שני, 30 ינואר 2012 18:19

יאיר לפיד מצטרף לקרב על העוגה

כולם מסכימים עם "חלוקה מחדש של העוגה": דפני ליף רוצה חלוקה שתעניק "דיור בר השגה" בשינקין, רוחמה אברהם חלוקה שתיטיב עם הפריפריה, לפיד ידאג ל"למעמד הביניים". אף אחד לא קורא להפסיק לחלוטין לחלק את העוגה.

יאיר בחור נחמד, כותב היטב, מצחיק, ואבא שלו אמר עליו שהוא גם יפה. מעולם לא הסתבך ב"פרשיות" מביכות ונראה שהוא באמת שואף, כפי שאומרים תומכיו, להכניס רוח רעננה בפוליטיקה הישראלית האפורה. אפילו הסיסמה שתלווה את הקמפיין שלו – "איפה הכסף?" – מתאימה לנו. יאיר  טעה כבר בצעדו הראשון בפוליטיקה כשזימן אליו להתייעצות, ערב האקזיט, צוות מצומצם של חברים להתייעצות, ובראשם – לא פחות ולא יותר – את אהוד אולמרט. לא קשה לראות פוסטרים מנצנצים ברחובות, ערב הבחירות הבאות, שכותרתם: "ספר לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה". בעת כתיבת שורות אלה אולמרט בחזקת זכאי. מסוכן לרמוז בגנותו, כי לברנש יש ניסיון מוכח בתביעות הוצאת דיבה...

השבוע נודע כי הבחור הנחמד מסתבך עוד טרם טבל בביצה הפוליטית. יאיר לפיד התקבל ללימודי דוקטורט בבר אילן ב"מסלול ייחודי" – אקספרס לתואר שלישי תוך דילוג קליל על תואר ראשון ושני. אין לנו בעיה שכל אוניברסיטה תחלק תארים איך שהיא רוצה. אוניברסיטה שתחלק תארי דוקטור שלא לפי אמות המידה המקובלות, תנהג כמו ממשלה שמדפיסה כסף – ערך הנייר יירד. האוניברסיטה טעתה כאן כנראה. אם בועדת הדוקטורט חושבים שיאיר לפיד "סופר מחונן בעל הישגים בתחומו המקצועי", אז כדאי היה להעניק לו דוקטור לשם כבוד. חובבי תיאוריות הקונספירציה יטענו שיש כאן תשלום שוחד של האוניברסיטה ליאיר לפיד ש"עתידו הפוליטי מובטח". האוניברסיטה מבטיחה לעצמה "מישהו משלנו" בצמרת השלטון. קלף חזק לאוניברסיטה שזקוקה תמיד לתמיכה של השלטון – טוב להחזיק פוליטיקאי בכיס, תמיד ירחף מעל לראשו של לפיד הפחד שמא מישהו בבר אילן יחשוף פרטים מביכים - אולי מעבודת הדוקטורט שלו, אולי סוד שרק באוניברסיטה יידעו: מהיכן העתיק חלקים מהמאמר המחקרי, איך ויתרו לו, איך הקלו עליו... סתם סודות קטנים שיכולים להביך כל פוליטיקאי. 

יש אומרים כי יאיר לפיד יהיה "רוח רעננה" בכנסת. השאלה היא האם מדינת ישראל זקוקה ל"רוח רעננה" בפוליטיקה? שכחנו, אבל כמעט מידי מערכת בחירות אנחנו זוכים להרבה "רוחות רעננות". מי יותר "רענן" מחברות הכנסת אנסטסיה מיכאלי ואורלי לוי אבקסיס? ויסלחו לי ח"כיות נחמדות אחרות. אפילו אורי אורבך "מגניב". גם בעבר נבחרו לכנסת אישים, חלקם אפילו חכמים, הגונים ובעלי רצון טוב לתרום לעם ישראל, לדוגמה: אורי אבנרי בעל השבועון החושפני "העולם הזה", איש שמאל מובהק; אמנון רובינשטיין וטומי לפיד שהקימו את "שינוי" בשנות השבעים וזכו ל-15 מנדטים; הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין שהקים את מפלגת "דש" יחד עם סטף ורטהיימר ושלמה אליהו – הם המריאו על רקע פרשיות השחיתות של מפלגת העבודה דאז; כדאי להזכיר גם את מפקד חיל האוויר הססגוני, עזר וייצמן, שהקים את מפלגת "יחד" ונכנס עם 3 מנדטים, והיו כנראה עוד כמה. השפעת כולם יחד על המערכת הפוליטית, הכלכלית והחברתית הייתה אפס.

יאיר כותב עכשיו מצע בעזרת "צוות". למרות היותו "כוכב תקשורת" קשה לזהות אצלו דעות נחרצות. משברי דברים ניתן להבין שהוא מתנגד לחלוקה הקיימת של "העוגה" ויילחם על חלוקה שונה, בעיקר כזו שתיטיב עם מעמד הביניים. בתמימותי שלחתי לו מייל עם לינק לאתר קו-ישר, מתוך תקווה שהקנדידט טרם הגיע ל"בגרות פוליטית" שמשמעותה, בדרך כלל, התדרדרות קשה בכושר הקריאה. 

"חלוקה מחדש של העוגה" זו נוסחה שכולם מסכימים לה: דפני ליף רוצה חלוקה שתעניק "דיור בר השגה" בשינקין, ח"כ רוחמה אברהם מעדיפה חלוקה שתיטיב עם הפריפריה, השר אלי ישי דואג רק ל"ילדי ישראל" ואהוד ברק בעד חלוקה שתשמר את המשכורת והפנסיה של קציני צבא קבע. כולם בעד "חלוקה שונה", אבל כולם בעד "חלוקה".

זה כנראה גם הכיוון של לפיד – הקרב על ה"עוגה". קרב חסר תוחלת כי כל ניצחון בו זמני – עד שמישהו אחר יצליח למשוך את השמיכה, חזק יותר, לכיוון שלו. הבעיה שבמשך הזמן השמיכה תמיד מתכווצת ולא מצליחה לכסות את כולם. באירופה מתחילים להבין זאת – השמיכה שם כבר לא מצליחה לכסות את הרגליים – את מדינות הדרום שלחופי הים התיכון, קר להם גם בקיץ. 

צריך להציג לציבור חזון שמדינת ישראל יכולה להיות המדינה העשירה בעולם, הדרך – להפסיק לחלוטין לחלק את העוגה.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 14:08
הוסף תגובה