שישי, 05 אוקטובר 2012 07:44

שורשי המחלה הדמוקרטית

פוליטיקאי "נאמן" רק למהלכים שיבטיחו את בחירתו מחדש. חברות בכנסת היא ג'וב, קריירה, קידום מעמד אישי – שאיפה דומה כמו לכל אחד מאתנו. הצרה מתחילה כאשר נוצר ניגוד בין תועלת אישית של הח"כ לבין טובת האזרח.

פוליטיקאי "נאמן", בדרך כלל, למהלכים שיבטיחו את בחירתו מחדש. חברות בכנסת היא ג'וב, קריירה, קידום מעמד כלכלי וחברתי – שאיפה שאינה שונה מזו של כל אחד מאתנו בכל תחום אחר. הבעיה מתחילה כאשר נוצר ניגוד אינטרסים בין תועלתו האישית של נציגנו בכנסת לבין טובת האזרח. כלומר, כאשר חבר הכנסת פועל לקידומו העצמי, אבל מזיק בפעילותו למדינה ולאזרחיה.
 
איך ייתכן שגרימת נזק למדינה יכולה להועיל לחבר כנסת? המוקש טמון במנגנון הדמוקרטי בו מי שקובע אם פלוני ייבחר לפרלמנט אינו "העם", אלא קבוצת אינטרס מצומצמת בתוך המפלגה. מצב כזה מובן לציבור היהודי בהקשר של חברי כנסת ערבים שכדי לזכות במינוי של מפלגתם מציגים עמדות דומות לאויבי המדינה. פחות גלוי ומובן התהליך בו חבר כנסת גורם לנזק כלכלי, כי כאן קל יותר להסוות את פועלו ולהציג תמונה חלקית של תועלת לכאורה שקל לשכנע בה המונים. קשה יותר להסביר את התוצאות ההרסניות של החלטה פופוליסטית כלכלית – נדרשת הבנה וצריך ביאור והסבר.
 
מי יעז להתנגד לפיקוח המדינה על גני ילדים פרטיים לגיל הרך ולהסדרת הענף "הפרוץ"? עכשיו לך תסביר שהתוצאות יהיו הפוכות לתחושה האינסטינקטיבית של הציבור. משימת השכנוע קשה פי כמה. צריך להסביר שהפיקוח צריך להיות בידי ההורים ולא המדינה, צריך לשכנע שהמדינה לא צריכה להתערב ביחסים בין ההורים לגננת ולא לפגוע בחופש הבחירה של שני הצדדים. צריך להראות שמעשית מספר גני הילדים יקטן, המבחר יצטמצם, האחידות השבלונית תשלוט כמו בבתי הספר הדיכאוניים, שכר הלימוד יתייקר, חסמי הכניסה למקצוע יוגבהו, ונשלם יותר מיסים כדי לקיים את משרדי הפיקוח על הגננות שכמובן לא יפקחו על שום דבר, אלא יבלו פעמיים בשנה בכנסים "מקצועיים" בהילטון  אילת. אבל ח"כ מקסים טוביהו, שיילחם לקבלת החוק החדש – יזכה לנקודות פוליטיות.
 
כך דרכם של פוליטיקאים בכל העולם ואי אפשר לצפות להתנהגות אנושית שונה. הבעיה אינה בפוליטיקאים, אלא בשיטת המשטר שהעניקה למדינה את הכוח והסמכות להתערב בכלכלה ובחופש העיסוק של הפרט. ומרגע שניתן כוח זה – אין פלא שמתפתח ניגוד אינטרסים בין השליח לבין טובת הציבור.
 
קחו לדוגמה את נושא העלאת גיל הפרישה לנשים: לפני כשנה החליטה הכנסת, כמעט פה אחד, על  דחיית העלאת גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64.  כל 77 חברי הכנסת שנכחו הצביעו בעד אי העלאת גיל הפרישה. נתניהו ושטייניץ, ואולי כל חברי הכנסת, יודעים שהמערכת הפנסיונית אינה יכולה לעמוד בתשלומים לכל כך הרבה שנות פנסיה לנשים. כולם יודעים שבעתיד הלא-רחוק יצטרכו "לאזן"  את ההבטחה לנשים באמצעות הורדת כלל קצבאות הפנסיה העתידיות, או לחילופין להגדיל משמעותית את הפרשות העובדים לפנסיה. אבל זה לא מעניין את חברי הכנסת שדחפו את ההחלטה ובראשם יו"ר ועדת הרווחה של הכנסת ח"כ חיים כץ.
 
גם ח"כ חיים כץ יודע. אבל כץ פוליטיקאי וכבר אמרנו בפתיחה שהוא "נאמן" בעיקר למהלכים שיבטיחו את בחירתו מחדש ולעזאזל המחיר למדינה ולאזרחיה. את התועלת הפוליטית הוא קוטף מיד. את המחיר ישלמו פוליטיקאים אחרים בעתיד שיצטרכו לקבל את ההחלטות הלא-פופולאריות – בעיה שלהם, הרווח שלו. נחמיה שטרסלר בעיתון דה-מרקר ציטט שיחה של כץ עם נתניהו שניסה לשכנע אותו למתן את עמדתו: "לא אתן לך להעלות את גיל הפרישה, כי כך נאבד כמה מנדטים בבחירות". כץ גלוי ואמיתי.
 
אילו היה לנו משטר נשיאותי חזק  אז ייתכן שנתניהו יכול היה לקבל את ההחלטה הנכונה ולא היה מפחד מח"כ כץ ולובי עובדי התעשייה האווירית שאולי ניצב אחריו.
 
דילגנו כאן על השאלה למה בכלל צריך גיל פרישה רשמי ואחיד לכולם, תוכנית הפנסיה צריכה להיקבע בין החוסך לבין חברת הביטוח בהסכם ביניהם. למה הכנסת בכלל מעורבת בזה? נחמיה שטרסלר כותב שהישועה כנראה תבוא מאגף התקציבים באוצר לקראת הכנת תקציב 2013. שטרסלר יודע כי ל"נערי האוצר" יש שפני קסמים בשרוול ומגוון "שטיקים" בעזרתם הם יכולים לסכל החלטות פוליטיות "דמוקרטיות" ולהציל את עם ישראל. למקצוענים שם יש חלק נכבד בצמיחה הכלכלית ובעליה ברמת החיים בישראל. יש להניח שח"כ חיים כץ לא יצא למלחמה אם בעוד שנה או שנתיים כלכלני האוצר יכשילו את "תוכניתו". אולי יסתפק ברווח הפוליטי שיפיק עד אז.
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 20:01
הוסף תגובה