שישי, 26 אפריל 2013 16:54

לפיד מתקן טעות: "האדם העובד" במקום "מעמד הביניים"

לפיד חדל להשתמש במינוח שהיה לחלק בלתי נפרד מזהותו הפוליטית: את "מעמד הביניים" החליף מונח חדש – "האדם העובד". שאפו ליועץ שתיקן לו את הטעות.

לא הבנתי את קמפיין "מעמד הביניים" של לפיד כבר מראשיתו. מעמד ביניים מוגדר באופן טכני שרירותי: אם ההכנסה החודשית של משפחתכם היא באזור ה-12 אלף שקל לחודש, משהו פחות או משהו יותר – אז אתם שייכים כנראה ל"מעמד הביניים".    

בקבוצה גדולה זו של אזרחים אפשר למצוא את יוסי, טכנאי המזגנים שמתרוצץ בין תיקון מזגן ישן להתקנת מזגן חדש וצונח בסוף היום מתשישות. גם אירינה התופרת מהחנות בפסג' שרכונה שעות ארוכות על מכונת התפירה. מתכנת המחשבים, המהנדס בהרצליה, הבוכארי מהירקות, וגם רוני מהמספרה.

אבל לא רק הם מאיישים את "מעמד הביניים". תמצאו שם גם עובדי עירייה שזכו לג'וב שאין בו ממש, עובדי בנקים מיותרים שאי אפשר לפטר בגלל חוקי עבודה עקומים, אלפי עובדים מיותרים בחברת החשמל, קציני עיפרון בקבע שמייצרים ניירות ושקפים מיותרים, מנהלים ועובדים בעמותות חלולות שניזונות מכספי מדינה, אלפי עובדים שמאיישים משרדי ממשלה ו"מוסדות ציבור" מיותרים. די, נעצור כאן.  

אז למי לפיד רצה לעזור? ממי לקחת ולמי לתת?

לאחר הצגת תקציב המדינה החדש נשא לפיד נאום ארוך בכנס המכון למחקרי ביטחון. בנאום לא הוזכר יותר המינוח "מעמד הביניים" (למעט הערה שולית). לפיד חדל להשתמש במינוח שהיה לחלק בלתי נפרד מזהותו הפוליטית: את "מעמד הביניים" החליף מונח חדש – "האדם העובד". שאפו ליועץ שתיקן לו את הטעות.

כל אחד יכול לחלק את האוכלוסייה במדינה לקבוצות לפי רצונו והשקפותיו. החלוקה המקובלת לעשירונים ול"מעמדות" מצלמת את התוצאה הסופית שנקבעת לפי ההכנסה המדווחת לרשויות. נתון שהוא במקרה הטוב מסקרן, אבל לחלוטין חסר תועלת בהסקת מסקנות כלשהן שיכולות לתרום להבנת המציאות ולהעלאת רמת החיים. אז מה אם העשירון העליון מרוויח פי כמה מהעשירון התחתון? הרבה מידי? מעט מידי? הרי בכל חברה תמיד יהיו גם עשירים וגם עניים.

אני מצדד בחלוקה שהוזכרה על ידי המועמד הרפובליקאני לנשיאות ארצות הברית, מיט רומני, שטען ש-47 אחוז מהאמריקאים פרזיטים: יש אנשים יצרני ערך ויש אחרים – פרזיטים – אלה שניזונים מפרי עמלם של יצרני הערך. המדינה כופה על יצרני הערך לממן את האחרים. בניגוד לחלוקה המדויקת לפי "עשירונים", קשה לסמן את גבולות קבוצת יצרני הערך ומחסלי הערך.

יצרן ערך אמיתי ומלא הוא מי שהכנסתו נובעת מעבודה שפירותיה נמכרים לאחרים, ממוכר מרצון לקונה מרצון. לא ייתכן יצרן ערך אמיתי שאינו מועיל לזולת – שהרי זו הסיבה היחידה שקונים ממנו, או מעסיקים אותו, מרצון חופשי. הערך לפירות עבודתו נקבע על ידי האחרים שזקוקים למוצריו ושירותיו.

קשה לשרטט גבולות מדויקים לקבוצות כי רוב הציבור במדינה הוא גם וגם. נכון שעובדי חברת חשמל מאלצים אותנו בכוח לממן להם משכורות בשמים, שלל הטבות, העסקה של בני משפחה וחסינות מפיטורים. אבל עובדי חברת חשמל גם מיצרים ערך – החשמל זורם. הבנקים והמונופולים האחרים מייצרים גם הם ערך חלקי – הם נהנים מחסות המדינה ולנו אין ברירה. אבל כמה מהם נכללים בקטגוריה של "האדם העובד"?  את זה אפשר היה לדעת, באופן שלם ומלא, רק אילו הענף היה פתוח לתחרות מלאה ורק אילו בוטלו חוקי העבודה שכופים עובדים ושכר על מעסיקים.

הסקטור החרדי הוא דווקא מיעוט קטן בקרב מחסלי הערך. מאות אלפים רבים אחרים שייכים לקטגוריה זו באופן חלקי או מלא, גם הם חלק מ"מעמד הביניים". הם "מגיעים לעבודה" אבל תרומתם האמיתית רחוקה מלהצדיק את שכרם שנקבע בדרך כלל לפי כוחם להזיק לציבור.

השינוי המבורך בנקודת המבט – "לשים את האדם העובד במרכז" הוא צעד ראשון קטנטן. ייתכן שלפיד באמת עלה על הטעות – הוא חדל מלייצג את "מעמד הביניים" ועבר לייצג את "האדם העובד". רק ייתכן.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב חמישי, 21 יולי 2016 18:34
הוסף תגובה