המנגנון המורכב, לפיו השוק קובע מחירים של מוצרים ושירותים, מנקז לתוכו את כל העיוותים של הכלכלה המקומית. הקביעה נכונה לכל מדינה. כל סטייה ממצב של תחרות חופשית ממעורבות ממשלתית היא "עיוות". המערכת הפוליטית, מקור העיוותים, לא יכולה לרמות את ה"כלכלה" לאורך זמן. לכל עיוות יש תוצאות – העיוותים נערמים זה על גבי זה ומתנקזים אל מנגנון המחירים. גם עיוותים שוליים לכאורה שמתבטאים בחקיקה וברגולציה של מה בכך, בשווקים זניחים, הופכים ל"הר גבוה" כאשר הם נערמים.
עול מכביד של יוקר מחייה הוא מעין עונש שה"כלכלה" מטילה על כלל האזרחים בגלל הצטברות עיוותים. ענישה בלתי נמנעת.
למה "מגיע" העונש לציבור הרחב?
המערכת הפוליטית אינה פועלת בחלל ריק, היא שואבת את תמיכתה מההמונים. "ההמונים" שבויים באידיאולוגיה לפיה "מגיע להם" כסף ושווה כסף ללא תרומה מצידם לזולת, תוך כפייה על האחר לשאת בהוצאות. "מגיע להם" כי יש להם "זכויות" שעוגנו בחוק על ידי הממסד הפוליטי לדורותיו. מישהו צריך לשלם עבור עלויות אלה, שמצטברות לכסף כבד. כל העלויות מתנקזות אל מנגנון המחירים של מוצרים ושירותים שאנחנו צורכים. אין ניסים: אין "חינוך חינם", "בריאות חינם" ו"מימון חינם" של תקציב המדינה באמצעות גירעון – אין שום דבר "חינם".
"הבאג הדמוקרטי" עושה את שלו והפוליטיקאים נאלצים להגדיל את "מנת החינם" לציבור תומכיהם, מידי סבב בחירות, כדי להבטיח את הקדנציה הבאה. זו תכליתו של חוק "מע"מ 0 על דירות" ודומיו. מע"מ חינם.
יאיר לפיד "מאיים" שיכניס מוצרים נוספים לפיקוח ממשלתי
השקפותיו של לפיד מכשירות אותו לכהונה כנשיא ארגנטינה או וונצואלה. שם הצטבר "ניסיון" רב בפיקוח ממשלתי על מחירים ובמימון גירעוני של תקציבי מדינה לאורך זמן.
לפוליטיקאים רק נדמה שהם יכולים לשלוט במחירי מוצרים. ככל שהמחיר המפוקח של מוצר מתרחק ממחיר השוק החופשי, מתרחב העיוות והשוק קובע מחיר אמיתי, שונה מהממשלתי, לאותו מוצר. אם המחיר הממשלתי נמוך מידי, אז המוצר המפוקח ייעלם מהחנויות – לא יהיה כדאי לייצרו. השוק השחור שייווצר יספק את הביקוש במחיר שוק חדש ו"מופקע". כך קובע השוק מחדש מחיר של מוצר בפיקוח. העיוות ועונשו קטנים – אם המחיר המפוקח קרוב למחיר השוק (אז מי צריך "פיקוח" במקרה זה?...). גם במקרה כזה של עיוות "קל" – השוק "יעניש" את הציבור מבלי שנחוש בכך – עלויות הפיקוח יועמסו על תקציב המדינה וייקרו את מחיר הקוטג' באגורה נוספת.
אירועים "שוליים" שמייקרים את מחיר המילקי
מילקי כמשל. אם העיוותים מועטים – השפעתם על הצרכן זניחה. אולם, כאשר פוליטיקאים לא עומדים בדחף הפופוליסטי "להסדיר" כל תחום – מתרבים החוקים והתקנות, כנפי הפיקוח הממשלתי מתרחבות – רק אז חש הצרכן את ה"עונש". תנופה זו של "עשייה" ממשלתית, יוצרת תהליך מתמשך. כל עיוות שניתן לראותו כ"שולי" וזניח בפני עצמו – נערם על קודמיו ויוצר מציאות של יוקר מחייה גובר.
הנה "אירוע שולי": הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) תשלם ארנונה גבוהה פי שלושה לעיריית דימונה. מה כבר קרה? מאחורי תקנה פופוליסטית זו מסתתר מס נוסף על אזרחי ישראל – עשרות מיליוני שקלים בשנה. קמ"ג יכולה להסתדר היטב מבלי להזדקק ל"שירותים" של עיריית דימונה. תקציב קמ"ג נובע כולו מתקציב המדינה כולל נטל הארנונה החדש – לכן, נטל המס יצמח ומחיר המילקי יעלה באגורה.
והנה עוד תקנה "שולית": החוק שמחייב עסקים להעסיק מספר מינימאלי של עובדים בעלי מוגבלות. החוק פוגע בחופש הפרט של המעסיק וכופה עליו את מי להעסיק. לחוק יש עלויות יישום גבוהות, שפע קומבינות יקרות לעקיפת החוק, עלויות פיקוח ודיווח, והתעסקות של מערכת המשפט עם "העבריינים" החדשים. אין עיוות ללא השלכה על מחירי מוצרים.
התקשורת עמוסה בדיווחים על עיוותים, בכל עמוד ודף אינטרנט. כ-2,700 הצעות חוק חדשות הועלו עד כה בקדנציה של הכנסת הנוכחית ועוד היד נטויה. כל הצעה שתאושר כחוק – תוסיף אגורה למחיר המילקי. נדיר שעיתונאי יכנה ידיעה כ"עיוות" ויקשר אותה למחירו המנופח של האייפון החדש. לכל היותר יופיע "קיטור" שטחי על כך ששליש ממחיר האייפון מורכב ממיסים. קל וקליט להפנות את חיצי התקשורת אל "הריכוזיות", אל רשת שופרסל ואל יצחק תשובה.
מאות עמודי עיתונות כלכלית מוקדשים להתעסקות הממשלה בשאלה הלאומית החשובה לעם היושב בציון: מי יסדר מוצרים על המדפים בסופרמרקט. אירוע שולי לכאורה. עשרות עורכי דין, מנהלים ופקידי רשות ההגבלים עוסקים בכך. מלבד עלויות ההתעסקות, נוצר עיוות בכך שלא מאפשרים לבעל העסק לפעול לפי מיטב הבנתו לטובת העסק. אם הצרכן מפסיד מהחלטה לא נבונה בקשר לסידור המדפים, אז יש מקום לעסק מתחרה לשופרסל שיינצל חולשה זו לטובתו. אם לא קם עסק כזה – אז בינתיים אין מקום למתחרה. אין סוף לדוגמאות לעיוותים. חדשים נולדים מידי יום במוחם ה"חברתי" הפורה של פוליטיקאים, לוביסטים וקבוצות הלחץ.
סבסוד חשמל מפאנלים סולאריים בלמעלה ממיליארד שקלים לשנה מייקר את החשמל – שאחראי לייקור הייצור, המים ומוצרי החקלאות. העיקר שהשדולה הירוקה כופה עצמה עלינו ומוכרת לנו בהצלחה את השקר של "הצלת כדור הארץ".
קשה להתאפק ממתן דוגמה לאירוע "שולי" נוסף: התנגדות וועדי העובדים בתע"ש למכירת החברה למשקיעים. זו חברה שמפסידה מאות מיליוני שקלים מידי שנה. בכמה מתייקר מחיר הקוטג' על כל שנת עיכוב במכירה – אגורה אחת? חמש אגורות?
שפע האירועים השוליים הופך לנחשול עקבי, לתהליך קבוע. אגורה לאגורה מצטברת לשקלים.
הבסיס האידיאולוגי של נחשול ההתייקרות
רוב המתבכיינים על "יוקר המחייה" נושאים בידם שלטי מחאה הקוראים להגדיל את ה"זכויות החברתיות" – הם מתקשים לראות את הקשר בין התערבות המדינה ב"דיור בר השגה" בשדרות רוטשילד לבין מחיר האייפון. אופן מימון "הזכויות" לא מעניין אותם. "מדינת רווחה – עכשיו". הם מפגינים נגד מציאות שהם עצמם יוצרים. יתר על כך, כל "פיתרון" שהם דורשים (ושמתקבל לרוב) כרוך בפגיעה נוספת בזכות הקניין ובחופש הפרט. כל "פיתרון" שלהם מעצים את הבעיה ומוסיף להתייקרות.
רמיסת חופש הפרט, על ידי המשטר הדמוקרטי בגרסתו הנוכחית, היא החטא הקדמון עליו נענשים בייקור מוצרים. דמוקרטיה של קבוצות לחץ, גילדות מקצועיות, לוביסטים, ואיגודים מקצועיים לסחיטת דמי-חסות. פעילותם מעוגנת בחוק. זכות קיומו של כל גורם כזה מוצדקת בנימוקים של "טובת הציבור". כל "הישג" שלהם הופך להתייקרות של אגורה בשרות או מוצר.
השדולה החקלאית מתנגדת לייבוא חופשי של פירות וירקות; הלוביסטים של הבנקים, בחסות בנק ישראל, סוגרים למעשה את הבנקאות המקומית מתחרות – בלתי אפשרי להקים בנק חדש; הגילדה של לשכת עורכי הדין מחייבת השתייכות אליה, תשלום מיסי חבר ופועלת להקטנת מספר המצטרפים למקצוע; חוקי העבודה הם האקדח שבידי ההסתדרות – באמצעותו סוחטים מהבנקים, מהמדינה וממעסיקים פרטיים משכורות גבוהות מרמת שכר של תחרות חופשית בשוק העבודה. אלו רק דוגמיות.
זכותו של הפרט לקנות ממי שהוא רוצה; זכותו למכור, או לסרב למכור, למי שהוא רוצה. איסורי ייבוא הם פגיעה בחופש הפרט. זכותו של הפרט להקים כל עסק שיחפוץ בו – גם אם לעסק קוראים בנק.
בעלי השופרסל רשאים למכור, או לסרב למכור, כל מוצר. זכותם לסדר את המדפים כפי שעולה בדעתם ולהעניק הנחות כאוות נפשם. הם רשאים לקבוע מחיר למוצר, זכותם לתאם מחיר עם מי שיחפצו ו"לאיים" על ספק בניתוק קשר. העסק הוא שלהם, קניינם. כל התערבות כפויה על ידי המדינה היא פגיעה בחופש הפרט של בעלי השופרסל.
יוקר החיים הוא תוצאה ישירה של מיסים, בחישה ממשלתית בכלכלה והעדר תחרות. אך הסיבה הראשונית היא פגיעה בזכויות האדם הטבעיות: הזכות לקניין ולחופש הפרט למצות את אושרו לפי הבנתו והעדפותיו. תחרות וכלכלה חופשית הן תוצאה של שמירה על זכויות האדם.
הפרה של זכויות הפרט פוגעת בחופש הכלכלי וגורמת לעיוותים. על עיוותים – נענשים בהתייקרות מחירים.
רפואת האליל של יאיר לפיד
יאיר לפיד אינו שונה מכל הדמגוגים הסוציאליסטים שמגיעים לשלטון. התרופות שלו הן "כוסות רוח" וריקוד סביב גזע עץ עתיק בליל ירח מלא. על נתניהו אפשר לומר שהוא ראש הממשלה הישראלי הראשון שכנראה יודע מה צריך לעשות בכלכלה, אבל חושש לבצע משיקולי אופי ופוליטיקה. יאיר לפיד כנראה אינו מבין דבר וחצי דבר – הוא מדקלם סיסמאות כמו כל נשיא בארגנטינה.
הסיבות ליוקר המחייה חובקות את כל תחומי הכלכלה והחברה בישראל: מועצות ייצור חקלאיות בולשביקיות, מכס הגנה גבוה על ייבוא, מונופולים ממשלתיים ואחרים בעלי הגנה ממשלתית, הגנה על יבואנים בלעדיים, מכון תקנים ממשלתי שתפקידו בלימת ייבוא, מערכת כשרות נעדרת תחרות, ביורוקרטיה של רישוי ממשלתי, רגולציה כבדה על כל צעד, תקציבים חברתיים ענקים שמחייבים מיסוי גבוה, מנגנון ה"קביעות" בעבודה וכל חוקי העבודה שמנטרלים כל רפורמה אפשרית. וזו רשימה חלקית.
כדי להוזיל את המחיה נדרשת רפורמה שמבוססת על ביטול חוקים שפוגעים בחופש הפרט בכל התחומים. אנחנו רחוקים מאד ממהפך כזה ולכן נמשיך לסבול מיוקר החיים בישראל. המילקי, נושא הדגל, אולי יוזל באמצעות צו ממשלתי שיגרור ייקור של מוצרים אחרים.
מוטי היינריך
"זו לא מכת גורל ולא גזירה משמיים", הדגיש כחלון באשר ליוקר המחיה. "זה דבר שאפשר לטפל בו אם ממשלת ישראל תחליט. אם הממשלה תגיד לחברות המזון הגדולות: 'יש לכן שנה וחצי להתארגן, אני הולכת לפתוח את השוק', כל המונופוליסטים צריכים לדעת שהחגיגה תיגמר ושאי אפשר להמשיך ככה לנצח. רק אז נמצא מחירים סבירים ונורמליים".
בתקווה שהביטוי "יש לפתוח את השוק" פירושו הורדת מגבלות ומיסים על יבוא מוצרים. נקווה שלזה הוא התכוון...
הכנופייה וחבריה שולטת בכמויות גדולות של נדלן ועסקים ,
פועל בעיקר בתחום יוקר הנדלן ,ויוקר המחייה ,
ההיסתדרות היקמה את תנובה ועיגנה בחוק שאסור לאף חברה אחרת למכור מוצרי חלב או בשר או ביצים בלי הפיקוח של תנובה . ותנובה קובעת את המכסת היצור של כל חברה שקיימת. השמאלנים הקימו את ההסיתדרות ואחר כך הם מתלוננים שהכל יקר.
הדרך להקלה אמיתית היא בהקטנת כמות החוקים ותתי החוקים, והיוצאים מן הכלל וההטבות והחריגות ושאר שטויות וגניבות הדעת היחצניות.
כפי שכתב מוטי, כל הקלה על קבוצה או נושא, פירושה הכבדה + על מי שלא כלול באותה הטבה.
התמימים ימחאו כפיים למחוקק שהשיג לקבוצתם הטבה, אך הנבונים יודעים שבסופו של יום הם ישלמו על כך ועוד יותר
הדבר דומה לנושא הגדלת הגרעון. צריך להיות ילדותי מפונק כדי לא להבין שלא מדובר בהקלת מס, אלא בהטלת מס עתידי גבוה עוד יותר.
"הורדת מס" שמסבכת את מנגנון המס ולכן מגדילה את הוצאות הממשלה היא העברת מס למקום אחר + העלאת מס.
ובכן, הנס קרה. הממשלה באמת ביטלה את חוק מס מעסיקים. כבר די מזמן.
כמובן שקיים מיסוי אחר על מעסיקים, אבל לזה קוראים "ביטוח לאומי".
2) ויקיפדיה: "ראשיתה של תנובה בשנת 1926 בוועידת "המשביר", עת החליטו 13 משקים חקלאים עבריים בארץ ישראל (מושבים וקיבוצים) לרכז ולאגד את הטיפול בכל שלבי העיבוד, הייצור והשיווק של תוצרת חקלאית טריה ולהקים לצורך זה אגודה שיתופית."
ראשית, תנובה הוקמה עשרות שנים לפני הקמת המדינה. באיזו מדינה היא יכלה לחוקק חוקים ?
שנית, ההסתדרות לא מחוקקת חוקים. רק הכנסת.
שלישית, טרה לא מוכרת מוצרי חלב ? ושטראוס ? ועוד עשרות מחלבות קטנות ?
3) חברים נכבדים, גם כאשר הטיעונים שלנו "נורא צודקים" - כדאי לבסס אותם על עובדות. המצאת "עובדות" יש מאין מגחיכה גם את העקרונות היפים. חבל.
מחלבות בקר קטנות בדר"כ קונות את החלב מתנובה.
ייבוא של מוצרי חלב מדוכא ע" מכס גבוה.
בשוק הצאן המצב טוב יותר קל יותר להקים מחלבה ( אני לא בקיא בכל הפרטים) ואכן יש יותר מגוון בצאן.
הכוונה בחוקים ש"חוקקה" ההסתדרות היא לחוקקים שחוקקו ע"י הכנסת או צוי הרחבה שנחקקו בלחץ של הלובי הסוציאליסטי.
דבר אחד אני לא מבין, איך זה שאחרי 50 שנה עדיין העולם לא הצליח להבין את האמת. אפילו ניראה לי שהוא מגנה את האמת- חופש וקפיטליזם הם מוקצים מחמת מיאוס- "קפיטליזם חזירי " . חוץ מאיין ראנד, אף אחד ממשיכי דרכיה לא הצליח להגיע לתודעה הציבורית בעולם, גם לא בארה"ב. אף אדם ברחוב לא מכיר את ירון ברוק או לאונרד פיקוף.
זהו כישלון בילתי מוסבר שמחאות יוקר המחיה בעולם תמיד מצדדות בפיתרון סוציאליסטי , כאשר האשמים הם בעלי ההון ולא שרי הממשלה (כפי שבצדק טוען מוטי בכתבה) .
ב- 50 שנה האחרונות קמו תנועות אידיאולוגיות ,חלקן מעוותות ,שהצליחו להגיע לתודעה של האדם ברחוב, ואפילו לגרום לו להזדהות עימן - אנטי גלובליזציה, התחממות אקלימית, פמיניזם קיצוני, טיבעונות, כתות מיסטיות...ועוד. כל אדם ברחוב יודע מי זה אל גור ומה הוא מייצג, אף אחד ברחוב לא יודע מי זה פיקוף, מה זה אוביקטיביזם ומה ההגדרה הנכונה של קפיטליזם.
אין לי הסבר לזה, מוטי- האם יש לך רעיון לכתבה בנושא ?
הנס יהיה כשיבטלו מיסים ובמקביל יבטלו הוצאות על צרכים חברתיים או על צרכים של "קפיטליסטים" מקורבים.
ובאשר לשאלה של אשר , הסיבה העיקרית לרתיעה מקפיטליזם הינה שרוב ה "קפיטליסטים " בעולם מעונינים בפיתוח המערכת התומכת בקפיטליזם של מקורבים , ולכן כל מי שמתנגד לקפיטליזם כזה , מוצא עצמו נלחם ומפגין נגד הקפטיליזם . כנראה שהטעות הגדולה של תומכי השוק החופשי , ואיין ראנד וחסידיה בתוכם, הינה השימוש בביטוי קפיטליזם במקום בביטוי הפשוט חופש ושוק חופשי . רוב הציבור מתייחס לתשובה , למשפחת עופר , לבעלי המניות של תנובה ושטראוס כמייצגי הקפיטליזם . הם אמנם קפיטליסטים וזכותם לנצל את כוחם וקשריהם למען חקיקה בולשביקית שתשרת אותם.
הבעיה היא של ממשלות ישראל לדורותיהם ששיתפו פעולה .
אינני יודע איך בודקים עובדתית מהי התשובה. כמובן שכל אחד יכול לענות מהרהורי ליבו, אבל האם יהיה לתשובה כזו תוקף עובדתי ?
מהרהורי ליבי: יש ביקוש פוטנציאלי רחב. הקושי הוא שיווקי.
שיווק במישור היעילות ה"הנדסית" - של בניה ללא התערבות ממשלתית, של יבוא מוצרי חלב ללא מגבלות, וכו' - איננו פשוט להבנה. רבים יאמרו, ובצדק: אני לא מבין בכלכלה. זה מסובך.
זאת ועוד, נניח שהשיווק ה"הנדסי" של שוק מט"ח חופשי נקלט בהצלחה בציבור הרחב. האם זה יגרור בהכרח קליטה מוצלחת של שיווק "הנדסי" לביטול משרד החינוך ?
מהי האלטרנטיבה ? שיווק במישור הערכי.
המוצר שלנו הוא "חופש". אנו משווקים את הזכות הטבעית לחרות ולקניין. אנו לא מתנגדים "הנדסית" למס X, לתיקצוב Y, או לתקנה רגולטורית Z. אנו מתנגדים לשלטון שרודה בנו, שגוזל את חרותנו וקנייננו.
אם העקרון יובן, יתכן שיהיה קל (יחסית) לשווק את שוק המט"ח החופשי, ואת הבניה ללא התערבות ממשלתית, ואפילו את ביטול משרד החינוך - כי כולם נגזרים מאותו מצב ערכי, רמיסת הזכויות הטבעיות.
דומני שכוחה השיווקי של איין ראנד הוא בהצגת מודל ערכי שונה.
זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור .
קשה להאמין ש"יד נעלמה" תמנע מבעלי ההון המרושעים לעשוק את החלשים.
הרבה יותר קל לשווק סוציאל-מקורביזם.
ויש גם הרבה מקורבים שיש להם זמן ואינטרס לעשות זאת.
קל להתחבר רגשית לטיעון שאם המדינה לא תתערב יהיה ג'ונגל, החזק שורד, האסוציאציה מתחברת לתמונות של עובדי כפיים 16 שעות ביום במפעלים מזוהמים של ראשית המהפכה התעשייתית וכו'.
כל שכיר חווה את התחושה של בוס חזק שעשה לו עוול (לפחות לדעתו).
קל להאמין שהסוציאליסט הטוב שחרר את הילדים מעבודתם, קיצץ את שעות העבודה, הסדיר את הבטיחות במפעלים הבטיח שכר מינימום וכו'.
לך תסביר שהשלב הראשון היה העלאת התפוקה ע"י היזמים והממציאים ורק כך התאפשרה הילדות נטולת העבודה, קיצוץ שעות העבודה וכו'.
רב האנשים לא רואים את הקשר בין תפוקה למשכורת. כי כל אחד חושב שהוא מקבל פחות ממה שמגיע לו, ושל"טייקונים" יש פח שמן פילאי שאם רק יבוא המחוקק-רגולטור הטוב ויכריח אותם לוותר על משכורותיהם השמנות תפטר בעית העוני.
תשאל את רב האנשים לגבי "מהפכת הסלולר" רובם יגידו שמדובר על כחלון הרגולטור הטוב שניצח את בעלי ההון המרושעים ולכן אנחנו צריכים עוד רגולטורים טובים.
קשה להסביר את התהליך האמיתי:
שלב א' הרגולציה יוצרת מונופול - פלאפון
שלב ב' הרגולציה מאפשרת דואופול - סלקום מיטיבה עם הלקוח לעומת פלאפון
שלב ג' הרגולציה מאפשרת טריאופול - אורנג.
שלב ד' הרגולציה מאפשרת 5-6 משתתפים (שיתכנסו ל3 רשתות אמיתיות).
ככל שהרגולציה התקרבה יותר לחופש כלכלי (ועדיין רחוקה ממנו) נהיה יותר טוב לצרכן.
- מס מעסיקים: לא קיים. בוטל בשנת 2008. שר האוצר - רוני בר און.
- מס נסיעות: (היה מס כזה, על נסיעות לחו"ל. מאד מעצבן !). בוטל בשנת 1977. שר האוצר - שמחה ארליך.
- מס עיזבון (או מס ירושה): בוטל בשנת 1981. שר האוצר - יורם ארידור.
כדאי לבדוק עובדות. אחרת התגובה היא ברמה של טוקבקאי YNET ממוצע.
מכותרת תגובתך "קל לשווק ..." נראה כי לדעתך הבעיה היא שיווקית.
זו גם אמונתי.
השאלה העקרונית הבאה היא זו: איזה מ ו צ ר עלינו לשווק - פתרון הנדסי, "מנוע" יעיל, מערכת כלכלית ? או ערכי טוב ורע, מוסר ?
מרבית דבריך מדגישים את הקושי לשווק פתרון, מנוע, מערכת כלכלית. למשל, נושא הסלולר.
זו גם הרגשתי. ומהסיבה שרבים יאמרו, ובצדק: זה מסובך. אינני מבין בזה.
אז מה כן ?
אם לצטט אותך: "קל להתחבר רגשית ...", או "קל להאמין שה... הטוב ...". אנסח זאת כערכים, מוסר.
דומני שאנו יכולים להציע ערך עצום: חרות. חופש.
האם יהיה ביקוש לערך זה ? היש לנו טיעונים טובים בזכותו ? האם לא מסובך להבינו ?
להרגשתי, לכל השאלות תשובה אחת - כן !
יהיו המשאבים הנחוצים לשיווק, וגם מומחי השיווק - האם נזכה ב-120 מנדטים בכנסת ?
מן הסתם לא, כי "קל לשווק סוציאל-מקורביזם". "ערכי" הסוציאליזם בוודאי ימשיכו לדבר אל ליבם של רבים.
אבל ! הם יועמדו בתחרות מול ערכי החרות והחופש.
לדעתי רב האנשים יוותרו על חופש תמורת בטחון אישי.
החשש מכאוס השאיר את הטוטאליטאריות הערביות לאורך כל המאה העשרים.
יש צורך בסיסי ב"בעל בית" לכן הכמיהה למנהיג חזק, אמונה באל וכו'
אם נתייחס לתיאורית הצרכים של מאסלו, שתי הרמות הבסיסיות הן הקיום הפיזיולוגי והקיום הפיזי.
הרמות הבאות הן השייכות, הכבוד והמימוש העצמי.
חוסר החופש הכלכלי בחברה דמוקרטית לא נתפס כפוגע בקשר החברי-משפחתי-עדתי. במקרים שהוא פוגע בתחושת הכבוד הוא מתפרץ.
רב הזמן זה נתפס כמותרות של מימוש עצמי, ועל זה לא משנים סדר קיים.
עובד ( אפילו חלקית) - אל תיגע.
הפחתת המע"מ תחול על כל התושבים ששם משפחתם מתחיל ב - ארל - זה הרבה יותר צודק וגם מועיל למשק
דברי שלהלן אינם לשם המשך הויכוח. הם נאמרים רק מפאת מהותיות הנושא (לדעתי): שאלת חוסר הצלחתנו להגיע לציבור תומכים רחב.
הנושא איננו "חוסר חופש כלכלי" ! הנושא הוא חוסר חופש !
מזימת החוק החדש לאסור שימוש במזומן היא פגיעה בחופש. לאו דווקא הכלכלי.
החוק למניעת עישון, האוסר עליך לעשן במשרדך שלך - לא קשור לחלוטין לחופש כלכלי. כמוהו חוק האוסר מכירת אלכוהול לאחר השעה 23:00 (הינך מוזמן לסופרמרקט בני ברקי בו החרדי שקנה יין לקידוש נאלץ להשאירו בקופה כי השעה 23:01).
חקיקה (או נסיונות חקיקה) בארה"ב לאסור מכירת משקאות ממותקים, או הדרישה שסטודנט וסטודנטית ירשמו ויקבלו אישור מראש לפגישתם הרומנטית (כפי שיעקב תאר באחת הכתבות האחרונות באתר) - היש לזה קשר לחופש כלכלי ?
דומני שכל אחת ואחד מקוראי האתר יוכל להציג דוגמאות נוספות.
האם הפגיעה בחופש מקוממת אותך ? את הקוראים האחרים של האתר ?
למה רק אנחנו - היש בנו משהו מיוחד ? יותר (או פחות) I.Q. ? איזשהו סיב מנטאלי שונה ?
אם תוגבל מהירות התנועה ל 60 קמ"ש - אחרי קמפיין מתוקשר שמסביר למה זה מציל חיים - רב האנשים יתבאסו לנסוע בכביש כל כך לאט, הרב ייסעו קצת יותר מהר מהמותר אבל יותר לאט מהמצב היום (אם הסיכוי להקנס נמוך).
רב האנשים יניחו שהמומחים במשרד התחבורה יודעים מה הם עושים.
הרבה האנשים מאמינים שפיקוח על מחירים זו שיטה טובה למצוא את המחיר האופטימאלי, לטובת העניים, כדי שהרעים לא ירויחו יותר מדי.
תמורת מחיר "הוגן" הם מוכנים לוותר על החופש להתמקח ועל הפגיעה בחופש העיסוק של המתחרים הפוטנציאלים ( שלא רואים אותם כי הם עדיין לא בשוק).
יש אמונה שהרגולטור שזו עבודתו היחידה יודע מה הוא עושה - ושהוא חף מאינטרסים. הוא לא בצד של הקונה ולא של המוכר.
לא נגן על קרטל החקלאים? כל האוכל יהיה מיובא - העצמאות התזונתית של המדינה תפגע - בזמן חירום לא יהיה מה לאכול.... אחרי הפחדה כזאת רב האנשים מוכנים לשלם עוד כמה שקלים על חלב וביצים מלהסתכן ברעב!!
הפחד הוא אויבו של ההגיון.
אני בטוח שאתה יכול לתת עוד המון
דוגמאות שאם יש ספק שהמערכת עלולה להתדרדר לכאוס, האדם הסביר יעדיף לא לקחת סיכון ולצמצם את החופש לטובת ההשרדות.
האם אינך רוצה בחופש ? האם אתה רוצה רק חופש כלכלי ? האם אחת הזכויות הטבעיות איננה לחרות ?
בהנחה שתענה "נכון" לשאלות (תשובה אחרת תהיה מאד מפתיעה) - האם יש משהו מיוחד בך שאין פוטנציאלית בכל אדם אחר ?
האם אתה באמת חושב, שכוונתי היתה ש-100% מהציבור יבחר בחופש ולא בשמלה המגוננת של אמא מדינה ?
האם לדעתך מוקירי החופש מהווים רק שבריר פרומיל מהציבור, ו"אין מצב" שמספרם יגדל ?
האינך חושב שנכון להעמיד את "האבא הגדול שיקח אותם ביד" בתחרות אידאולוגית עם "האדם החופשי" ?
האם אתה מאמין שהרגולטור הוא צדיק וחכם ?
האם מסע הפחדה יכניע את הגיונך ?
אופתע אם כן (טעיתי ?). כמוני כמוך. כמונו, מן הסתם, קוראי האתר.
האם אנו באמת יחידי סגולה ? נחמד (אולי) לחשוב כך, אולי שווה מחקר מדעי, אבל אינני מאמין בזה.
מתישהו, איכשהו, שוכנענו בדרך אחרת, שונה מהמקובל.
כדבריך, אם "קמפיין מתוקשר" מצליח להניע את "רב האנשים" לקנות את הגבלת המהירות, מדוע קמפיין מתוקשר נגדי לא יביא לשינוי ב"הבנתם" של לפחות חלק מהאנשים ?
האם לדעתך זוהי גזירת האלים (היכן אדון יופיטר?) שבעלי ההשקפות שלנו ישארו מיעוט פיצפון ?
אגב, האם תנועת "מסיבת התה" הם מיעוט פיצפון כפי שאנו בישראל ?
זה מה שאנו מנסים לעשות כאן. אני כן חושב שזה "נכון להעמיד..." וכו'.
אז מה הבעיה? אולי אשר מרמז על כך שמאחר ואיננו מצליחים לשכנע אלא מיעוט קטן זה סימן שהרעיונות לא נכונים? השאלה היא במקום. התשובה זה דבר שכול אחד צריך למצוא בעצמו.
זו לא דוגמה טובה.
בעל הכביש יכול להיות אדם פרטי, לרוב זו המדינה. בעל הכביש חייב לקבוע כללי שימוש נכונים שיאפשרו שימוש מועיל בכביש - כלומר חוקי תנועה - כולם נוהגים בצד ימין, עומדים באור אדום וכו'. הכללים נועדו למנוע פגיעה מאחרים, ולאפשר שימוש תקין בכביש. הם אינם פוגעים בחופש הפרט. אדם חופשי להימנע מלנסוע בכביש שהוא חושב שחוקיו פוגעים בו.
גם במדינה חופשית יהיו חוקי תנועה. מי שחושב שחוקי תנועה סותרים מדינה חופשית אינו מבין את הרעיון של מדינה חופשית.
בסך הכול איננו דוגלים במצב שאין מדינה בכלל. בסך הכול אנו בעד מדינה "קטנה" כלומר ממשלה שהיקף פעילות והתערבותה מוגבלים.
כדי להשיב, יש להתייחס (לדעתי) ל-3 השאלות הבאות:
1) האם אין ביקוש לרעיון, או שיש ביקוש פוטנציאלי שלא מתממש בגלל חולשה בשיווק.
לדעתי, ומן הסתם גם לדעתך, הבעיה שיווקית.
2) מהו המוצר שנכון לשווקו ? האם השיווק צריך להתמקד בפתרון הנדסי, "מנוע" יעיל, מערכת כלכלית ? או שעליו להתמקד בתפיסת עולם ערכית של טוב ורע, של מוסר ?
לטעמי, שיווק "הנדסי" בעייתי. למשל, נושא הדיור, או איסור יבוא מוצרים חקלאיים, וכו'. הסיבה: רבים יאמרו, ובצדק: זה מסובך. אינני מבין בזה.
זאת ועוד, גם אם תצליח לשווק נושא מסויים, למשל פיקוח על מטבע חוץ (ז"ל), תצטרך לחזור על השיווק פר כל נושא ונושא.
לעומת זאת, תפיסת עולם ערכית פחות מחייבת (אם בכלל) הבנה "הנדסית-כלכלית" בסוגיות מורכבות.
וכן, היא חובקת כל. כל נושא נקודתי הוא מקרה פרטי שלה. שיווקת בהצלחה את הבנת הכלל, המקרים הפרטיים עשויים להקלט כפרי בשל.
3) מהי תפיסת העולם הערכית שלנו ? חופש. הזכות הטבעית לחרות (וכמובן לחיים ולקניין).
לא יבוא חופשי של גבינות, לא ביטול תקנות מיותרות בתחום הבניה, וכו'. ואפילו לא תחרות וכלכלה חופשית !
הערה חשובה: היומרה השיווקית איננה להגיע ל-120 חברי כנסת. גם מטרה צנועה של 3 חכ"ים, או של מדור "חופש" קבוע בתקשורת, תהיה שיפור דרמטי לעומת המצב הקיים.
האמת בסוף תנצח (או לא...).
והערה קטנה ליופיטר : " איין ראנד אמרה " זה לא טיעון בויכוח. טיעון שמתחיל במשפט "איין ראנד אמרה" הינו אחת הסיבות לכך שאנשים רציניים ונבונים סולדים מהצטרפות לכת מאמינים , ולכן חושדים בכל הדברים הטובים והנכונים שהיא מייצגת.
בדרך אגב, אכן קידוש התחרות לכשעצמה ע"י השלטון יכול להוביל לבולשביזם ופגיעה חמורה בזכויות הקניין.