שישי, 11 מאי 2012 15:09

"בנק הפועלים סגר את האשראי לקדימה"

גירעונות המפלגות, בייחוד לאחר בחירות, אינם סיפור חדש. המפלגות חייבות כסף לכל הבנקים. אלה מתייחסים להלוואות, בצדק, כ"כסף בטוח". החזרת הצ'קים של קדימה היא רק הצגה. אבל, למפא"י ההיסטורית זה לא היה קורה.

עקב הגירעונות הגדולים של מפלגת קדימה סגר בנק הפועלים את האשראי וצ'קים של המפלגה החלו לחזור... קדימה נמצאת במגעים עם הבנקים כדי להגיע לסדר... כך דיווח נדב פרי, הכתב הפוליטי של ערוץ 10 (09/05/12).

גירעונות המפלגות, בייחוד לאחר מערכת בחירות, אינם סיפור חדש. למפלגת העבודה, לדוגמה, היה תמיד היו גירעונות... גירעון שנגרר כבר עשרות שנים. בשנת 2003, לדוגמה, עמד הגירעון על כ- 120 מיליון שקלים (מלבד הקנסות בגין עברות על חוק מימון המפלגות). למרות ירידה קבועה בכוחה של המפלגה – איכשהו מסתדרים ומתגלגלים... וכך כל המפלגות.

לפני 1973 (אז התקבל חוק מימון המפלגות) גם היו גירעונות, אבל הציבור לא ידע עליהם. הגירעונות כוסו בהקדם באמצעות "תרומות" של בעלי הון מקורבי השלטון תמורת רישיון פה והקלה שם. הנה עדות שמיעה אישית שלי מתקופת לימודי בטכניון אי שם בשנות השבעים: וכך התבצעה העסקה: חברת תובלה גדולה תקבל אישור להקצאת קרקע למוסך גדול, באזור מאד מבוקש במרכז הארץ, ובתמורה "תתרום" החברה סכום נכבד לאגודת ספורט מקומית – משם יועבר הכסף למפלגה כ"פירעון חוב"...  

גם למפא"י ההיסטורית לא הצטברו חובות – תמיד נמצא הפיתרון: במעגלים שסביב המפלגה חגו קיבוצים, מפעלי חברת העובדים, בעלי הון פרטיים שזכו למענקים במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, קרנות שונות של ההסתדרות, קרנות הפנסיה של "ציבור העובדים", קופת חולים, אגודת הפועל. די היה במספר עשרות טלפונים של מזכיר המפלגה הכריזמטי וחוב מסודר. מה לא עושים כדי לשמור על "ההגמוניה הפועלית" – "ארץ ישראל העובדת" תמיד נתנה כתף (מונחים שגורים מימים עברו).

המפלגות חייבות כסף לכל הבנקים. אלה מתייחסים להלוואות, בצדק, כ"כסף בטוח". לפי חוק מימון מפלגות אסור לבנק למחוק חוב למפלגה – זה עלול להיחשב כתרומה בניגוד לחוק... אז חוב של מפלגה לעולם יופיע כחלק מטור הנכסים של הבנק. קשה לראות בנק שיעז לבקש פירוק של מפלגה ובטח שלא מפלגת שלטון – שום בנק לא יסתכן בכותרות על "התערבותו במערכת הפוליטית". כל החזרת הצ'קים של קדימה היא רק הצגה, גם למפלגת העבודה החזירו בעבר צ'קים, אפילו לתשלום משכורות לעובדים. שום מפלגה לא נמוגה בגלל חובות.

ב-1973 חוקקה הכנסת את חוק מימון המפלגות. ה"היגיון" מאחורי החוק היה לנתק את המפלגות מהתלות בתרומות של בעלי הון. קשה להאמין שנפשם הטהורה של ראשי מפלגת העבודה הגדולה של אז נקעה לפתע מפוטנציאל השחיתות שבקשרי הון-שלטון – יש לשער שהיו סיבות נוספות לקידום החוק. ייתכן שהיה קושי ממשי בגיוס תרומות, או שנלחש לאוזן מסוימת שמפלגה יריבה עומדת לזכות בתרומת ענק... או אירוע דומה...

בין כך או בין כך החוק התקבל ומאז משלם המיסים מכסה את הוצאות המפלגות – "מחיר הדמוקרטיה" סיפרו לנו. במסגרת החוק יש מימון חד-פעמי גדול לצרכי בחירות ומימון חודשי מתמשך לכל מפלגה שבכנסת. החוק אוסר על תרומות ממי שאינו בעל זכות בחירה או מתאגיד וגם מגביל מאד את גובה התרומה של יחיד... אבל שימו לב: מותר לקבל תרומה מאגודות חקלאיות כמו קיבוצים... ברור מי כתב את החוק. למזלנו, הקיבוצים פשטו את הרגל לא הרבה זמן אחרי שהחוק התקבל וגם המוטיבציה שם לתרום למפלגת העבודה, כאשר הליכוד בשלטון, לא הייתה מי יודע מה...

החוק נותן עדיפות ברורה למפלגות קיימות שצמודות לעטיני תקציב המדינה על פני מפלגות חדשות או תנועות פוליטיות שבשלבי התארגנות. תנועה פוליטית חדשה צריכה "להיוולד גדולה" כדי שתוכל לגייס מהמוני תומכים את התרומה הצנועה שהחוק מאפשר מיחיד, בעוד שמפלגה שבכנסת יכולה לסמוך על משלם המיסים. ואם כל המפלגות בחובות – אז ודאי שתהיה בכנסת הסכמה מקיר לקיר ש"מחיר הדמוקרטיה" צריך לעלות.

אילו הבחירות היו מתקיימות בספטמבר, אז כל מפלגה הייתה זכאית למימון "חד פעמי" לבחירות בסך 1.36 מיליון שקל עבור כל ח"כ. נכפיל ב- 120 ונקבל כסף גדול. נחזור ל"נימוק הציוני" שביסודו של חוק מימון המפלגות: "כדי למנוע את התלות של המפלגות בבעלי הון". כידוע, בזכות החוק נעלמה מאז 1973 התלות של הפוליטיקאים בבעלי הון... 

השיטה הכלכלית אצלנו (וגם בארצות אחרות) יוצרת תלות של אנשי עסקים ובעלי הון בפקידי מדינה, ברגולטורים ובפוליטיקאים. מבנה מעוות זה יוצר את הכורח בקשרי הון-שלטון. הפוליטיקאים שבהצגה משחקים את תפקיד "הנבחרים" הטובים שמנסים לעמוד איתן מול נחשול בעלי הון מושחתים שכופים עליהם, בסיוע לוביסטים, "קשרי הון-שלטון". ממש שמים מכשול לפני עיוור. ולכן, לשיטתם, יש הצדקה רעיונית לחוק מימון המפלגות שתפקידו לצמצם את אותם קשרים.

לעומת זאת, במשטר כלכלי בו לממשלה יש תפקיד מצומצם מאד בכלכלה, בעלי עסקים לא יידרשו לחיכוך עם פקידי מדינה ולכן גם לא יהיה צורך לחפש קשרים עם השלטון. בתנאים אלה החוק מיותר לחלוטין. מפלגות צריכות להתקיים מתרומות של תומכיהן בלבד. בעל הון לא יוכל לקדם את ענייניו העסקיים באמצעות תרומה למפלגה – כי למפלגה שבשלטון כמעט שלא תהיה דרך לסייע לו, ובוודאי שלא בהיקף ובתלות הנוכחיים.

אבל, גם במצב הנוכחי אפשר לבטל את חוק מימון המפלגות. די בחוקים הקיימים נגד שוחד כדי שבעלי הון ופוליטיקאים לא יסתכנו יותר ממה שהם מסתכנים למרות החוק. קשה היום, יותר מתמיד, להסתיר "פרשיות". דרעי, בן ניזרי, הירשנזון ואחרים שבדרך לכלא – מעידים על עידן חדש, אולי בזכות התקשורת והאינטרנט. זה  לא יכול היה לקרות בימי מפא"י העליזים.   
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 13 אוגוסט 2016 16:13
הוסף תגובה