שלישי, 17 אפריל 2012 04:14

דינאמיקה של דמוקרטיה - הרשות המחוקקת חוקים מיותרים

חלק ניכר מהחוקים החדשים צומח בגלל אינטרס כלכלי צר שמגייס לעזרתו לוביסטים וחברי כנסת. הצעת החוק נארזת בעטיפה "ציונית", "הומאנית", או "חברתית" – והכנסת נעתרת לחבריה מקדמי החוק.

כל חוק חדש מונחה על ידי "הכלל הדמוקראטי הראשון": חבר פרלמנט בדרך כלל לא ייזום חוק שאין בו תועלת אישית ליוזם. "הכלל הדמוקראטי השני" גורס: חוק שעלותו מתפזרת על כלל הציבור עדיף על חוק שעלותו ממומנת על ידי סקטור מצומצם. והטוב מכולם – חוק שעלותו אינה ברורה, לדוגמה: סבסוד אנרגיה חלופית כמו אנרגיה סולארית. מי יכול לחשב אם מחירי החשמל עולים בגלל העדר הגז המצרי או עלות סבסוד האנרגיה הסולארית, או דחיית החלטת בניית תחנת כוח פחמית באשקלון.
 
"החוק הדמוקראטי השלישי" גורס כי חקיקה שעלויותיה יתבטאו בעתיד, עדיפה תמיד על חוק שנזקק למימון מיידי. כאלה הם חוקי "הרווחה" שמתבססים בהתחלה על העברת הכנסות מציבור גדול אל ציבור קטן של "נזקקים". העול אינו מורגש בהתחלה, אבל יחד עם התרחבות בלתי נמנעת של מעגל ה"נזקקים" – צומח גם העול על קבוצת המממנים ההולכת ומתמעטת. "החוק הדמוקראטי הרביעי" הוא תמונת ראי של "החוק השלישי" – צד ההוצאות והקיצוצים: לעולם יש לדחות "החלטות קשות" לעתיד. הנשיא אובמה החליט על תוכנית ל"צמצום הגירעון" הפדראלי. הקיצוץ יתפרס על פני עשור ויתחיל... בעוד שנתיים. או אירופה, לדוגמה: מי צריך משבר או קיצוצים "עכשיו" – בדיוק כשמתקרבות בחירות בספרד, יוון וצרפת? אז נדפיס טריליון אירו ונדחה את "הצעדים הקשים" לאחר כך.
 
שליח ציבור אינו מתעניין ב"עם" – חשובה לו הקבוצה המצומצמת ב"עם" שיש בכוחה לקבוע אם ימשיך "לכהן" בתפקידו או שירד מהבמה (מינוח מוזר: כל אחד מאתנו "עובד", אבל רק הפוליטיקאים "מכהנים" – עושים עבודת קודש). ואם אין קבוצה כזאת, או הקיימת נחלשת – אז צריך לעשות מאמצים לארגון קבוצה חדשה. לפוליטיקאי אין בעיה לאמץ אג'נדה. ח"כ אריה ביבי, למשל, מקדם את חוק השירה העברית. לפיו, תוקם "מועצה לשירה עברית" ומשוררים יזכו לתמיכה ממשלתית. הרי אריה ביבי תמיד היה, כבר משחר ילדותו, מעריץ של ביאליק. 
 
מערכת תמריצים פשוטה זו עומדת כמעט מאחורי כמעט כל כותרת בעיתון. לרוב לא מדובר בהחלטות "גדולות" – אלא בשפע של צעדים קטנים – אלפי הצעות חוק – כל פוליטיקאי ויוזמתו.
 
נהגים שונאים דלק יקר – נתניהו אוהב נהגים – נתניהו יפחית עכשיו את מחיר הדלק במספר אגורות. איך יאוזן הגירעון? לכך נדאג כבר בעתיד. יש לנו גז בשפע – גז צריך מתקני קליטה – הירוקים מתנגדים לקליטה בדרום, עובדי רפא"ל מתנגדים למתקן גז בצפון – השר לנדאו לא מחפש צרות, אז נארגן לחברת חשמל עוד 3 מיליארד שקל הלוואות – החוק הדמוקרטי השלישי בפעולה. צריך שדה תעופה חדש בתמנע – זו הזדמנות להקמת שדה תעופה יעיל על ידי יזמים פרטיים. ועד עובדי רשות שדות התעופה מתנגד – שר התחבורה ישראל כץ זקוק לוועדים. לכן, גם מפתחות שדה התעופה החדש בתמנע יימסרו לוועד העובדים ולעופר עייני.
 
כך צומחים הרים של חוקים, תקנות והוראות שעה. כן, כמעט שכחתי, יש לעיתים גם מניעים אידיאולוגים להצבעות – הם נדירים. לרוב מדובר ב"אידיאולוגיה" ארעית, מסך עשן לחוקי הדמוקרטיה הקודמים. אך גם מניע אידיאולוגי אינו מעיד בהכרח על מוסריות החוק או חוכמתו.
 
צריך לחזור ולשנן, בבחינת "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר": כל חוק חדש מוסיף עוד אגורה למחיר הקוטג'.
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 15:01

3000 תוים נשארו