטחה, אף אחד לא מאמין שצבא אמריקאי או יפני מתכננים לפלוש לסין... למרות זאת, סין בונה יכולת התקפית אימתנית, ויכולת התמודדות עם סנקציות מערביות עתידיות.

כך לדוגמה נבנות עשרות משחתות נושאות טילים עם 60-120 כני שיגור לטילים בכל משחתת במטרה ברורה לנטרל את הצי השביעי האמריקני באוקיינוס השקט (כפי שטילי ה-נ.ט. האישיים של החיילים המצריים "הפתיעו" את השריון שלנו במלחמת יום הכיפורים). סין מצליחה לבנות אניות קרב גדולות נושאות מסוקי קרב בקצב של אחת ב- 22 חודשים. סין גם מגדילה את "ההרתעה הגרעינית" שלה, ולפי הוושינגטון פוסט נבנים בימים אלה למעלה מ- 100 משגרים תת-קרקעיים ("סילו") לטילים גרעיניים ברחבי סין – שלא יעלה על דעת האמריקנים להתערב גרעינית ב"סכסוך סיני פנימי" (עם טאיוואן).

מטוסי הפצצה מתרגלים הנחתת כמויות גדולות של מוקשים ימיים, כאשר מעבר לים יש את טאיוואן ויפן. לסין יש חשבון היסטורי ארוך ליישב עם יפן, מאז שזו פלשה למנצ'וריה בסין ב-1931 וכל פעם שפוליטיקאי יפני מתבטא "לא יפה" על סין, צצים פוסטים "מקריים" ברשתות החברתיות הסיניות הקוראים להטיל מספר פצצות אטום על יפן...

מלחמות פורצות "לפתע". אין ספק שהסינים מעדיפים לכבוש את טאיוואן "בדרכי שלום" (כפי שמיודענו יאסר ערפאת אמר: "ג'יהאד בדרכי שלום"), אולי באמצעות עלייה לשלטון של משטר "ידידותי" בטאיוואן שיקדם "איחוד עם סין". בכל מקרה, הם בעיצומו של תהליך בניית כוח צבאי אדיר בתקווה שתגובת המערב לכיבוש טאיוואן תסתכם בהתמקדות ב"משבר האקלים"... ייתכן שיהיה "קדימון" תוקפני בחזית אחרת לחלוטין כדי לבחון את תגובת המערב (פוטין הרי סיפח בהצלחה את חצי האי קרים לרוסיה לא-מזמן).

הסינים מבינים שאין די בכוח צבאי כדי להביס או להרתיע את אמריקה, אלא דרושה גם סיבולת להכלת סנקציות כלכליות צפויות של המערב באופן שרמת החיים בסין לא תיפגע יותר מידי. לכן כל החברות הגדולות בסין קיבלו הוראה לפתח מחקר וייצור עצמאי של צ'יפים מתקדמים. נעשה גם מאמץ לגוון את מקורות האספקה של חומרי גלם לסין (כגון ליטיום) שכיום מגיעים ממדינות לוויין אמריקניות כמו אוסטרליה; ואילו באירופה, ביפן ובאמריקה רוצים להקים מפעלי צ'יפים מקומיים כדי להקטין את התלות במפעלים הקרובים מידי לסין (דרום קוריאה, טאיוואן) – כולם מתכוננים ליום בו תתעורר "מתיחות ביטחונית". הקונגרס בארה"ב מקצה עכשיו עשרות ביליוני דולרים כדי לעודד ייצור צ'יפים בארה"ב.

פרופ' זאנג וואיוואי, יועץ התעמולה הבכיר לפוליטבירו הסיני, היטיב לתאר את יחסי הכוחות סין-אמריקה: "הם לא הצליחו להביס את הטאליבן במשך כל כך הרבה שנים... אז עכשיו הם חושבים להתעסק עם סין?... זה ילדותי."

ולאחר שהבנו על קצה המזלג את ההקשר הגלובלי...

מה קורה עכשיו בתוך סין?

שי ג'ינפינג שואף לבסס את סין כ"מדינה סוציאליסטית עם מאפיינים סינים" (“Socialism with a Chinese character”). הוא מנסה לבנות דינמיקה קפיטליסטית אבל תחת מטריה טוטליטרית וכלכלה "מוכוונת" מלמעלה (או לפחות מרוסנת ומוגבלת על ידי השלטון), כללי משחק קשוחים ומגבלות חברתיות.

קשה אפילו למנות את שלל ה"רפורמות לאחור" של ממשל שי ג'ינפינג, אז הנה חלקן על קצה המזלג, כפי שפורסמו באותו מוסף של "כלכליסט" (וגם ממקורות אחרים) אתו פתחנו כתבה זו.

רבות דובר על חברת הנדל"ן אוורגרנד (Evergrande) ששקועה בחובות עד לסף חדלות פירעון. מעטים כותבים שהצמיחה והתרחבות חברות הנדל"ן, כולל המינוף, התרחשו על רקע של תכנון והתערבות ממשלתית מסיבית. החברות נדרשו לבנות מיליוני דירות במסגרת "דיור בר השגה" – לקחו הלוואות מהבנקים הממשלתיים ובנו. אחר כך החליטו השלטונות "לצנן" את עליית המחירים – ובסין יודעים "לצנן" – והשוק אכן "מצטנן". הממשל הודיע כי יפעל לצמצום אי השוויון באמצעות ריסון שוק הנדל"ן.

הרפורמה במערכת החינוך נועדה גם היא לצמצם את אי השוויון באמצעות מלחמת חורמה במערכת החינוך הפרטית שהתפתחה, ובז'רגון הסיני – "מערכת החינוך שנחטפה על ידי ההון". מעריכים כי 75% מילדי סין נהנו מחינוך פרטי. החינוך היקר, לדברי השלטון, גורם להורים להסתפק בילד אחד בלבד... אחרי עשרות שנים של מדיניות "הילד האחד" שנכפתה בכוח, עכשיו החינוך הפרטי מואשם בכך... ביולי האחרון נאסר להרוויח משירותי חינוך פרטיים, נאסר על הבנקים לממן עסקי חינוך. מערכת החינוך צוותה להפחית את עומסי הלימודים ולהקטין את "אי השוויון החברתי".

כל המגזר הטכנולוגי (לא רק עלי באבא) נדרש לעצור "התנהלות מונופוליסטית" ונמצא תחת חקירה. כולל שירותים נלווים כגון חברות משלוחים והובלה. כלפי חברות אחרות נפתחה חקירה על "העדר אבטחת מידע" אודות לקוחות סינים... שיא הציניות: המפלגה הקומוניסטית חרדה ל"פרטיות האזרחים"... כאשר הממשלה עצמה רישתה את כל המדינה במאות מיליוני מצלמות, תוכנות זיהוי פנים ומתן "ניקוד חברתי" על התנהגותו של כל אזרח. הממשל עצמו יפקח על "תחרות הוגנת" בשווקי האינטרנט... וחקיקה נגד מונופולים בהכנה.

מומחים מערביים טוענים כי מנגנון צנזורת האינטרנט מעסיק לפחות מיליון עובדים. אין בסין גישה חופשית לכל אתר ולכל יישום – יש גרסה מקומית למנוע חיפוש, גרסה מקומית לוואטס-אפ ועוד.

חזית ייחודית נפתחה נגד סלבריטאים בשם הנחיה "ליצור אווירה של אהבה למפלגה ולמדינה, כבוד ומוסר לאמנות". במסגרת הנחיה זו נאסרו תכניות ריאליטי בטלוויזיה נוסח "כוכב נולד", נאסרו מועדוני מעריצים, זאת בשם איסור על "פולחן כסף, נהנתנות ואינדיבידואליזם קיצוני". שחקני קולנוע פופולריים נענשו בהסרת הקרדיטים שלהם מכותרי סרטים. אסור להתבלט.

גם חברות הגיימינג הענקיות נקראו לסדר. בכירי התעשייה זומנו לפגישה בה הובהר להם "להימנע מהתמקדות בשורת הרווח בלבד". החברות חויבו לבחון בדקדקנות את תכני המשחקים, להסיר גסות, אלימות, נטיות מזיקות, והתנהגות נשית של גברים. כל משחק יידרש לאישור ממשלתי ומידי חודש מתפרסמת רשימת המשחקים המותרים. בסוף אוגוסט הוחל חוק המגביל ילדים לשחק במשחקי מחשב-רשת לשעה אחת ביום ורק בסופי שבוע וחגים. ילדים נדרשים להזדהות ברשת וחברת הגיימינג חייבת לנתק אותם בזמן. חל איסור על פרסום "יצירות המסכנות את המוסר החברתי ואת המנהגים התרבותיים של סין".

כמעט ואין תעשייה שתחמוק מהמסע "לצמצום אי השוויון". הממשל הכריז על "שגשוג עבור כולם" וחלוקה שוויונית של העושר. מותגי היוקרה המערביים שנמכרים בסין "מקטינים פרופיל" ומצמצמים קמפיינים. רגולציה מחמירה פורסמה על ענף הניתוחים הקוסמטיים, כולל על פרסום "שמקדם לחץ חברתי בכל הנוגע למראה חיצוני".

הקמפיין הנוכחי נגד חברות האינטרנט החל בסוף 2020 כאשר השלטון בסין החליט להראות לבוס של חברת עלי באבא, ג'ק מא, מיהו הבוס האמיתי בסין. צריך להבין, במדינות מאד ריכוזיות יש חוקים רבים (ואם "חסר" חוק הוא יחוקק במהרה...). אין במדינות אלה בעיה להעמיד כל אחד לדין ולהרשיע אותו, העילה תימצא. ברוסיה ובסין (וגם במדינות אחרות) היה תמיד, ליתר ביטחון, "אישום בסיס" בשם "קונטרה-רבולוציונריות" ("מתנגד המהפכה") – סעיף אישום שאפשר להדביק כמעט לכל אחד.

בסוף 2020 תכנן ג'ק מא, האיש העשיר בסין, את ה"הנפקה הגדולה בהיסטוריה" בהיקף של כ- 34 מיליארד דולר. בסמוך להנפקה נקרא האיש לבייג'ינג, ההנפקה בוטלה, נפתחה "חקירה" נגדו, וג'ק "נעלם" למספר חודשים. בתחילת 2021 הופץ סרטון שלו כחלק מאירוע צדקה למורים באזורים כפריים... האיש עבר "חינוך מחדש"... נקווה שג'ק ,שהיה בעברו מורה לאנגלית, לא הוחזר למקצועו המקורי... הנה עוד פוסט "מקרי" בטוויטר:

זו הייתה "הצגת תכלית" של המפלגה כדי להבהיר לטייקונים מקומיים, ש"צברו הון בחברות אינטרנט", כי עצם צמיחתם וקיומם תלוי בחסדי הפוליטבירו של המפלגה. אתה רוצה להיות מיליארדר? אל תתעסק בפוליטיקה, אל תתעשר בלעדינו – אחרת כבר נמצא במה להאשים אותך.

לא רק עלי באבא תחת מתקפה, אלא כל חברות הענף. במסגרת זו הוצאו גם הנחיות לכל החברות להקטנת שעות העבודה הארוכות הנהוגות בענפי הטכנולוגיה העילית, כלומר: תקטינו רווחים ותעלו את שכר העבודה באמצעות צמצום שעות העבודה. כך גם משיגים תמיכה עממית – תרגיל מקובל גם במערב הדמוקרטי. 

למה "נטפלים" למגזר האינטרנט והטכנולוגיה?

הסיבה פשוטה: הענפים "המסורתיים" (תעשייה, מכרות, חשמל, מים, תחבורה, בנקאות וכו') היו מאז ומתמיד תחת רגולציה הירארכית ברורה – המפלגה הייתה מעורבת בהם מאז ומתמיד. לעומת זאת, ענפי המחשוב והאינטרנט צעירים יחסית (החל מסוף שנות ה-90). בענפים אלה לא היו קיימים רגולטורים היסטוריים. עסקני המפלגה לא ראו בהקמת מיזמים אלה איום כלשהו ולא יכלו לנחש את פוטנציאל הצמיחה. לא היה עסקן ותיק או מנגנון מפלגתי שהיו אחראים על האינטרנט – כמובן שלא היו חוקים או רגולציה, לא אישורים, לא "תקנים" או רישיונות. ענפים אלה "צמחו פרא" תחת יוזמות פרטיות של יזמים מוכשרים. מטבע הדברים, היזמים לא הגיעו משורות הביורוקרטיה המפלגתית.

הכול קרה "מהר מידי", המפלגה לא הספיקה לטוות את רשת השליטה על התחום החדש – עכשיו הם "משלימים" את הפיגור. ההנהגה חוששת מצבירת כוח פוליטי על ידי בעלי הון "עצמאיים" שאינם תלויים במפלגה.

תהליך ממש זהה קרה במקביל בישראל, ממש באותה תקופה, ענף המחשוב והאינטרנט התחיל לצמוח ללא פיקוח, ללא רגולציה, וללא מורא מההסתדרות, ללא תיוג מפלגתי ועם מעט מאד סובסידיות מהמדינה. גם כאן העסק הצליח. תארו לעצמכם שכל מתכנת היה נדרש לרישיון מקצועי (תעודת מתכנת מורשה) והענף היה "מוסדר" על ידי המדינה...

נחזור לסין, כדי להדק את השליטה בחברות הגדולות הופסקו גם הנפקות הון ראשוניות של חברות סיניות בבורסות בארצות הברית. כמו כן מונעים מבעלי הון זרים להשקיע בחברות סיניות "מבטיחות". ייתכן שצעדים אלו נועדו גם להקטין את הסיכון לסנקציות אמריקניות עתידיות על חברות סיניות שנסחרות בארצות הברית במקרה של "אירוע ביטחוני" – "כסף אמריקני לא ישפיע על מדיניות הממשל הסיני". חברות אינטרנט גדולות אחרות בסין, כבר הבינו את הרמז וביטלו הנפקות ראשוניות באמריקה "מרצונן". הטרמינולוגיה הרשמית תמיד חיובית, הפעילות הנמרצת של השלטונות נועדה ל"חלוקה צודקת" של "העושר הלאומי".

 מדהים!

בכל הכתבות על סין באותו מוסף של "כלכליסט" אין אפילו מילת ביקורת אחת על המגמות החדשות בסין! הכתבים הישראלים סקרו, מן הסתם, עשרות כתבות מעיתונים וכתבי עת מערביים לצורך הכנת המוסף הסיני – גם במקורות אלה אין ביקורת, אילו הייתה – אין ספק שכתבי "כלכליסט" היו מעתיקים גם דברי ביקורת. בתקשורת המערבית העיקרית (Main Stream) – קשה למצוא ביקורת על מהלכי הפנים של שי ג'ינפינג!!

הסיבה פשוטה ומדהימה (לא אותנו): כל צעד שננקט על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית מקובל על ידי הפרוגרסיביים במערב ובישראל! מה רע ב"חלוקה מחדש של העושר"? מה רע בפעולה החלטית נגד "טייקונים"? מה רע ב"הסדרת הענף הפרוץ" (כך קוראים לזה בישראל)? מה רע בחיסול החינוך הפרטי? הרי כל כתב תקשורת ישראלי מזדעזע בגלותו ענף כלכלי כלשהו שאינו תחת רגולציה – וזועק: "הענף פרוץ". העילית החברתית במערב, כמעט כולה שותפה לאידאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית בסין! אולי לא היו מאמצים (מיד) את הטכנולוגיה לזיהוי פנים ודרוג חברתי של אזרחים...

מדהים שבמערב שוקדים "אנליסטים" בשוקי ההון לנתח את "השוק הסיני" באמות מידה מערביות, להעריך מגמות ושווי שוק של ניירות ערך של חברות סיניות. מסתבר שהמסחר בניירות ערך של חברות סיניות בבורסות בארה"ב חשוב למשקיעים מוסדיים אמריקנים ל"גיוון" תיקי ההשקעה...

המהלכים בסין יוצרים לתקשורת במערב "משבר אידאולוגי סמוי": רבים חשים שמשהו "לא תקין" קורה בסין, אבל בגלל שטיפת המוח המרקסיסטית ("חברתית") במשך עשרות שנים בקרב האינטליגנציה, האקדמיה והפוליטיקה במערב – קשה להם להבין מה בעצם לא תקין בסין. הרי גם כאן, באמריקה ובגרמניה דוגלים בכל "המעשים הטובים" למען השוויוניות, ונגד תאגידי הענק. מכאן השתיקה.

 הסימנים מהמזרח אינם מעודדים. קשה להעריך איך ומתי "בעיית טאיוואן" תגיע לפתרונה. אין ספק שסין שוקדת להמיר את ההצלחה הכלכלית ואת התפתחותה התעשייתית לבניית צבא-על.

 אפשר להעריך כי צמצום מתמשך של חופש הפרט בסין יחד כרסום מתמיד בחופש הכלכלי יפגעו בצמיחת רמת החיים. למרות זאת, אפשר לשמור על רמת חיים סבירה לזמן די ממושך על סמך צבר "ביצי הזהב" (שחיקת ההון) של 20 השנים האחרונות (כך הצליח חואן פרון בארגנטינה "למשוך" את הכלכלה לפחות 10 שנים, כך הצליחה מדינת הרווחה השבדית להמשיך לחלק כסף מתום המלחמה עד למשבר הכלכלי העמוק של סוף שנות ה-80).

אם המגמות הנוכחיות בסין "יצליחו", ו"ביצי הזהב" ינוצלו עד תום, עלולות להתעורר מחאות המוניות. הניסיון ההיסטורי מלמד שמנהיגים מגלומנים שנקלעים למצב כזה יעדיפו להטיל את האשמה על "אויבים" חיצוניים. סיטואציות כאלה עלו ביוקר לאנושות במאה הקודמת ולא נראה שקיים גורם חיצוני שיכול לבלום מגמה זו בסין. אין לדעת.

 מוטי היינריך

 הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

 עדכון 03/10/21:

"ידיעות אחרונות" מביא הבוקר ידיעה מסוכנויות הידיעות כי מעל 60 מטוסי קרב ומפציצים גרעיניים סינים חגו מעל טייוואן במהלך סוף השבוע.